תקיפה ישראלית בלבנון – השאלה אינה "אם…"

לנוכח פרויקט הטילים המדויקים של איראן-חזבאללה
תמונה של דודי
דודי ירון

אך לפני שבועות ספורים כתבתי מאמר אודות נפיצות המצב ברצועת עזה, הן בשל המצב הקשה המחמיר מידי יום ממש בתוך הרצועה הן בשל הליך אובדן נשק המנהרות, הנחשפות באמצעים שלא היו בידינו קודם לכן. בשבוע האחרון המיקוד שב ונדד צפונה, אך הפעם בשל יוזמה ועמדה נחושה המלווה באיומים גלויים מצד ממשלת ישראל.

האיומים הישירים שהפנו השבוע גורמים ישראליים בכל האמור לפרויקט דיוק הטילים שבידי החזבאללה, נסיעתו של ראש הממשלה לפגישה עם פוטין והגעתה הבהולה – בתוך יממה מאותה פגישה – של משלחת רוסית רמת-דרג, כל אלו מעידים על החשיבות העליונה שממשלת ישראל מייחסת לפרויקט האיראני-חזבאללאי של דיוק הטילים.

לנחישות הישראלית יש גם יש על מה להישען, שכן בסיומו של פרויקט השבחת הטילים תעמוד מדינת ישראל בפני איום כמוהו לא ידעה מעולם (אף על פי שלא באיום קיומי עסקינן). נכון להיום בידי החזבאללה כמאה אלף רקטות וטילים, מרביתם לטווחים קצרים ובינוניים אך הנותרים מכסים את מרבית שטחה של מדינת ישראל. אין עוד מדינה בעולם הניצבת בפני איום שכזה, להוציא אולי את דרום קוריאה. מערכת יירוט הרקטות והטילים התלת-שכבתית שבידינו יכולה לענות על האיום הנוכחי באופן סביר אם לא מלא, שכן נתמודד עם רקטות משוללות ראש הנחיה או עם טילים שדיוקם אינו גבוה. לכן בכל הנוגע ליעדים הערכיים, המצדיקים שיגור מיירטים מצדנו, כמות הטילים שתגיע ליעדים אלו בפועל תטופל ברובה בהצלחה, אם כי יש לזכור שלא מדובר בהצלחה מלאה, כלומר סיכול מלא.

על מנת להבין את התעקשותה של ישראל למנוע במידת האפשר את הפיכת הרקטות והטילים לחכמים ומדויקים, יש לצייר את התמונה שנעמוד בפניה במקרה כזה, ותמונה זו עגומה למדי. טילים מדויקים שרדיוס פגיעתם יכול להגיע למטרים ספורים, וחלקם נושאים ראשי קרב ובהם מאות קילוגרמים של חומר נפץ, עלולים להגביל מאוד את צה"ל על בסיסיו העיקריים, כגון שדות תעופה וימ"חים. באשר לסקטור האזרחי ובעיקר תשתיותיו, טילים אלו ובכמויות המדוברות יכולים לעצור כל התנהלות יום-יומית וכל פעילות אזרחית ולגרום לתוהו ובוהו של ממש. בעת לחימה לא יופנו טילים אלו למטרות שטח גדולות, כפי שהיה בעבר, אלא ישוגרו לעבר מטרות ערכיות ואסטרטגיות, כגון תחנות כוח, מחלפים וצמתים חשובים, מתקנים מרכזיים של מקורות, נמלי ים ואוויר, מרכזי תעשייה חיונית ורגישה, מרכזי קניות גדולים ובסיסי פיקוד ושליטה צבאיים. פגיעתם של טילים אלו עלולה לשבש לחלוטין את התחבורה ואת אספקת החשמל והמים, וכאמור להשבית כמעט לחלוטין כל פעילות כלכלית ותחבורתית במדינה.

