תנו סיכוי לפתרונות חשאיים

תגובות צבאיות צריכות להיות החלופה האחרונה
שלמה גזית - תמונה
אלוף בדימוס שלמה גזית

מדינת ישראל מנהלת בפועל מדיניות ביטחון של הסלמה בשלוש זירות במקביל: ברצועת עזה, בגבול הסורי ובלבנון. בטוחני כי קברניטי המדינה, הן המדיניים והן הביטחוניים, אינם מבקשים סבב לחימה חדש, אולם החלטותיהם וצעדיהם מובילים אותנו, לדאבוני, בכיוון זה.

אני מאמין שגם אלה שמנהיגים את הצד השני – הנהגת חמאס ברצועה, הנשיא אסד בדמשק, וגם השיח' נסראללה בלבנון, אינם מבקשים עימות עם ישראל בעתיד הקרוב. אך אנו מעמידים את סבלנותם, כמו גם את גאוותם הלאומית, במבחן קשה ובמצבים שיקשה עליהם להתעלם מהמתרחש בזירות השונות ולהימנע מתגובה.

אינני יודע אם המדיניות הקיימת של מדינת ישראל היום היא פרי דיון ובחינה של החלופות העומדות בפנינו. מכל מקום, את מדיניות הביטחון של ישראל מנחים כיום שני קווים עיקריים. ראשית, תגובה מידית על כל אירוע ביטחוני בכל אחת משלוש הזירות. שנית, פעילות, ככל יכולתה של ישראל, למניעת חימושו של ארגון חיזבאללה.

ההסלמה במצב הביטחוני של ישראל 2017 מחזירה אותי 40 שנים אחורנית, לימי מלחמת האזרחים בלבנון, ולתחילת המעורבות של כוחות צבא סוריים במלחמת אזרחים זו. לישראל הייתה אז מדיניות נוקבת וברורה: לא להתיר היווצרות איום צבאי סורי על ישראל מתחומי שטח לבנון. על אף מדיניות זו החליט ראש הממשלה דאז יצחק רבין שישראל לא תפעל כנגד הכוחות הסוריים שנכנסו ללבנון, וזאת משום שלא רצה שישראל תהיה מעורבת במלחמת האזרחים המטורפת שהתנהלה שם. בהתאם להחלטתו זו של רבין, הסתפקנו במעקב צמוד אחר הנעשה בשטח לבנון.

בתחילת 1977 איתרנו פלוגת צבא סורית שהועברה דרומה, והתמקמה קילומטרים ספורים מגבול ישראל. הסורים עשו זאת בדממת אלחוט מוחלטת, ככל הנראה ביקשו לבחון את ישראל ולראות כיצד תגיב. ואנו אכן התלבטנו כיצד יש להגיב. היה ברור שאם נתבע פומבית את סילוק הפלוגה הסורית מן המקום, דמשק לא תיענה, אלא תטען ש"אין זה עניינה של ישראל להתערב בתנועת כוחות סוריים שהוזמנו במטרה להחזיר את הסדר בלבנון!" יכולנו לקדם כוחות צה"ל ולפרוס אותם לאורך הגבול. אך ראש הממשלה החליט לנסות תחילה דרך אחרת. רבין שאף להשיג את המטרה תוך מניעת הסלמה. באותה העת ביקר בארץ מזכיר המדינה סיירוס ואנס, ואנו ניצלנו את ביקורו זה להעברת מסר חשאי לדמשק בתביעה חד-משמעית לסורים שלא יפרסו את כוחותיהם בקרבת הגבול. המסר הועבר והפלוגה הסורית אכן הוחזרה צפונה. כל המהלך הזה בוצע והושג בשקט, מבלי לפגוע פומבית ביוקרה הסורית.

חוששני שהחלטות וקו מחשבה מדיני-ביטחוני מסוג זה אינם תקפים בקרב מקבלי ההחלטות בירושלים כיום. לעתים דומה שהפרסום הפומבי של התגובה הישראלית הצפויה חשוב מן התוצאה המבוקשת בשטח. הפעלת כוח צבאי היא צעד גלוי ומתגרה. היא מעמידה את הצד השני במבחן, והוא איננו יכול להתעלם מן הצעדים הצבאיים של ישראל, ומכאן שעלינו לצפות לתגובה.

חיל האוויר פועל בחופשיות בשטח סוריה. לפני שבוע הגיבו הסורים בטיל נ"מ, בעקבות תגובה זו באה הצהרה פומבית ישראלית: "אם תפעילו בעתיד טילי נ"מ נגד מטוסינו נתקוף ונשמיד את מערך ההגנה האווירית שלכם!". כיצד היינו אנו מגיבים לו שמענו איום כזה מופנה נגדנו? אני מציע לנקוט מדיניות שתאפשר העברת מסרים חשאיים, כאלה שלא יעמידו במבחן את האגו של המנהיגות בצד השני. ההסלמה הצבאית והעימות חייבים תמיד להיות הברירה האחרונה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. יכולים להגביר את הווליום ולהביא לכך שכל המתלהמים הצעירים בכנסת שאין להם ניסיון ישמעו מה שטאתם מאמינים בו?

  2. ללא הכרעה צבאית מוחלטת וברורה. לא יתאפשר "שלום".הערבים מסבירים לעצמם הפסקת אש כניצחון שלהם. כל ניסיון אחר לא צלח. ואיתך הסליחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה