הכול בגלל מסמר קטן

חשוב להגיע להסכם שיבהיר גבולות וישמור על רצף טריטוריאלי
הדגל של אוקראינה

נכון לשעה זו לא ברור כיצד יסתיים העימות בין רוסיה לאוקראינה בחצי האי קרים. מה שברור הוא שרוסיה מנצלת את העובדה שבחצי האי יש בסיסים צבאיים החכורים על ידה. עובדה זו מצדיקה בראייתה הפעלת כוח צבאי להבטחת שליטתה בבסיסים אלו. חשוב מאוד שגם אצלנו יסיקו מסקנות מן ההתפתחויות הללו.

הדבר מזכיר לי סיפור מפורסם מסיפורי אבו נימר מאת דן בן אמוץ. על פי הסיפור התקיימה עסקה פשוטה של מכירת בית מאדם א' לאדם ב'. טרם פינה המוכר את הבית הייתה לו בקשה קטנה. הוא ביקש שעסקת המכירה תכלול את כל הבית להוציא מסמר קטן התקוע בקיר בחדר השינה. הקונה תמה מה ההיגיון בבקשה מוזרה זו, והמוכר הזדרז להסביר כי יש לו קשר נפשי עמוק למסמר זה, שכן אביו עליו השלום, שממנו ירש את הבית, היה נוהג לתלות על המסמר את מעילו. לכן חשוב לו שמסמר זה יישאר בבעלותו. המוכר חשב שהבקשה מוזרה אך לא מצא סיבה להתנגד, שכן מה כבר ערכו של מסמר ישן שתקוע בקיר כל כך הרבה שנים. מרגע שבוצעה העסקה הפכו חייו של הקונה לגיהנום. המוכר נהג להפתיע ולדפוק על דלתו בשעות מוזרות בטענה כי הוא מתגעגע למסמר, והיות וחפץ זה שייך לו, הרי שמותר לו לבקר אותו ולוודא שמצבו תקין. אם כן, כל עסקה שאינה חותכת גבולות ואינה מבהירה במדויק מה שלי ומה שלך, יוצרת פוטנציאל לסכסוכים עתידיים כמו אלה שאנו רואים עכשיו באוקראינה.

למשל של דן בן אמוץ, כמו גם למציאות באוקראינה, יש כאמור השלכות לגבינו. לפני כ-15 שנה ניהלה ממשלת ישראל מו"מ נמרץ שתכליתו הסכם שלום עם סוריה. ראש הממשלה ברק קבע כי החזקה של רמת הגולן חיונית להגנת מדינת ישראל בכל מצב של מלחמה. כיצד אפוא הוא התכוון למסור שטח זה לסורים? התשובה הייתה זו: ניסוג מהרמה, נוודא שהיא תהיה מפורזת וכשנחשוב שפני הסורים למלחמה נשתלט עליה שוב, כך שנוכל לפגוש את הכוחות התוקפים היכן שאנו ערוכים היום. תפיסה יצירתית זו התבססה על ההנחה שבכל רגע שישראל תזהה תוקפנות סורית, או אפילו כוונת תוקפנות, היא תוכל לשלוח את צה"ל לתפוס את רמת הגולן המפורזת. ברור לכול שזו הנחה בעייתיתמאוד.

הניסיון להגיע עכשיו להסכם שלום עם הפלסטינים, והאינטרסים הסותרים בנוגע להיבט הטריטוריאלי, מייצרים פתרונות יצירתיים כמו אלה שבסיפור או כמו אלה הנוגעים לחצי האי קרים. ההבדל הוא שאיננו מעצמה כמו רוסיה, ולא בהכרח כל חוסר יציבות בצד הפלסטיני או אפילו הפרת הסכם מצדם יאפשרו לנו בעת צרה לפלוש לשטחים שמסביב לאותם בסיסים (בסיסי התרעה מודיעיניים בעיקר) שיהיו "אי" ישראלי בתוך שטח פלסטיני. פתרונות מעין אלה הן גרעין שעלול לנבוט למצב של עימות צבאי בכל רגע של מתיחות או משבר.

חשוב, אם כך, שבשיחות החשובות שיקיים ראש הממשלה השבוע יישמר העיקרון של רציפות טריטוריאלית בשליטה ישראלית. אנו ניאלץ קרוב לוודאי להתפשר על גודל השטחים שיהיו בריבונות ישראלית, בבקעה או בכל מקום אחר, אך הרציפות הטריטוריאלית היא צורך חיוני.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. האם העובדה שהפלשתינאים מפוצלים בין עזה לבין יהודה ושומרון לא יוצרת מצב בלתי אפשרי? האם זה לא מוקש שיפריע לפתרון עתידי?

  2. כתבה מאד מעניינת.

    ובאשר למשל והנימשל. הסיפור המקורי הוא שהמוכר נהג לתלות חזיר מת על המסמר, החזיר כל כך הסריח עד שהקונה נאלץ לעזוב את הבית.

  3. מה שמדכא זאת העובדה שאני לא רואה שום פתרון אפשרי אמיתי ןמעשי בין ישראל לפלשתינים

  4. כשאתה הצד החזק אתה יכול לעשות ויתורים. שלום טוב לכל הצדדים והחזק הוא שצריך לעשות את הויתורים הגדולים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך

צילום ש/ל של גולדה

אז כמו היום

הרהורים בעקבות נאום אבו-מאזן באו"ם