אם נשוב לרגע ונבדוק את יכולות יירוט הטילים שבידינו, הרי שההתמודדות עם רקטות וטילים מדויקים תהפוך לקשה פי כמה, ועל כן גם למוצלחת פחות מבחינתנו. כיום מערכות היירוט יודעות לזהות את אזור נפילת הטיל המשוער, ואם מדובר בשטח פתוח או חסר חשיבות ערכית, אזי אין משגרים טילי יירוט לעבר המטרה. כאשר ישוגרו לעברנו טילים מדויקים, כולם יופנו למטרות ערכיות ואסטרטגיות ויעשו את דרכם לשם, ומטחי טילים מדויקים שכאלה עלולים להוות נפח תעסוקתי שיהיה מעל ומעבר ליכולותיהן של סוללות טילי היירוט. וגם אם הכמות לא תהיה גדולה עד כדי כך, סטטיסטית תמיד יהיו טילים שיחדרו את מערך היירוט, ואז, בניגוד לעבר, הפגיעות יהיו מדויקות וקטלניות. מיותר לציין שגם האוכלוסיה האזרחית תישא במחיר כבד בחיי אדם, ויש המעריכים זאת באלפי נפגעים. אך ברור גם לצד שמנגד שבמצב כזה יותרו כל החסמים ותגובת צה"ל בשטח לבנון תהיה קשה אף יותר, וכפי שהתבטאו בעבר בכירים במערכת הבטחון: " נחזיר אותם לתקופת האבן".

לאור תרחיש זה, ברור כשמש מדוע ממשלת ישראל הקצינה את איומיה בשבוע האחרון ומדוע אינה מוכנה להשלים עם פרויקט דיוק הטילים האיראני-חזבאללאי, אם כי מעשית ניתן יהיה רק לעכבו או לצמצמו, לא למנוע אותו לחלוטין. על פי רמזים של שר הביטחון אביגדור ליברמן, בימים אלו הולך ונבנה על אדמת לבנון המפעל האיראני שנועד להכיל את פרויקט דיוק הטילים. אין לי ספק שחרף האיומים, האיראנים לא ייסוגו לאחור וימשיכו במלאכת הקמת המפעל, ועל כן לעניות דעתי ההחלטה על תקיפת אותו מפעל כבר התקבלה, אך מועדה – במוקדם או במאוחר – יותאם לקצב ההקמה בשטח.

שאלת השאלות היא המחיר, או מידת היקפה ועוצמתה של תגובת חזבאללה. יש פרשנים המקילים וטוענים שלתקיפה שכזו יגיב חזבאללה בפעולת טרור כלשהי בגבול הצפון. איני מסכים עם הערכות מקילות אלו, שכן תקיפה שכזו תגרום לאיראנים לדרבן בכל כוחם את חזבאללה להגיב ובעוצמה, פעולה שעשויה בהחלט להצית את מלחמת לבנון השלישית. סביר להניח שבצמרת הממשלה והצבא יש המעדיפים את האפשרות הזאת, שכן דחיית המלחמה למועד רחוק יותר – שבו כבר יימצאו בידי חזבאללה טילים מדויקים – פירושה כללי משחק שונים, וכאמור מחיר כבד למדי מבחינתנו.

היה ונעבור בשקט יחסי את התקופה הבאה, ובהנחה הברורה למדי שעל ציר הזמן אי אפשר לעצור לנצח את "פרויקט המדויקים", אולי נגיע בעתיד לעסוק שוב בנושא ההוא; בעידן שבו אפילו נשיא המעצמה הגדולה בעולם מאיים בהשמדת צפון קוריאה באמצעות נשק גרעיני, אולי נחזור אז לעסוק בשאלה: האם אכן הגיעה העת להסיר את העמימות הגרעינית הישראלית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

23 תגובות

    1. אביבה, לא מתחיל אבל סביר שלאורך זמן לא נחמוק מאותו עימות

  1. חזבאללה יודע מה יקרה לו וללבנון במקרה של מלחמת לבנון שלישית,
    לכן למה שיגיב בעוצמה רבה בידיעה על המחיר הכבד שישלם?

    1. ליאור, מתקשה להאמין שעל תקיפה ישירה ובשטח שלהם (בניגוד לתקיפות בסוריה ששם אין בדיוק שלטון מרכזי או שלטון יציב), החיזבאללה והאיראנים לא יגיבו, גם ביודעם את המחיר (מה גם שביכולתם להתהדר אז בפגיעות קשות שיגרמו לנו)

  2. דודי, אהבתי את כתיבתך אך לא אהבתי את מה שקראתיץ כולי תקווה שבמערכת הבטחון של מדינתנו יושבים אנשים שידעו לעשות דבר בעיתו!!!

