זה היה צריך להתנהל אחרת

הרהורים ומחשבות על מלחמת יום הכיפורים 1973
יונתן טל
יונתן טל ליד מצבת הזיכרון של חטיבת עוז

מתברר שנשיא ארצות הברית ניקסון ומזכיר המדינה קיסינג'ר, "ידידנו הקרוב", סחטו מראש ממשלת ישראל גולדה מאיר התחייבות בלתי מוסרית להימנע מתקיפה מקדימה במצרים ובסוריה ב-1973, אף שהעובדות בשטח, בשתי החזיתות, הצביעו בבירור על הכנות למלחמה מתואמת בו-זמנית.

מקבלי ההחלטות אצלנו היו חייבים להפר את ההבטחה הבלתי מוסרית והלא נכונה הזאת. היה צריך לאפשר לחיל האוויר לתפוס את כוחות האויב בשטחי הכינוס, בהפתעה. הפוך על הפוך – במקום שיפתיעו אותנו, היינו צריכים להפתיע אותם, להכותם שוק על ירך ולהשמידם. שר הביטחון, בכל הכבוד, היה חייב לעדכן את הרמטכ"ל אם וכאשר הייתה תכנית כזו.

היו חייבים לעשות הכנות מתאימות, כגון החלפת מפקדים ומינוי מפקדים ותיקים ובעלי ניסיון, לדוגמה החלפת גורודיש בשרון, פריסת מפקדות, פתיחת מחסנים והכנות אחרות, למשל גשרים. בשטח היו סימנים שהעידו על המלחמה הקרבה ובאה, סדר כוחות האויב היה אדיר ממדיים והעיד על מלחמה ודאית.

ואילו אצלנו הורדמו כולם בסיועו של ראש אמ"ן מגלומן ומתנשא. הקבינט לא תפקד כראוי, לא נשאלו שום שאלות שיבהירו את המצב האמתי. שר הביטחון נהג באדישות ובביטחון עצמי בלתי מובן, הרמטכ"ל היה נחמד, צנוע וענו, אחד שלא יודע להפוך שולחן ולעמוד על שלו בנוגע לגיוס כוחות המילואים בשעת מצוקה ודאית. והתוצאות היו בלתי הפיכות וגורליות לעם.

מטכ"ל רדום, אדיש, מקובע ומסורס וראש אמ"ן שלא מדווח אמת, אף שהמודיעין בשטח הראה על מלחמה ודאית. מפקדים שלא ביצעו את המינימום הנדרש, למשל עיבוי כוחות ופריסת מפקדות בשקט, ללא רעש, אבל בחוכמה ובעורמה, שהרי בתחבולות תעשה לך מלחמה. לא הוכנו המחסנים, הטנקים והתותחים. האדישות וחוסר המעש, אי זיהוי הסכנה המתקרבת וחוסר הרצון לגייס כוחות בשל שיקולים שונים ומשונים – כל אלו הביאו לתוצאות טרגיות והרות גורל, אלפי הרוגים ופצועים. לו היו הרמטכ"ל והמטכ"ל עומדים על שלהם, רוקעים ברגליים והופכים שולחנות ומגייסים מילואים – התמונה הייתה אחרת.

אסור היה להיות תלויים בראש אמ"ן מגלומן ולא מדייק בדבריו, אסור היה להשתעבד לדבריו. לו היה לעובדות בשטח משקל דומיננטי בתהליך קבלת ההחלטות, מודיעין אמתי ולא שיעבוד לקונספציה מטורללת ובלתי מציאותית – פני הדברים היו אחרים. אם הקבינט הביטחוני היה שואל שאלות קשות ונוקבות ולא מקבל דיווחים לא מציאותיים של ראש אמ"ן, אם היה בודק את ההכנות בשטח – במחסנים וביחידות – בשקט ובנחישות. צריך היה להקשיב ביתר רצינות לדיווחי המוסד וזרועות מודיעין אחרות. התייחסות רצינית להכנות למלחמה הקרבה הייתה יוצרת מצב שונה לחלוטין.

