שתיה ברחוב

"ביר בזאר", שוק הכרמל תל אביב
ליאור וייס ב"ביר בזאר"

יום ראשון, השעה חמש אחר הצהריים, הסתיו, עונה קצרה של חסד, כבר בפתח. זו שעתו היפה של שוק הכרמל. כבר לא כל כך חם, ההמולה והצפיפות של יום שישי מתחלפים ברגיעה (יחסית) והשוק עוד לא נכנס להילוך הגבוה של ימי השבוע הסואנים. הסוחרים רגועים (יחסית, כמובן, יחסית), שרידי מנוחת השבת עדיין ניכרים בנינוחות התנהלותם שהיא תזזיתית פחות מהרגיל. רבים מהם מתחילים בשעה זו לקפל את הדוכנים.

זה הזמן שבו אני הולך לפגוש את ליאור וייס ממייסדי ה"ביר בזאר", דוכן בירה השוכן בשוק הכרמל, ואחר משני השותפים. בידיי שני בקבוקי בירה מתוצרתי – חיטה ו"בלונד בלגי" – אבל הבירות לא אהבו את הנסיעה בארגז האופנוע והביכו אותי כהוגן. לא ניתנה לבקבוקים שהות מספקת להירגע מטלטולי הדרך ושניהם התפרצו לכל עבר כמו הרי געש, ואפשרו, אם להסתכל על הצד הטוב של הדברים, לפתוח את השיחה עם ליאור כשאנו אפופים ריחות בירה.

אני מכיר את ליאור עשור ויותר. הכרותינו החלה במפגשי חובבי ומבשלי בירה ביתית בתחילת שנות ה-2000, כשעוד אפשר היה למנות את בשלני הבירה הביתית על אצבעות שתי הידיים ולקבל עודף. ליאור, חרף גילו הצעיר (33), הוא מוותיקי סצנת הבירה. הוא החל לבשל בירה מיד עם שחרורו מהצבא, ובזמן לימודיו בטכניון (הנדסה אזרחית) התפרנס בין היתר ממכירת בירה שבישל בביתו. את הבירה הוא מכר אז לסטודנטים בחצר הטכניון בדוכן מזיגה מתוצרת עצמית,  תחת המותג "חיפא" (שזה גם חיפה וגם "חיים פעם אחת"). מאז זרמו ליטרים רבים של בירה, והיום ליאור עובד בתור מנהל פרויקטים של הנדסה אזרחית, בצד שותפותו ב"ביר באזר", שאותו הקים עם שותפו עוד מימי "חיפא", יובל רזניקוביץ (32).

כבר כתבתי על האופי המשתנה של שוק הכרמל ועל האופי הקולינרי שהוא לובש בצד דוכני הפירות-ירקות והסדקית המסורתיים. ה"ביר בזאר", שנפתח לפני כשנה, הולך עם הטרנד הזה יד ביד. מדובר בדוכן, בר רחוב או פאב רחוב (אני מתלבט איך להגדיר אותו), הממוקם בלב שוק הכרמל ההומה, ברחוב רמב"ם 1 פינת רחוב שוק הכרמל (הרחוב הראשי של השוק). במבט ראשון מראה הדוכן הוא כמראה מרבית דוכני השוק, והוא משתלב בהם בצורה מושלמת: בסטה שבה ממוקמים הברזים ובקבוקי הבירה, מוקפת בכיסאות גבוהים עבור הלקוחות. אין יותר מדי מקומות ישיבה, כך שכאשר יש לקוחות רבים הבירה נצרכת גם בעמידה מסביב לדוכן, מה שמוסיף לאווירה השמחה. בעיקר ביום שישי, שהוא באופן טבעי היום העמוס מכולם, הביר בזאר וסביבתו הקרובה הופכים למסיבת רחוב עליזה וסואנת.

בביר בזאר מעל 90 סוגי בירה שונים, כולם מתוצרת מבשלות בוטיק ישראליות: "נגב", "מלכה", "בזלת" "שפירא", "הדובים", "שריגים" ועוד, וגם בירה מיוחדת ללא גלוטן של מבשלת "מידן" (ואם שכחתי מבשלה אחת או יותר, זה פשוט בגלל מספר המבשלות ההולך וגדל והשאיפה של ליאור ויובל שלכל אחת מהן יהיה ייצוג בביר בזאר שלהם). רוב הבירות נמכרות בבקבוקים של 330 מ"ל. בנוסף יש שלושה ברזי מזיגה של בירה מחבית מתוצרת עצמית של הביר בזאר, שבעליו ממשיכים לבשל בירה בעצמם: "חתול שמן" (אייל בהיר), "ששבש" (בירה מסוג IPA – Induan Pale Ale, המתאפיינת בכשותיות גבוהה וחביבה בעיקר על אמריקנים)  וברז נוסף מתחלף (בירה אחרת כל פעם). מחירי הבירה נעים בין 22 ש"ח ל-30 ש"ח. לדברי ליאור הבירה הפופולרית היא "חתול שמן", בירה נעימה, קלה לשתייה ואהובה גם על מי שהם לא "ביר-גיקס".

