דבר לא השתנה בקבלת ההחלטות

הרהורים בעקבות פרק נוסף בסדרה "שומרי הסף"
תמונה של גזית
שלמה גזית

הסדרה המרתקת "שומרי הסף" בוחנת אירועים חשובים בחיי המדינה מנקודת מבטם של שישה מראשי השב"כ. הפרק "פגיעה היקפית" עוסק בהתמוטטות תהליך אוסלו, בשנים שלאחר רצח רבין. ראשי השב"כ: כרמי גילון, אבי דיכטר, עמי איילון, יעקב פרי ויובל דיסקין, דיברו כולם בגילוי לב למצלמה. בזה אחר זה הם הטיחו האשמות חמורות כלפי הדרג המדיני שלו היו כפופים, הן באשר לדרך קבלת ההחלטות והן באשר להחלטות עצמן שהביאו לכישלון הסכמי אוסלו.

הפרק נפתח בסיפור ההתנקשות ב"מהנדס", יחיה עיאש, אשר שהה באותה עת בעזה. החיסול בוצע בעיצומו של התהליך המדיני, בתקופה של רגיעה כמעט מוחלטת בפיגועים הביטחוניים. לדאבוננו הרב, החיסול הוליד את גל הפיגועים הקשה בפברואר 96', שתרם לכישלונו של שמעון פרס בבחירות לכנסת ולעלייתו של בנימין נתניהו, אשר ייצג מלכתחילה קו מדיני מנוגד.

החלק הראשון בתקופה הנסקרת מוכר לי אישית. באותה עת שימשתי כ"שגריר" האישי של שמעון פרס, ראש ממשלת ישראל דאז, מול יו"ר אש"ף יאסר ערפאת.

זכורה לי שיחה נוקבת עם ערפאת, שיחה שבה תבעתי ממנו להרגיע את השטח, להשתלט על המפגעים ולחזור לתהליך המדיני. תשובתו של ערפאת לא הפתיעה אותי. "חיסול יחיה עיאש בעיצומה של תקופת רגיעה מוחלטת, זעזע את החברה הפלסטינית, אין בכוחי לבלום את הפעילות הנוכחית, ואני מקווה שהדברים יירגעו מעצמם". ערפאת נקלע למצוקה, דרישה חד-משמעית שלו לעצירת הפיגועים הייתה מערערת את מעמדו ומנהיגותו בחברה הפלסטינית.

התחדשות גל הפיגועים וכישלון הסכמי אוסלו המתוארים בפרק, נעוצים באירועים שנידונו בפרק קודם. הזעזוע הגדול לתהליך אוסלו החל בפורים, בטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. הכול ציפו לתגובה חריפה של ראש הממשלה יצחק רבין כלפי מתנחלי חברון אך זו לא באה. וימים ספורים לאחר מכן היינו עדים לפיגוע הכפול והכואב בחיילי צה"ל בצומת בית-ליד.

בזה אחר זה עלו ראשי השב"כ וסיפרו את סיפורם: ההחלטה לפתוח את מנהרות הכותל בירושלים, הניסיון הכושל לחסל בעמאן את מנהיג חמאס חאלד משעל, כישלונה של ועידת קמפ-דיוויד, וההידרדרות לאינתיפאדה השנייה, תוך שלילה מוחלטת של הטענה כאילו הייתה זו יוזמה של ערפאת.

הצפייה בסדרה זו היא חובה לכל מי שרוצה להבין את הדרך שבה מתקבלות ההחלטות בירושלים, לכל מי שרוצה להבין מה היו הסיבות שהובילו לקריסתה של תוכנית אוסלו, מבלי שניתן לה סיכוי אמיתי לעמוד במבחן.

צפיתי ונחרדתי. לא נחרדתי מדברי ראשי השב"כ, הדברים הרי מוכרים לי, אף כי לא בבוטות ובגילוי הלב שבהן נאמרו. נחרדתי מהיעדר התגובה לדברים, בטוחני שאיני היחיד שצפה בסדרה. היכן הדרג הפוליטי? היכן הח"כים שידרשו חקירה ובדיקה? היכן התקשורת שתגיב ותתבע בירור נוקב?

כך קיבלו החלטות בירושלים לפני עשרים שנים. כך, לדאבון לב ממשיכים לקבל ההחלטות גם היום. מאום לא השתנה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. הגורל המשותף והמאבק על אותה האדמה לא תיפתר כניראה במאה השנים הבאות,את הסיכסוך חייבים "לנהל בחוכמה" יש למזער נזקים בנפש,להביא הצד השני "להבנה" שבטרור לא תיפטר הבעיה אלא על ידי פשרה,לגבי ראשי הבטחון, "מה שרואים מכאן לא רואים משם"

  2. נדהמתי שהעם לא התעניין והמנהיגים לא הגיבו. ואם כך, ההליכה במסלול הגרוע תמשך.

  3. מר גזית צודק ב 100%. דבר לא השתנה בדרך קבלת ההחלטות בירושלים. עד כה, במשך עשרות שנים קיבלו בירושלים ברוב המקרים החלטות נכונות מאד. לא משנה מי היו המחליטים – מהמערך או מהליכוד. יש לקוות שימשיכו לקבך החלטות נכונות גם מי שהיום יושבים בממשלה. כל הכבוד למר גזית על האבחנה הנכונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך