שיעור מבן-גוריון

בין הניירות השמורים עמי, מצאתי העתק מכתב ששלח ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון ב-8 בדצמבר 1952, לרמטכ"ל רב-אלוף מרדכי מקלף עם כניסתו לתפקיד. מקלף מונה לרמטכ"ל לאחר שבן-גוריון קיבל את התפטרות הרמטכ"ל יגאל ידין, שסירב ליישם את הנחיות ראש הממשלה לקיצוצים דרסטיים.

במכתבו הקצר פרש ראש הממשלה בפני הרמטכ"ל מקלף את תפישת הביטחון שלו, בצירוף הנחיות ברורות וחדות כיצד לארגן את צה"ל אל מול האתגרים שעמדו בפני המדינה הצעירה.

בפתח מכתבו הציג בן-גוריון את תפישת הביטחון שלו: ביטחון ישראל נשען על יכולתו הכוללת של עם ישראל – היכולת הצבאית, המשקית, הכספית והמוסרית. הצבא הוא כמובן אחד הגורמים המכריעים, אבל בשום אופן לא הגורם היחידי. שיא כוח האדם המגויס הכולל את צבא החובה, את צבא הקבע ואת האזרחים העובדים בצבא עולה על מידת יכולתה המשקית והכספית של המדינה, ועל הצורך האמתי­ של הצבא הסדיר ומהווה משום כך תקלה רצינית לביטחון המדינה, מצב זה מחליש ואולי מערער את כוחה המשקי והכספי של המדינה.

בהמשך מפרט בן-גוריון את ההנחיות: יש לקצץ לא פחות משלושת אלפים אזרחים בשירות הצבא, ולבטל כל הפונקציות שאין עבודתם צריכה להיעשות דווקא בצבא. שיא כוח האדם בצבא הקבע גבוה למעלה מן הצורך והיכולת. יש להקטינו באלפיים איש. יש לפטר משירות חובה כל אלה שהצבא חייב בתמיכת משפחתם בסכומים ניכרים, לאחר שעברו אימון בסיסי.

עיינתי שוב במכתב ואינני יכול שלא להתפעל מאומץ לבו של בן-גוריון. האיום הביטחוני על ישראל של שנת 1952 היה חמור לאין ערוך מן האיום העומד בפנינו היום. באותה העת חלפו רק שלוש שנים מסיומה של מלחמת העצמאות. ידענו כי האיום על קיומנו טרם הוסר וכי עלינו להיערך לקראת ניסיון צבאי ערבי נוסף לחסל את היישוב היהודי. המדינה עדיין ליקקה את פצעיה וטרם התאוששה מהאבדות הקשות. המדינה הצעירה ניצבה, כמובן, גם בפני קשיים רבים נוספים: קליטתם של מאות אלפי העולים החדשים אשר הגיעו לארץ חסרי כול, סערת הסכם השילומים מגרמניה, יישום מדיניות כלכלית חדשה והתמודדויות נוספות של מדינה בראשית דרכה. במקביל כבר החלו פיגועי הפדאיון.

היום, בשנת 2017, אין איום קיומי המסכן את המדינה. אין סכנה של מתקפה צבאית ערבית מכיוון כל שהוא ממזרח שמטרתה לכבוש ולחסל את היישוב היהודי. מלחמת יום הכיפורים, שהתחוללה לפני למעלה מארבעים שנה, הייתה המלחמה הקיומית האחרונה. ולמרות זאת, מדי יום ביומו אנו שומעים על סכומים אדירים שיושקעו ברכש מטוסי ה"אדיר", ועל רכש שלוש צוללות נוספות לחיל הים, ועוד כהנה וכהנה השקעות בביטחון. אכן, אלו הן שקעות שנועדו להתמודד עם הסיכונים הביטחוניים של ישראל, אך בה בעת זוהי מדיניות ביטחון שמכרסמת במשאבי המדינה המוגבלים וביכולתנו להשקיע ביעדי המחר כגון חינוך, בריאות, או פיתוח המשק.

בעבר נהג צה"ל להקים מדי פעם בפעם צוות מטכ"לי שסרק ובדק את כל המערכות במטרה לבטל תקנים ויחידות שאינם חיוניים עוד, לקצץ בדרגות, והעיקר – לחסוך. ישראל זקוקה למכתב חדש נוסח בן-גוריון. לישראל נדרש דרג מדיני המסוגל לשקול את צרכיה גם לדור הבא.

מדינת ישראל מצפה להוראה מפורשת של המנהיגות הלאומית, כולל שר הביטחון וראש הממשלה, לשינוי סדר העדיפויות הלאומי, מנהיגות שתדע לקבל החלטות באחריות ותוך מודעות למחירם של סיכונים מסוימים.