אני תקווה שכיום המצב שונה ומקבלי ההחלטות מודעים לאחריות הגדולה המונחת על כתפיהם ולכך שכל העם היהודי סומך על שיקול דעתם ובוטח במעשיהם.

אמן כן יהי רצון. שנה טובה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

15 תגובות

  1. סבא יקר כאן הנכד הבחור שלך
    אני רוצה להגיד שאין גיבור כמוך.
    אני מעריץ אותך
    מעריץ את סיפור חייך הוא מרתק כל פעם מחדש
    גורם לדמיין את הסיפור אבל עדין לא יכול להבין מה קרה שם בדיוק. אתה גיבור שלי תמיד תיהיה גיבור שלי
    אני גאה להיות נכד לסבא רב סרן
    בשבילי אתה מספר 1 ואלוף

  2. יונתן, יונה יקר. הצדעה לאומץ ליבך, לחכמתך, לערכיך. לומד מדבריך ומסכים עימם. בדור ההוא לא הפכו שולחנות. לא רק דדו. גם ראש המוסד צבי זמיר לא הלך אל גולדה בשובו מלונדון אלא הושהה ע"י זעירא המנוול, נאמנו הציני של דיין. ואשר לקיסינג'ר: בסוף הוא הצילנו מממשלתנו. הממשלה רצתנ לבקש הפסקת אש ב12-13 באוקטובר וקיסינג'ר השיב לה: "השתגעתם? זה יתפרש לדורות ככניעה. הפסקת אש רק כשתהיו במגמת הצלחה מתגברת". וסייע מול שר ההגנה ברכבת האוירית.
    תודה על המאמר יונה. חתימה טובה לקצין גיבור.

  3. שילמו רבים בחייהם ובגופם וללא אומץ ליבם של היחידים הסוף היה אסון לאומי ולא כולם יודעים כמה היה קרוב. אסור שזה יקרה שנית!

  4. אתה כותב שממשלת ישראל ידעה והחליטה לא לתקוף ראשונים. האם תסכים לתובנה שלא היה מחדל הפתעה?
    אתה כותב שהיה צריך להפר את ההסכמה עם האמריקאים, אם כך היינו נוהגים האם הם היו מזיזים הצי השישי למזרח הים התיכון ומרתיעים את הסובייטים?
    אם כך היה האם היינו זוכים לרכבת אווירית?
    אם המטכ"ל נהג כפי שאתה כותב אז איך צה"ל ניצח בזמן קצר את התוקפים באופן שאין לו תקדים בדברי ימי המלחמות?
    האם גיוס מוקדם של מילואים ודחיפתם לחזיתות לא היה גורם ליותר נפגעים וליותר נזק פיזי מבלי שיושג יתרון צבאי מעבר למה שהושג?
    תודה מראש על תשובותיך.

    1. אני קורא למקבלי החלטות "סוף מעשה במחשבה תחילה",הראיה שלי סוביקטיבית של רב סרן ללא מנוי בהיתנדבות בלחץ כבד על קהלני סוף סוף קיבלתי צוות עם טנק עשיתי הכל להיות ראוי להיות בן אילה שבלמו את הסורים בעמק הבכא,ניפצעתי אנושות,השאר היסטוריה. שנה טובה.

      1. איש אינו מטיל ספק בתרומתך האישית לניצחון האדיר במלחמת יום כיפור בגולן. אנוכי אישית מכור את הנושא גם כיוון שאישית הייתי שם וגם חקרתי וכתבתי על מב שקרה שם. אפילו כתבתי ב- JOKOPOST רשימה לזכרו של יאנוש שהיה מפקד החטיבה שבלמה את הסורים והסובייטים בעמק הבכא.
        אולם השאלות שהפניתי אליך לא היו על תרומתך האישית החשובה אלא על הנושאים הכלליים שעליהם כתבת בבהירות רבה במאמרך.
        על כן תשובתך הנ"ל איננה לעניין. אם תבחר גם הפעם להתעלם משאלותיי – רצונו של אדם כבודו.
        אך לטובת הבנת העניין הנני ממליץ שתתייחס לשאלותיי שלעיל.
        בתודה מראש ובברכה
        יצחק דגני

        1. מר דגני המכובד,תשובתי פשוטה להחריד אילו מנהגנו היו יודעים מה תהיינה ההשלכות והתוצאות של מניעת גיוס המילואים ומניעת ההערכות ומניעת המכה המקדימה לפני שחר של שבת יום כיפור,הם אכן היו מחליטים כפי שהחליטו.במבחן התוצאה היה מחדל וכישלון נורא.

        2. תפסיק לבלבל את המוח!! היה מחדל ועוד איך!! זעיר היה צריך להיתלות בכיכר העיר יחד עם דיין!!!
          לצערי עדיין לא נפטרנו ממנוולים…הם עדיין בקירבנו…רק כסף ושררה מעניינים אותם!!

  5. ליונה כלוחם וכמפקד דבריך מדם ליבך אמיתי ואין אלא לבוא ולומר לא נשכח ולא נסלח .
    למרות מרחק השנים על קבקניטי המדינה לשנן וללמוד לקחי המלחמה במלוא כובד הראש.
    צה"ל של היום בראשות הרמטכ"ל אייזינקוט זה לא יקרה מידע אישי.
    יונה חזק ואמץ זכותך המלאה להביע מחשבותיך הכניםגם בשם הנופלים והפצועים הנושאים על גופם את פצעי המלחמה.

  6. הלקח לא נלמד ולא רוצים ללמוד אותו בכל התנגשות שיש מידי כמה שנים יש לנו יותר כח צבאי ופחות מצליחים להכריע את האויב

  7. זה כמו לדבר אל הקיר. במיוחד שרוב העם תומך במנהיגות הנוכחית ולכן סבור כנראה שהכל בסדר.

  8. יונתן צודק
    באותם ימים הייתי קצין זוטר במטכל כאשר כינסו אותנו ביום שישי בבוקר ואמרו לנו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים ש "מחר, שבת, שעה 1400 מלחמה עם מצרים וסוריה"
    כלומר- המטכל ידע לפחות 30 שעות קודם על המלחמה בוודאות מוחלטת. מלבד כמה אלופים כמו חקה בצפון, חיל הקשר, חיל הים וחלק ממערך הרפואה, היתר הורדמו, והחמיר גורודיש שהשאיר את חיילי המילואים של החטיבה הירושלמית לשחק ששבש בגופיות על שפת התעלה. שלא לדבר על כך שמנעו מחיל האוויר לבצע מתקפת מנע בשבת 1100 כאשר המטוסים כבר היו על המסלול מוכנים להמראה.
    שני כשלים משמעותיים: הדרג הפוליטי שאימץ את התכתיב של קיסינגר שלא לצאת למתקפת מנע גם יום לפני המלחמה, והמטכל שלא נערך כראוי למלחמה בכלל וב 30 השעות שקדמו לה בפרט כאשר יכול היה לגייס את המילואים לפחות אך השאננות של דיין ריפתה את ידיו של דדו ועל כך שילם במישרתו ובצדק.
    צהל אכן ניצח במלחמה זו באופן מזהיר, מלחמה הנלמדת עד היום בכול בתי הספר הצבאיים בעולם, לא בזכות הפיקוד העליון אלא בזכותם של חיליים, ברמת החייל הבודד, הכיתה, המחלקה והפלוגה שהקריבו עצמם בתעוזת נפש (ראה "הסדיר יבלום")

  9. ארבעים וחמש שנים עברו ואנחנו לא מצליחים להשתחרר מהטראומה האישית. מי שלא היה שם לא יבין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של נח

על סף תהום

בקרוב נדע אם אנחנו כבר נמצאים בדיקטטורה

תמונה של אביה

מהפכה או רפורמה?

בליץ החקיקה של לוין ורוטמן יפגע בדמוקרטיה הישראלית