פשוט וטעים

הפעם בכוונתי לספר לכם על מסעדה מן הסוג שמדורי הגסטרונומיה בכל שלוחות המדיה לא מרבים לסקר. כלל לא אתפלא אם ביקורת זו היא בעצם הביקורת הממוסדת הראשונה שיש לה עקבות באתר אינטרנט קבוע. מדובר במסעדה רומנית, נישה שהלכה ופחתה באטיות ובעקביות במשך עשרות שנים. למיטב זיכרוני, ביקרתי פעם אחת ויחידה במסעדה מקטגוריה זו בעשר השנים האחרונות. באנו בשבת, נינוחים ורעבים.

מדובר במסעדה שממוקמת באזור משרדים ובעלי מלאכה, ואני יכול להניח ויודע משמועה כי במשך השבוע בשעות היום זו בעצם מסעדה עממית, על גבול מסעדת פועלים, שלא מעטים מהבאים בשעריה בוחרים לאכול בה שווארמה. אולם בלילות, ובעיקר בשבתות, זוהי מסעדה רומנית בהחלט, כשהדגש הוא על האוכל וכמעט רק עליו.

המנות הראשונות רומניות ומוכרות לרוב הישראלים. איקרה, סלט חצילים, כבד קצוץ, סלט תפוחי-אדמה, סלט שעועית וכן הלאה. במקום להתלבט, אפשר להזמין צלחת ובה כל המנות הללו גם יחד. כך כל יושבי השולחן יכולים לטעום מהכול וליהנות. רשימת המנות הראשונות ארוכה הרבה יותר. אל השולחן הוגשה צלחת מלפפונים חמוצים, שהפעימו אותי בגודלם, במוצקותם ובטעמם הטוב. כמו כן תוגש לכם צלחת חמוצים אופייניים שעיקרה כרוב. תקבלו לחם פשוט, כמו שאוכלים בארץ המוצא. לו אני מנהל המסעדה, הייתי מחליף מיד ללחמים לא רומניים אך טעימים יותר המצויים במקומותינו. רומני פחות, אך כך ניתן בהחלט לשדרג את הארוחה.

מרבית המנות העיקריות המוצעות כאן הן נתחי בשר הצלויים על האש. בדרך כלל מדובר בנתחים שלא סובלים מחוסר שומן. יש גם חלקי פנים צלויים, כגון מוח, לשון, כבד ועוד. נראה שבמקום יודעים לטפל בבשר לפני הצלייה ובמהלכה. במסעדה רומנית אני מזמין אוטומטית קבב. כך עשיתי גם הפעם. היה שמנוני פלוס, כמו רוב האוכל, והעיקר – טעים. יש גם מנות מורכבות יותר וטעימות לא פחות. למשל סרמלה. מדובר בכרוב ממולא בבשר עם אורז. המנה מונחת על מצע של ממליגה, מנה שעיקרה קמח תירס והיא מאבני היסוד של התזונה ברומניה. הרוטב של הכרוב המבושל ומילויו נספגים בממליגה והופכים אותה לתוספת טעימה מאוד.

כמובן יש גם מרקים אופייניים לתפוצה האמורה, וקודם כל מרק הדגל הרומני צ'ורבה, שהוא בשרי וחמצמץ. אם מישהו לא מסתפק בתיבול המודגש האופייני למטבח אתני זה, הוא יקבל פה צלוחית גדושה לא בפלפלים, אלא ברסק שום מתובל. ואחרי כל זה מגיעים הקינוחים. יש כאן מבחר יפה ולא דיאטטי כלל. אם, כמוני, אינכם מרבים לסעוד במסעדות מן הסוג הזה, גשו ישר לפאפאנאש. אי אפשר לאכול אוכל רומני ולא לטעום מהסופגנייה הזו. בצקה מעורב בגבינה, ועליה יצוקה שמנת חמוצה, ומעל הכול רוטב פירות יער חמוץ-מתוק.

אוכל, גם רומני, צריך ללוות באלכוהול. יש כאן כמה סוגי יין, חלקם אפילו מרומניה ממש. אפשר לקבל שפריץ, משקה לאומי במקומותיהם. מדובר ביין לבן יבש בתוך סודה. אפשר גם לפתוח או לסיים בצוייקה, האלכוהול הרומני המסורתי. כך בחרנו אנחנו לעשות.

האוכל במקום טעים בהחלט. לא מתעסקים כאן בזוטות ובדקויות של המטבחים המפוארים, אבל הפשטות איננה פוגעת בטעם. החומרים טובים וטריים. השותף פאול, שיש לו עבר מוכר במסעדות רומניות, מופקד על הגריל ועושה מלאכתו נאמנה. השותפה נוצי מובילה את המלצרות באופן פעיל. השירות יעיל ונעים. יש כאן כמה עשרות מקומות ישיבה, ובשעות השיא של ימי סוף השבוע רצוי להזמין מקום מראש. האורחים בסוף השבוע רובם רומנים או בני רומנים, אף שמקבלים כאן כל אחד בברכה כמובן. האופי העדתי ומאפייניו רק מוסיפים נקודות למקום.

המחירים בימי סוף השבוע, במחירון מלא, נמוכים לעומת המסעדות התל אביביות הרגילות, אולם בהחלט אי אפשר להגדיר את המסעדה כזולה מאוד. הסביבה, העמוסה מאוד בכל ימות השבוע, רגועה הרבה יותר בלילות ועוד יותר בשבתות, לכן לא קשה למצוא חניה ברחוב בקרבת מקום ואפילו ללא תשלום. השירותים במקום ברמה סבירה בהחלט. אפשר לקחת אוכל ארוז הביתה, אך אין סידור משלוחים. אם מדובר בסלטים, יש שני סוגי מיכלים – הקטן עולה 25 ₪ והגדול עולה פי שניים.

לסיכום: אוכל פשוט וטעים. שירות טוב. מחירים הוגנים. בהנחה שאינכם מכורים למזון רומני עוד מהבית, כדאי לעבור פה כדי לחוות אוכל שכזה. אין סיבה לא ליהנות במקום. אם בחבורתכם יש מישהו שהמנות הנזכרות לא מלהיבות אותו, תמיד יוכל להתנחם במנות מקובלות יותר שאינן ילידות רומניה אך אי אפשר להימלט מהן גם כאן, כמו שניצל או חזה עוף צלוי.

הכתובת: בן-אביגדור 3, תל אביב.

ציון אישי: 8.0