מה זה אוכל רחוב? מהם בעצם גבולות הגזרה? אוכל שאוכלים ברחוב, בהליכה? אוכל שאוכלים ללא סכו"ם? אוכל שנקנה בדוכנים (לעתים אפילו ניידים וזמניים, כמו בפסטיבלים) ומעבר לדלפק? אוכל זול באופן בסיסי? אוכל שמורכב בעצם ממנה אחת שכל מרכיביה נאכלים ביחד? אוכל שמטרתו לספק רעב במהירות וביעלות? כן! כל אלה ביחד יוצרים את המושג אוכל רחוב. אבל לא רק. אוכל רחוב הוא יותר מסכום מאפייניו, כי באוכל רחוב יש גם תמצית של המקום שבו הוא נאכל – הרחוב, העיר, הארץ.
הביטוי "אוכל רחוב" מעלה מיד באפי את ריח הפלאפל ואת ניחוח הבשר על גריל הפחמים, ריחות של ילדותי ונעורי המוקדמים בבאר שבע של שנות ה-50 וה-60. הוריי עלו מרומניה (יחד אתי, כמובן) בשנת 1950 ונחתו בבאר שבע. בעוד שאימא שלי הסתגלה פחות או יותר לשינוי בחייה, אבא שלי היה עקור, תלוש, צמח שנקרע מקרקע גידולו בבוקרשט המעטירה. באר שבע של אותם ימים הייתה עיר מדברית צהובה, מאובקת, חמה ויבשה. למרות זאת הקפיד אבא שלי עד סוף ימיו (הלא כל כך ארוכים, למרבה הצער) לענוד עניבה, לחבוש מגבעת וללבוש ג'קט, ולא הבין איך הבן שלו הולך במכנסיים קצרים ובסנדלים בלי גרביים (איזה בן תרבות מסתובב ברגליים עירומות?), מפצח גרעינים, מנגב (בידיים!) חומוס וטחינה, אוכל בשר ממקור מפוקפק ואוכל "פּילאפל" (כך, בפא דגושה) בתאווה.
אני זוכר את טעם הפלאפל בדוכן "פלאפלינו לחיילינו" ברחוב קרן קיימת בבאר שבע, את ניחוח הקבב והכליות על גריל הפחמים ב"סטיקרן" על יד קולנוע קרן, ואת הספר המצרי במרכז המסחרי בשכונה, שהקים בשיתוף פעולה עם השכן העיראקי טבון בחנות סמוכה ומכר פיתה בגרוש אחד. פעם קניתי 5 פיתות כאלה, ואכלתי את כולן בבולמוס בעודן לוהטות. סופו של דבר היה לילה קשה מאוד שעבר על כוחותינו (בפיקודה של אימא שלי). הטעמים האלה, הריחות האלה, הם שהטביעו בי את האהבה ואת התשוקה לאוכל רחוב.
אז זהו, אני אוהב אוכל רחוב. אני מת על אוכל רחוב. אכלתי אוכל רחוב בהרבה מקומות בעולם, באירופה, בארה"ב, בנפאל, בהודו ובכמה מארצות אפריקה. אוכל רחוב מלהיב אותי, מעורר את בלטות הרוק שלי. אני לא מחמיץ הזדמנות לגלות מקומות חדשים, אבל אוהב גם לחזור למקומות המוכרים שבהם אני לקוח קבוע שנים רבות. ועל זה בדיוק אני מתכונן לכתוב במדור הזה – לחלוק עמכם את חוויותיי, לספר על מקומות שאולי לא כולם הספיקו לגלות ולהבהיר שוב ושוב שכדי ליהנות מאוכל טוב לא תמיד צריך להתכונן, להתלבש יפה, להזמין מקום במסעדה מפונפנת של שף בעל שם מצלצל ואגו בגודל של קטר רכבת ולאכול בכלי פורצלן על מפה מעומלנת.
4 תגובות
אז ככה גילוי נאות כנראה שהיינו קרובים הרבה. שנים לפני הגלגול הנוכחי
מעולם לא יכולתי להתחבר לחויות ילדותי מהעיר ששנאתי את קיומה ואת הויתה
אדי יקירי במשפט אחד הגדרת את תמצית הרגשתי אל מול אלוהי באר שבע שללא דעת היבשות החום והכלום היו מנת חלקנו .
קראתי את השורות בהזדהות נעימה כשותף לחויה ההיא
אהבתי .
המשך ככה אוהב ארם אביר האלה
נהניתי לקרוא
תודה
שמואל שלום.
תודה לך.
אני שמח שקראת את המאמר.
אתר Joko מאפשר הבעת דעות מגוונות, שיח פורה ומעניין.
בברכה.
ד"ר אופיר בשן.
Dr. of Economy