"נערות, אל תתגייסו לצה"ל", כותרת זו התנוססה בראש מאמר שפורסם ב"הארץ" לפני ימים אחדים, מאמר הקורא לבנות ישראל שלא להתגייס לשירות בצה"ל. אינני מכיר את יעל פלוסר, כותבת המאמר, ואינני יודע דבר על הרקע האישי שלה. מקריאתו אינני יודע אם היא עצמה שירתה בצה"ל, והאם היא מתייחסת לחוויותיה האישיות.
ב-37 השנים שבהן לבשתי מדים, שירתו עמי גם בנות-חיילות. אף חיילת ששירתה לצדי באותן יחידות לא התלוננה מעולם על פגיעה מינית מצד חיילים ומפקדים.
אינני תמים. ניסיוני האישי אינו מלמד על הכלל, ואינו הוכחה לכך שלא היו מקרים של הטרדה מינית ביחידות צה"ל השונות. לראיה מהתקופה האחרונה: אופק בוכריס ולירן חאג'בי. אני גם מודע היטב ליתרון הגדול שיש למפקד בוגר אל מול החיילת הצעירה, הכפופה לו פיקודית ולומדת להעריצו כמעט בעיוורון. אם רק ירצה בכך – סיכוי רב שהחיילת תיפול לזרועותיו.
אולם מפגש בין בני אדם יכול להיות חיובי גם בתוך המערכת הצה"לית. אני נוהג לומר שהשדכן מספר אחת בישראל הוא השירות בצה"ל. מודה באשמה, ראשית הרומן עם רעייתי היה בעת שירותנו המשותף בפלמ"ח. צה"ל בהחלט יוצר גם מקום מפגש חברתי בין אנשים, לרבות מפגש בין בני זוג.
יעל פלוסר עצמה מכירה בכך שהטרדות מיניות לא קורות אך ורק במערכת הצבאית, היא כותבת: "זה נכון שבכל מקום במהלך חייה של אישה צעירה יטרידו אותה מינית, ושגם במקומות העבודה שלה רוב הסיכויים שהבוס יהיה גבר, וייתכן שהוא יתקוף אותה". בחברה המודרנית שלנו, שבה נשים יוצאות מן הבית ועובדות בכל ענפי המשק השונים, הן מקיימות קשרי רעות, עבודה ולימוד גם עם גברים. אם כן, מדוע יוצאת פלוסר בקריאה נחרצת כל כך נגד שירות הבנות בצבא?
אני מרשה לעצמי לומר כי בעניין ההטרדות המיניות, מצבן של החיילות בצה"ל טוב מזה של נשים בכמעט כל מקום עבודה אחר. תקופת השירות הצבאי של חיילת קצרה יחסית, שלא כמו במקומות עבודה ותעסוקה אחרים שבהם ההתקשרות היא לרוב ארוכת טווח. החיילת יכולה להתלונן, ולבקש העברה ליחידה אחרת מבלי שהדבר יפגע בקריירה האישית שלה או ישבש אותה.
יתר על כן, צה"ל מודע היטב לבעיה, והיחס לנושא העבירות המיניות נעשה מחמיר ודקדקני יותר עם השנים. צה"ל אף הקים מנגנונים מיוחדים המאפשרים לחיילת להתלונן או לבקש העברה. זאת ועוד, גודלה של המערכת הצבאית מאפשר לה לוותר על קצינים בכירים ומצטיינים, ולהוציא אותם מן המערכת, מבלי להתלבט כיצד לנהוג בכל מקרה פרטי. פרשיית הוויתור על שירותו של תא"ל אופק בוכריס היא דוגמה והוכחה לכך.
עלינו לזכור כי שירות הנשים בצה"ל הוא על פי חוק, שנועד להקל את הנטל הביטחוני על החברה בישראל. יש לזכור גם כי עבור הרוב המכריע של החיילות, החוויה והניסיון האישי בתקופת השירות הם תרומה אישית חיובית ביותר.
ועל כן תגובתי למאמרה של ליעל פלוסר היא חד-משמעית: בנות, אל תהססו. תתגייסו!
2 תגובות
יחד עם זה חייבים להבטיח שבחורה שהתגייסה לשרת את המדינה לא תהפוך לקורבן של מעשה אסור שאחר כך יקלקל את כל חייה. ולא חסרים מקרים כאלה לצערנו. עדיין לא עושים מספיק בנושא.
יפה כתבת.אין לי ספק שפלוסר הגזימה.