רק המטבח

מסעדת "הבית של סלווה" בעין נקובא
צילום של אבי רוזנטל
אבי רוזנטל

במאמר קודם התייחסתי למסעדת ראשטא בעין רפא ולסצינת האוכל בכפר הסמוך אבו גוש. במאמר הנוכחי אספר על ביקורי ב"הבית של סלווה" בכפר עין נקובא, הצמוד לעין רפא.

התיאור הטוב ביותר של חוויית הלקוח במסעדה הוא: היה רועש. אחד המלצרים הפיל מספר רב של צלחות, ואלה התנפצו ברעש על רצפת המסעדה. אך זה לא היה הביטוי היחיד לחוסר מקצועיות בניהול המסעדה ולשירות לא טוב.

כשהגענו למסעדה הגדולה ביום שישי בשעה 15:00 היו רק עוד שני שולחנות שסביבם ישבו אורחים. נראה בהחלט סביר שהמלצר ייגש אלינו במהירות. במקום לגשת אלינו הוא הלך לנקות שולחנות ריקים בחצר המסעדה. אלינו הגיע רק כשקראנו לו ואמרנו שאנחנו מחכים זמן רב.

כששאלתי מלצרית ממה עשוי אחד המאזטים הקטנים שהגיעו עם הלחם הערבי, היא ענתה שהיא לא יודעת. בכל מקום ראוי היה המשך לתשובה הזאת: אשאל את השף במטבח ואגיד לך. לא בבית של סלווה.

שאלתי את המלצר: מי השף המכין את האוכל? הוא ענה לי שבעל הבית. בביקורות בעיתונות מופיעה דווקא אישה ששמה סלווה עוודאללה כאמונה על הכנת המנות. ואכן, ניתן לראות את הנעשה במטבח כשעוברים לידו, ומי שהכינה שם את האוכל הייתה ללא ספק אישה.

עם זאת, העובדה שהמטבח פתוח לצפייה של מי שעובר לידו, מביאה אותי לחלק החיובי בהתייחסות למסעדה. מסעדה שמאפשרת לכל סועד לראות מה נעשה במטבח היא כמעט תמיד טובה ונקייה.

כמו כן "הבית של סלווה" עמד במבחן המסאחן. שלא כמו בחלק ממסעדות אבו גוש, אפשר עדיין להזמין את המנה הטיפוסית הזאת של המטבח הערבי בלי לשמוע שהפסיקו להכין אותה משום שהכנתה דורשת עבודה רבה.

התפריט כלל את מרבית המנות הטובות והמוכרות שראיתי בתפריט של "ראשטא". מטבח ערבי אמיתי. זיהיתי בתפריט שיש ברק ואכלתי פוכארה – במטבח של סלאווה זה תבשיל של נתחי עגל וכבש בירקות שורש.

למעשה, שני הטורפים בינינו חלקו שתי מנות כבש טובות, שאחת מהן כללה כאמור גם בשר עגל. הצמחונית שבינינו הזמינה את המנה הצמחונית היחידה בתפריט, ולדבריה הייתה זו מנה טובה.

ההפתעה הגדולה לטובה הייתה מנת הפתיחה שחלקנו בינינו: לחם ערבי טעים עם מטבלים. כמה מהמטבלים היו מעולים, למשל מטבל לימון ומטבל קישואים. מטבל גדול מעט יותר היה חומוס. בשונה מהמסעדות באבו גוש, אין בתפריט חומוס שאפשר להזמין כמנה נפרדת. ובשונה ממרבית המסעדות באבו גוש (לא "נאג'י" ואולי לא "נעורה"), החומוס היה מצוין.

לסיכום, הדבר היחיד במסעדת "הבית של סלווה" שבאמת עובד, באופן סביר או יותר מסביר, הוא המטבח. איכות האוכל טובה מאוד ומצדיקה הגעה למסעדה, למרות הניהול הכושל והשירות הגרוע.

ייתכן שבמשך הזמן ילמדו לתת שירות ולנהל את המסעדה כראוי. זה קל הרבה יותר מאשר ללמוד להכין אוכל טוב, כפי שצריכות ללמוד רוב המסעדות בכפר אבו גוש שבצד השני של הכביש.

שלושה סועדים שהזמינו שתי מנות עיקריות מטלה (אחת מהן כללה גם בשר עגל) ואחת צמחונית וחלקו לחם ערבי עם מטבלים שילמו 290 שקלים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. אוכל טוב הוא תנאי הכרחי ללכת למסעדה
    אבל איננו תנאי מספיק
    והמסקנה ברורה

    1. נימרוד שחק, תודה על תגובתך. נדמה לי שעדיף מטבח טוב במסעדה מנהול גרוע ממטבח גרוע, שהכל מסביב נפלא. הרבה יותר קל לתקן את המצב הראשון מאשר את המצב השני.

  2. כתבות על אוכל תמיד יותר חיוביות ועושות טוב על הנשמה לעומת כתבות פוליטיות

  3. בכל הארץ אנשים הולכים לכל המסעדות. לכן חשוב המדור הזה וחשוב שלא יתעסק רק בתל-אביב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של נח

על סף תהום

בקרוב נדע אם אנחנו כבר נמצאים בדיקטטורה

תמונה של אביה

מהפכה או רפורמה?

בליץ החקיקה של לוין ורוטמן יפגע בדמוקרטיה הישראלית