סוף מעשה במחשבה תחילה

 בקרוב תמלאנה 3 שנים לסיומו של מבצע "צוק איתן", 3 שנים של רגיעה ושקט כמעט מוחלטים לאורכה של רצועת עזה. אף על פי כן, לאחרונה, מתקבל הרושם שממשלת ישראל, או לפחות כמה מבכירי שריה, ששים פעם נוספת אלי קרב.

רצועת עזה טרם שוקמה כליל מן ההרס שנגרם במהלך המלחמה. ככל הידוע לנו אימצה הנהגת חמאס קו ברור של שמירה על השקט. אין ספק שבכירי ההנהגה עושים מאמצים גדולים לשלוט באנשי הארגונים הקיצוניים, ומנסים למנוע מהם ליצור פרובוקציות, לדאבון לב – לא תמיד בהצלחה מוחלטת.

החל משנות ה-50 וה-60 של המאה שעברה, בעקבות פעולות טרור נגד תושבי ישראל, נקטה ישראל במדיניות של פעולות תגמול. ישראל הבהירה לאויב שכל פעולת חבלה או לחימה תזכה לעונש הולם. מדיניות זו נועדה לשכנע את השלטון שמעבר לקו לפעול ולמנוע פעילות חבלנית היוצאת משטחו כנגד יעדים בישראל.

יש מי שערערו על התבונה שמאחורי מדיניות זו כבר אז, ולזכותה של ישראל ייאמר, שהיום היא מפעילה שיקול דעת. רק לפני ימים אחדים נורו ארבע רקטות משטח סיני לעבר העיר אילת. אילו נקטה ישראל במקרה זה על פי מדיניות התגמול המקובלת, היינו אמורים לפעול כנגד מטרות של הצבא המצרי בסיני. איש לא נשמע מציע זאת ואני מניח שאף לא העלו זאת כאפשרות.

מדינת ישראל מתלבטת כיצד לנהוג ברצועת עזה. קו הגבול שקט למדי, בכך מודים הכול. עם זאת, משוגרות מדי פעם בפעם, ובאופן חריג, רקטות בודדות על ידי גורמי הג'יהאד הסלפי שברצועה. מנהיגי הזרם הקיצוני הזה ברצועת עזה מערערים על שלטון חמאס, ומאמינים שהרקטות מביכות אותו, ואולי אף תגרורנה את ישראל לפעול ולהגיב לירי, ובכך תתממש מטרתם – הפלת שלטון חמאס.

הקו הישראלי כיום הוא תגובה פבלובית צבאית מידית – בדרך כלל מן האוויר, כנגד יעדי ה"שלטון", יעדי חמאס. בתגובתה זו מבקשת ישראל להעביר מסרים ברורים:

ירי רקטות לעבר שטח ישראל הוא בלתי קביל;

על השלטון שברצועה לפעול ולמנוע את הירי. אם לא כן הוא יישא בתוצאות;

דרך זו מבטיחה הסלמה בלתי נמנעת. אין זו אלא שאלה של זמן (לא רב) עד שחמאס לא יוכל להבליג יותר. ואז תגובה חמאסית תגרור תגובה ישראלית חריפה יותר. זה היה התהליך אשר הביא עלינו את "צוק איתן" בקיץ 2014, וזה התהליך אשר עלול לחזור על עצמו ולהביא עלינו את "צוק איתן" מספר 2.

מה נבקש להשיג במלחמה זו? האמנם ינסה שר הביטחון לממש את איומו ולחסל את שלטון חמאס ברצועה? אין לי ספק שבידנו לעשות זאת. אולם מה נשיג בכך? אפילו איננו אוהבים זאת – ממשלת חמאס, שהצליחה להקים צבא גדול ומאורגן היטב, היא היום הגורם היחיד המקיים חוק וסדר בשטח. מיטוט חמאס יביא לאחת משתיים: תוהו ובוהו או החזרת הממשל הצבאי של ישראל בכל שטח רצועת עזה.

יש להניח כי במקרה שכזה התוצאות לא תוגבלנה לתחומי הרצועה. תהיינה לכך השלכות רבות – על יחסינו עם מצרים, על הקשר שבין ערביי הרצועה לערביי יהודה ושומרון, ואולי גם השלכות מדיניות אחרות.

בנקודה זו אסתפק באמירה הנדושה – סוף מעשה במחשבה תחילה.