ואיך אפשר בירה בלי קצת אוכל מלווה ומרפד-קיבה? אז בביר בזאר מוגשים מאכלי בר בסגנון הטאפס, מאכלים שיודעים ללוות בירה: נקניקים, נקניקיות, דגים מלוחים וכדומה. מחירי המנות (שאינן גדולות) הוא כ-20 ש"ח בממוצע.

למי שרוצה ללוות את הבירה באוכל אחר אני ממליץ על דוכן הפלאפל שניצב בדיוק ממול לביר בזאר. למרות צניעותו (אפילו שם אין לו) ופשטות המנות (אין "סלטים חופשי" אבל יש חילבה נהדרת), מנפק הדוכן את אחד הפלאפלים המעולים בגוש דן: פלאפל צהוב לא מפוצץ בכמון (אם אתם שואלים אותי, צריך להגביל בחוק את כמות הכמון שמותר להכניס לפלאפל), כמו שעוד ניתן למצוא בגדה ובירושלים . דוכן סמוך נוסף הוא דוכן "בוריק" – עלה דקיק של סיגר ששפכו בו ביצה ואז קופל וטוגן בשמן עמוק. מנה טעימה להפליא שזכורה לי מימי ילדותי הבאר-שבעית. החידוש כאן הוא שכל הקונסטרוקציה הזאת מוכנסת לתוך… פיתה. נשמע ביזארי, אבל זה טעים טעים, וזה מלווה מצוין לבירה או הקדמה חיונית לריפוד הבטן לפני השתייה. ליאור לא יכעס אם תגיעו לדוכן עם, או אחרי, אחת המנות האלה.

המקום פתוח מדי יום בשעות 10:00–19:00, וכבר החל להתגבש  לכל יום אופי משלו. יום ראשון למשל, היום שבו אני הייתי שם, הוא היום הרגוע והשלו למי שרוצה ללגום כוס בירה כדי להבדיל בין קודש (הבית) לחול (העבודה). יום שישי הוא היום של מסיבת הרחוב השמחה מסביב לדוכן, ובשאר הימים הקונים בשוק יכולים לסיים מסע קניות בכוס בירה, או סתם להגיע לשוק, לטייל בו ולהתרענן בכוס בירה, לשבת עם חברים ולזון את העיניים בתנועה השוקקת של מוכרים וקונים מסביב.

באופן טבעי רוב לקוחות המקום הם צעירים, ובהם תיירים מזדמנים רבים ששוק הכרמל הפך "אתר חובה" עבורם (מובן שבשל "צוק איתן נטשו חלק מאלה את השוק). אבל לא חסרים גם לקוחות מבוגרים יותר, חובבי בירה וגם לקוחות קבועים שהפכו את הביר בזאר ל"פאב הבית" שלהם.

כשבוע לפני פגישתי עם ליאור הייתי בשוק "קמפו די פיורי" ברומא, וחשבתי לעצמי למה אין במקום גם דוכן בירה, ללוות את הסיור ואת הקנייה בשוק ואת סנדביץ' ה"פורקטה" הנהדר שאפשר לקנות שם. אז הנה דבר אחד שבו תל אביב עולה על רומא. כבוד!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. לא כל אוכל או אלכוהול חייב להיות פלצני ויקר. גם דברים פשוטים יכולים להיות מהנים ואולי אפילו יותר.

  2. כתבה כתובה היטב,נושא מרתק ומיוחד,כאמור, חבל שמכאן ב"גלות איטליה הרחוקה" אי אפשר סתם כך לתת קפיצה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

הדרום הפרוע

הבעיות והסכנות בעקבות היעדר משילות בנגב

קידום אתרים אורגני וממומן

אתר אינטרנט לעסק זה כבר מזמן לא מהלך שחשוב לעשות כי מצפים מכם. כיום, כאשר לכל המתחרים שלכם יש אתר אינטרנט, העובדה שגם לכם יש