סדין לבן מכסה את רגלי

נבואתו המצמררת של ארנון צור ז"ל
תמונה בשחור לבן עם כומתא
ארנון צור ז"ל

בעמוד 67 בחוברת הזיכרון על ארנון צור, בן שער הגולן, שלחם בסיירת שקד במלחמת ההתשה, מופיע מכתב הערכה מאת אלוף פיקוד הדרום דאז אריאל שרון. מכתבו של שרון מספר בתמצית את סיפור נפילתו של ארנון:

"הנני לציין בהערכה את התנהגותו של בנכם, סגן ארנון צור ז"ל בתאריך 6.11.1969 בעת היותו מפקד סיור בגזרת תעלת סואץ. להלן תיאור המעשה:

בבוקר ה 6.11.1969 היה סגן ארנון צור מפקד הסיור בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. תוך כדי הסיור, כאשר ארנון בלוויית גשש נעו קדימה רגלית לבדיקת הדרך, נתקלו לפתע במוקשים ובו בזמן גילו כוח אויב במארב על הסוללה. עם גילוי המארב קפץ ארנון לשוחה, פתח באש וזרק רימונים לעבר חיילי האויב. תוך כדי פתיחה באש הספיק אף להזהיר את אנשי הסיור שהיו מאחוריו מלעלות על המוקשים.

אומץ ליבו, דבקותו במשימה עד כדי סיכון חייו ופעולתו המהירה מנעו קורבנות נוספים וסיכלו את תוכניות האויב.

במעשה זה קנה לו סגן ארנון צור ז"ל מקום נכבד בין גיבורי צהל אשר במותם קידשו לנו את החיים.

היו גאים בבנכם. חזקו ואימצו.

אריאל שרון – אלוף פיקוד הדרום".

חשוב לציין שארנון נפגע אנושות מפגיעות רבות מספור בגופו, אך הסיור לא נכנע ולא נחטף, בעיקר הודות ללחימתו העיקשת של עזרא סיגלי, אשר החליף כל העת את מיקומו ואת כלי הנשק שהיה לאל ידו לתפעל, ולמרות פציעתו המשיך לירות כל העת לעבר החיילים המצריים שניסו להגיע לזחל"ם. פעולתו זו, הירי המתמשך של הזחל"ם העורפי אל עבר הסוללה וכוח החילוץ שהגיע, כל אלו מנעו מהמצרים מלחטוף את הפצועים והביאו לנסיגתם.

על פעולתו זו של עזרא סיגלי הוענק לו עיטור המופת, ופירוט נוסף של פעולתו אפשר למצוא ב"אתר הגבורה" של צה"ל.

כמבוא לצירופי המקרים המצמררים שיתבררו בהמשך, חשוב לי לציין שהסיור, המארב והחילוץ צולמו כל העת על ידי עיתונאי "ידיעות אחרונות", המספר על ארנון (עמ' 64 בחוברת):

"לעד לא אשכח, כיצד למרות פצעיו האנושים, דרש בתוקף שהעזרה תוגש לפצועים האחרים ".

ארנון צור נאבק בפציעתו האנושה במשך 16 יום, ובמהלכם שמחנו על כך שגבר עליה, אך בסופם חלה החמרה במצבו והוא מת מפצעיו ב-22 בנובמבר 1969.

במלאת 25 שנים למותו הוצגה תערוכת ציוריו והתכנסנו, חבריו מכל התקופות, לספר על דמותו. נטלתי את חוברת הזיכרון ואמרתי שלצד הזיכרון המרשים של דמותו של ארנון, אני נושא עמי ידיעה מוצקה ומתועדת לאורך השנים שחלפו מאז שאין ספק שארנון חזה במדויק את היתקלותו במארב לפחות חודש מראש, חזה אף שייפצע אנושות ולא יחלים וחזה – בפער של ימים ספורים בלבד – את מועד פציעתו ומותו, וזאת עוד טרם החלו מארבי המצרים במרחב התעלה. כמו כן חזה ארנון בערב שלפני יציאתו שאירוע משמעותי עומד להתרחש.

ידיעה זו מעלה בי פליאה על נבואתו המצמררת ומשמעויותיה, והקראתי לנוכחים את הדברים שיצוטטו להלן משני קטעים שונים בחוברת הזיכרון. שררה דממה.

השנה החלטתי להעלות על הכתב את הסיפור שאני נושא עמי מאז תקופה טעונה זו וכן להאיר את דמותו של ארנון כפי שאני זוכר אותו.