    1. רחלה, לא הטלתי ספק בכושר השיפוט של אנשינו, רק הצפתי את הדילמה של האם ראוי ליזום עימות לפני שלחיזבאללה יהיו את אותם טילים מדוייקים

    1. כל כך קל לטעות בהערכות מצב, באזור הכל כך לא צפוי וההזוי הזה

  3. ובנוסף לנאמר, לכל הקלחת הזו יש להוסיף את האפשרות הסבירה בהחלט שבמהלך לחימה מול החיזבאללה בגיבוי איראן, גם השכנים הטובים שלנו מדרום יחליטו להביע הזדהות ויכנסו גם הם למעגל הלחימה דבר שיציב את צה"ל מול שתי חזיתות מרוחקות זו מזו….

    1. הצטרפות החמאס ללחימה לא תהיה כל כך דראמטית,גם משום משדובר בתא שטח קטן שלא יצריך מולם ארמדות, הגם שכוח האש שלהם בטווחים ובכמויות מהווה רק חלק קטן מהיכולות של חיזבלאלה, המכסים ממילא גם את הדרום

    1. יכולה לנסות לשכנע את האיראנים לסגת מתוכניתם בלבנון, אך לא מעבר הגם שאין לרוסים אחיזה של ממש בלבנון

  4. לא הצלחתי להבין את הצורך בהסרת העמימות בנושא הגרעין.. מה זה ייתן לנו? אויבינו יודעים על היכולות שלנו.
    מאמר מעניין.

    1. רם, כתבתי שאולי נגיע בעתיד לכך, והתייחסתי לעתיד לבוא אם וכאשר איום הטילים המדוייקים יהיה ממשי. יש הבדל בין יודעים בכללי לבין מדינה המצהירה שיש בידה יכולת גרעינית והיא לא תהסס להפעילה כאשר תותקף ותעמוד בפני סכנה מהותית. אגב ההתייחסות שלי לנשק גרעיני המצוי בידי שני הצדדים, אולי שונה מהקובל, וכך כתבתי במאמר בשנה שעברה: "מאז מלחמת העולם השנייה ולאורך 72 שנה הוכח שנשק גרעיני הנמצא בידי שני הצדדים הנצים, הופך באופן אבסורדי למשכין שלום ולגורם ממתן המשמר עצימות נמוכה ומוגבלת בסכסוכים צבאיים אלימים. כך השתמר המצב בין ארצות הברית וברית המועצות לאורכה של תקופת המלחמה הקרה וכך בדיוק אירע בעימותים צבאיים שהתרחשו בין הודו ופקיסטן". Ram Yair

    1. אצלנו באזור להתנבא זה חוסר אחריות, ובכל זאת לא שנים הרבה קודם

  5. יש להניח שהאקדח שמופיע, ירה בשלב מסויים, אי אפשר לנתק את הדבר מתהליכים פוליטיים פנימיים וחיצוניים ואם מי מהצדדים ירגיש שפוליטית הוא נכנס לבעיה, יזום הוא את המהלך

    1. ארנון, למרות שלא ציינתי זאת במאמר במפורש, כמובן שהמצב שעליו אתה מצביע, ליווה/מלווה אותי כל העת. אגב במזה"ת במיוחד, שופרה אותה טכניקה שבה כשמתקיימות צרות בבית, וכדי להסיט את כעס ההמונים לאפיק אחר, מתעסקים עם האוייב החיצוני

  6. מה לגבי איראן? היא שולטת בחיזבאללה ואל ממשלת לבנון,נסראללה ייעשה מה שבטהרן ייגידו לו לעשות ולא ממשלת לבנון אם כך מדוע לא לאיים פומבית ישירות על ראש הנחש במקום רק לרדוף אחרי הזנב? במה זה מרתיע את האיראנים אם נפגע בתשתיות לבנוניות של ממשלת לבנון?
    למה אף אחד לא מצהיר שאיראן באופן ישיר תשלם את המחיר כנותנת חסות לחיזבאללה ואני לא מדבר על סנקציות!!

  7. כשכל הפרצופים חמוצים, אולי מוכיחים שאתה צודק. למרות שלכאורה זה לא נוגע לרוסים. אבל זה קשור מאוד. בגלל הקשר של לבנון לחיזבאללה. והקשר של חיזבאללה לאירן. והקשר של עירן לסוריה. והקשר של סוריה לרוסיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מלחמה על הבית

מלחמת הקיום של היום דורשת חשיבה מחודשת