ארנון צור, שהיה בעל גוף גלדיאטור – אלוף הנוער במחוז הצפון ב"קרב 5" באתלטיקה, היה בעל נפש פיוטית. קטעי שירה שכתב כנער, מכתבי פיוט המתארים את יפי הנופים, הלילות והמקומות שבהם היינו, ובעיקר ציורי הצבע – באיכויות שחרגו בהרבה מהצפוי לגילו – הם החומרים העיקריים שמהם נערכה חוברת הזיכרון. באף אחד מהם לא מופיע אזכור כל שהוא לסיכונים ולאירועים שאותם חווינו בפעילותנו הצבאית, למעט חיבור שכתב עוד בקורס הקצינים כחודש קודם לכן וכן המכתב שניתן בידיי רגע לפני יציאתי לחופש ויציאת ארנון לפיקוד על הסיור שעליו פיקדתי בשבוע הקודם.

ארנון ואנוכי חזרנו יחד מקורס הקצינים לפלוגה שהייתה אחראית על סיורי הגזרה הצפונית והוקצה לשנינו אוהל הודי. בשיחותינו עלתה השערה שיום אחד ייתכן שהמצרים יציבו מארב לסיור הצפוני – עוד בטרם היות מארבים בגזרת התעלה, ואף ניגשנו פעם יחד לבונקר המבצעים החטיבתי ושאלנו כיצד נערכים למצב של מארב כזה. מאחר שנחשבנו ליחידה מוערכת, התייחסו אלינו ואל שאלתנו בתמיהה אך בנימוס…

עבורי הייתה זו השערה תיאורטית בלבד, אך לאחר מות ארנון הסתבר שעבורו הייתה זו נבואה כתובה מדויקת ומצמררת, לרבות המועד הכמעט מדויק שבו יהיה פצוע בבית החולים ואף העובדה שלא יצליח להחלים מפציעתו. כפי שמפורט בהמשך, נבואה זו מוצלבת בשתי הוכחות נוספות.

בשבת 4 באוקטובר (33 ימים לפני המארב – עוד בקורס הקצינים) כתב ארנון בתחילת חיבורו המופיע בעמוד 80 בחוברת הזיכרון:

"יצאו… למעלה משבוע עבר וטרם מעלה אני בזיכרוני את הדקות האחרונות עליהן נישאתי לחדר זה, סיור רגיל – כסופה חצינו את דיונות החול… דמויות היו לנגד עיני… נשמע רעש איום, ואולי היו כמה יריות, זה הכל שנחרט בזיכרוני.

סדין לבן מכסה את רגלי – אינו משאיר מקום למחשבות על הנסתר תחתיו. טרם ראיתי אך אני חש – משהו ממני חסר בהן… "

בסיום החיבור, בעמוד 82, כתב כך:

" כשהלכה צפיתי בה מבד לחלון.

צעדיה לא שמעתי רוח הסתיו בלעה אותם

גם לגופי בא הסתיו… אחרי כל סתיו יבוא גם אביב, אך לא אלי….

בשבוע הבא, יום השנה, לא אהיה על קברו.

אז אשים בכוסית שהניחה ליד מיטתי – פרחים, פרחים אדומים. "

"קברו" הנו קברו של חברו הטוב מוטי חדש מקבוצת כנרת, אשר נהרג בעלייה על מארב ירדני בשטח ירדן בתקופה ובאירוע שבהם היו יחד בקורס מ"כים.

ביום השנה לנפילתו של מוטי, בעלייה לקברו, ריחפה בחלל ובמחשבת כולם העובדה שחברו הטוב – ארנון צור – מת מפצעיו חמישה ימים קודם לכן בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. נבואתו המצמררת של ארנון התגשמה – בסטייה של ימים ספורים…

אולם כפי שהוזכר לעיל, הנבואה המצמררת לא נובאה רק חודש מראש. במשך השבוע שלפני המארב, הסיור בציר הצפוני המכונה "טמפו" היה באחריותי, וביום האחרון אף מצאתי באותו מקום מיקוש של שלושה "סנדוויצ'ים" של מוקשי מארק 7 (אני אומר מצאתי מכיוון שהגשש אמר "עקבות ישנים – סע" ואני – שראייתי אינה משובחת – עצרתי, קפצתי לבדוק ונקישת הדקר לא הותירה ספק…). מיד ביקשתי מהמקלען יפתח הוס להתכונן לחיפוי, רצתי אל הסוללה ומצאתי סימנים רבים שאכן שכבו שם אנשים. בערב שב ארנון מהחופשה, שוחחנו על האירוע ובידיעה שמחר ארנון יוצא לסיור ואני לחופשה – פניתי לישון.

ארנון נשאר ער עד מאוחר ובבוקר לפני צאתו לסיור העיר אותי וסיפר שבערב כתב את כל חובות המכתבים שלו, ארבעה שלשל לתיבת הדואר הצבאי ואת החמישי מסר בידי וביקש שאשלח בדואר אזרחי – ללא הצנזורה הצבאית.

המכתב החמישי, שניתן בידיי רגע לפני יציאתי לחופש ויציאת ארנון לסיור, מופיע בעמוד 66 בחוברת ובו נכתב:

"… ליד מיטתי בארגז… מיוחד…

כדור – שנורה ונעצר בפלדת הרכב…

שעון זמן של מטענים שארבו בדרכנו…

מוקש שפורק טרם זמנו…

ועוד הרבה שברים מסוגם, הנחרתים רק בזיכרונות אך אינם יכולים להיאסף לתוכו.

את אלו אי אפשר להשמיד, להסתיר, הם באים להזכירנו שוב ושוב, שעה שעה, מה שממול.

מחר אני יוצא לסיור המסוכן ביותר, שיש לנו בצה"ל – אמש… נחטף סיור של צהל – לא מספרים על כך… אי אנשיו?

פוחד?! חושש?! – לא!

לפעמים אני שואל את עצמי איך אפשר להיות כה אדישים לסכנות העתיד?

מאיין הביטחון הבלתי נדלה שבי?

קצת שינה… "

בבוקר הוסיף ארנון:

"יתכן וישנם

דברים שלא הצטרכתי לכתוב.

עייפתי מלחשוב בשעה כה מאוחרת.

הבוקר זה נראה מעט בהיר יותר ויפה

מתחילים לעשות… "

ואז העיר אותי ומסר את המכתב סגור בידיי.

ארנון יצא לסיור ואני יצאתי באוטובוס לחופשה הביתה. בדרך שמעתי בחדשות שהסיור הצפוני עלה על מארב, שישנם הרוגים ופצועים, אך לא נחטפו חיילים…

רבות דובר על המארב הזה והרבה מאוד על ארנון, שהיה ללא עוררין המוצלח במחזור שלנו בכל היבט, חיילי ופיקודי, אך הצד הנבואי המצמרר של פציעתו ומותו לא הוזכר.

בתום האזכרה שלשמה נתכנסנו ניגש אליי עזרא סיגלי, שהוזכר בלחימתו במארב. עזרא, הממעט בדיבור, סיפר לי שבעת יציאתם לסיור אמר לו ארנון: "היום יקרה משהו… "

כפי שהקוראים מבינים, כל הנושא חלף קרוב מאוד אליי וספק אם אני מסוגל לבחון אותו באופן אובייקטיבי ומדעי. נוסף להקשרים שכבר הזכרתי, שנינו הדרכנו נוער בשנת י"ג, ארנון בטבריה ואנוכי בעפולה עילית, וכתבנו יחד תכנית הדרכה ושמה "קנה סוף".

ביום הגיוס נפגשנו להפתעתנו בלשכת הגיוס בטבריה ובצירוף מקרים מפתיע לא פחות הסתבר ששנינו מעוניינים להגיע לאותה יחידה. כשהגענו לבקו"ם בתל השומר אך טבעי שארנון היה לפני בתור ולפיכך מספרו האישי הוא 2030701. קל לי לזכור זאת מכיוון שמספרי האישי זהה אך הספרה האחרונה היא 2.

עד לאותה עת ראיתי עצמי כבעל גישה מדעית וכך גם לאחר מכן, אלא שמאז התעצמה בי המודעות שישנם דברים יסודיים למדי שאיננו מבינים עדיין. בעבר הרחוק האנשים היו בטוחים שהארץ שטוחה, ביניהם רבים שראו עצמם אנשי מדע. אם ניתן לחזות את העתיד הרי שהעתיד נכתב מראש. הכיצד?

ואם כן מה משמעות המשפט של רבי עקיבא "הכול צפוי והרשות נתונה"?

אם הכול צפוי כיצד הרשות נתונה?

אם הרשות נתונה כיצד הכול צפוי?

אני מתנצל! ואולי זה טבעי, אך אני מודה ששאלותיי רבות מתשובותיי, והשאלות עולות ושבות במחשבותיי בעיקר כאשר עולה בי תמונת זיכרונו של ארנון.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. נפלה בחלקנו הזכות הנדירה שארנון יהא בין מפקדנו בטירונות בפברואר 69 ולאחר מכן כקצין בפלוגה ד.
    בלי ספק מפקד איכותי שלא רבים כמוהו כאדם וכחייל למופת. על שכמותו נאמר הטובים נופלים ראשונים. אין ספק שאלמלא ארנון היה מפקד הסיור התוצאות היו שונות. נזכור את דמותו תמיד. חנוך פברואר 69 שקד

  2. והנה היום שוב יוצאים לדרך של חיי היום יום עם השטויות וזה עד ליום הזיכרון הבא

  3. בהבט של 48 שנים אחרי הזיכרון עדיין כואב .
    ארנון והלוחמים האחרים ואני בתוכם ידענו שאנחנו יכולים לגמור בשק. אך היינו נחושים לאפשר לאזרחי המדינה לבלות בדיזינגוף במושגים של אז. ארנון חבר ולוחם משכמו ומעלה

  4. מפקדנו האהוב, פואד בן אליעזר, העריץ והחדיר בנו ( מחזור אוגוסט 69), את גבורתם של ארנון ועזרא סיגלי ז״ל

  5. יוסי, סיפור מדהים. כתוב נפלא. בעיקר אני חושב עליך. כמה חברים איבדת. בסיירת, בקיבוץ, במלחמות. ואתה יודע למי אני מתכוון

    1. אמנון ל.
      תודה. לאבד חברים זה כמעט כמו לאבד אח – אבל בכל זאת לא… שישה מארבים היו בגזרת התעלה במלחמת ההתשה, שלושה על סיורי שקד ולא נלקחו שבויים. בשלושת האחרים כן. גאווה. היו לנו אחוז נפגעים גבוה בהרבה מלשאר היחידות.. ביחידה הזו בד"כ לא הייתה משמעת פורמאלית הפרחחים התערבבו עם החנונים ולא היה שולחן קצינים. אבל הייתה משמעת מבצעית מרהיבה וכיום כולם משפחה גדולה…

    2. סיפור מדהים ארנון היה לאגדה עוד בחייו. היום קראתי את הסיפור לראשונה.
      שמי איציק אבירם מאי 69 מספר אישי
      2032702 רק אלפיים אחריך.

      1. איציק תודה לתגובתך.
        אכן ארנון היה מדהים ורצף האירועים מדהים ומעורר מחשבה.
        גם המספר האישי שלך מדהים… אכן בדיוק אלפיים יותר משלי. מה הנומרולוגים אומרים על זה ?

  6. ארנון הי"ד ,מלח הארץ.מטובי בניה שהעמידה תנועת הקיבוצים.צנוע להפליא,ערכי רעות חרוטים על ליבו.זכרו מלווה אותי מיום נפילתו.ועל ערכים אלו של מאבק על תקומת ישראל חינכתי את ששת ילדים.
    אח ורע אתה לי. ת.נ.צ.ב.ה.א

  7. ארנון צור חברי ז"ל היה אישיות מיוחדת ואיכותית.
    אליעזר קנדלשטין ז"ל חברי שגוייס יחד איתי והיה הגבוה מכולנו ואישיות מיוחדת ואיכותית נהרג גם הוא באותם ימים במוצב בתעלת סואץ.
    שני חברים, שהשלימו את מסלול חייהם בעודם צעירים.
    לא בנו בית ולא הקימו משפחה.
    לא מיצו את פוטנציאל אישיותם.
    שניהם סומנו 'כטובים ביותר' בסיירת שקד. ארנון מחזור אוגוסט 1967 ואליעזר מחזור מאי 1967. הם היו הטובים ביותר זאת ללא מליצה.
    פעמים רבות שאלתי עצמי מדוע פתיל חייהם נקטע בעודם צעירים.
    אם לא היה האוייב מכריע אותם היכן היו היום?
    שאלה, שנראה שלא תקבל מענה לעולם.
    יהיה זכרם מבורך ושמור עימנו חבריהם לסיירת וללחימה לעד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גד

אין לי

שיר על חסר

ציור סמלי

חשמל מודרני

מעבר אקטיבי למקורות אנרגיה ירוקים

צילום של משה

הצצה אל התופת

על ספר השירים "שמרי על הקיכלי" מאת צילה זן-בר צור