יין ישמח לבב טייס

כיצד הפכתי לטועם יינות ליום אחד
תמונה של אילן
אילן הייט

בסיפור קודם שהתפרסם כאן באתר סיפרתי לכם שבעבר לא היו לחברת אל-על סימולטורים משלה לאימון ובחינת הטייסים, ולכן טייסיה נשלחו לסימולטורים בערים שונות ברחבי העולם. באחת הפעמים הגעתי לסימולטור של חברת "לופטהאנזה" בעיר דיסלדורף שבגרמניה. שעות האימון שם היו בלתי סדירות, לפעמים בבוקר, לפעמים בערב ולעיתים אפילו באמצע הלילה. ככה זה כשאינך הבעלים של מתקן האימונים היקר אלא שוכר אותו לפי שעות.

לאחר ליל אימונים שכזה חזרתי לפנות בוקר למלון החמים בעיר הסמוכה, מינשנגלאדבך, וישנתי עד הצהריים. כשהתעוררתי חשתי בצורך לטייל קצת ולמתוח את איבריי, בייחוד לאחר שעות של ישיבה ללא תנועה במתקן האימון. מרכז העיר נראה כמקום מתאים מאוד לשוטט בו.

העיר הוחרבה כמעט לגמרי במהלך מלחמת העולם השנייה והתאוששה בעשורים הבאים שלאחריה. ניבנו בה שכונות חדשות, ובהן וילות בסגנון מודרני מוקפות בגינות פורחות. גן ציבורי גדול עבר בלב העיר וחצה אותה לאורכה. חלקו מטופח ובחלקו אפשרו לצמחייה לגדול פרא.

בתוך הגן ניצב לו מבנה ציבורי רחב ממדים: מין מתנ"ס ובו אולמות למטרות שונות, כאשר עברתי לידו יצא מאחד החדרים אדם ופנה אליי באדיבות בגרמנית. השבתי שאיני דובר גרמנית והוא עבר מייד לאנגלית.

האיש שאל אותי: "אתה תייר? אתה פנוי לזמן מה? האם תוכל לעזור לנו כאן במשהו?"

מכיוון שלא מיהרתי לשום מקום, השבתי בחיוב.

האיש הסביר לי שהיום מתקיים במתנ"ס הזה אירוע מיוחד: במסגרת האיחוד האירופי, לשכת המסחר של מינשנגלאדבך יצרה קשר עם לשכת המסחר של העיר פורטו שבפורטוגל. במסגרת זו הוזמנו סוחרי יינות הפורט הידועים של פורטוגל להביא דוגמאות מהסחורה שלהם לגרמניה. כל הקניינים ובעלי חנויות היין והברים של מינשנגלאדבך הוזמנו לפגוש בפאר התוצרת האלכוהולית הפורטוגזית מעמק האלטו-דואורו.

"איך אוכל לעזור לך?" שאלתי.

הוא השיב: "אנחנו מבקשים שתהיה, לאחר צהריים אחד, טועם ניטרלי של יינות פורט. אנחנו מבקשים שתטעם מהיינות שהביאו הפורטוגלים ושתביע את דעתך על הסחורה שלהם. אין לך אינטרס לכאן או לכאן. רק תטעם ותאמר את דעתך".

ואני? הרי בעצם אין לי מושג… בדרך כלל אינני נוגע ביין או במשקאות אלכוהוליים אחרים. לשוני אינה מאומנת בטעמים שלהם, בריחות, במשקעים שהם מותירים על הלשון והחך, ראשי לא מורגל בסחרחורת הנעימה שמביא האלכוהול (כשהוא במידה).

כבשתי חיוך, עשיתי פרצוף רציני והסכמתי להצעתו, תוך שאני מנסה לשחזר איך אומרים "עפיצות" באנגלית.

נכנסנו לאולם. היה בו סדר אופייני לגרמניה: שולחנות מכוסים במפות לבנות ועליהם מגוון של בקבוקי יין פורט – המון!

האיש הסביר לי בקצרה כמה עובדות על יינות הפורט: הפורט הוא יין "מחוזק". להבדיל מיין רגיל, בעת התסיסה של התירוש מוסיפים לחביות ברנדי. האלכוהול שבברנדי עוצר את תהליך פירוק הסוכר בתסיסת התירוש. כך נשמרת המתיקות של היין עם רמת אלכוהול גבוהה יותר.

לדבריו, הפורט הוא משקה אהוב מאוד על האנגלים, ופותח לפני מאות שנים, כשאנגליה וצרפת לחמו זו בזו ולא הייתה לאנגלים גישה לחבל בורדו וליינות צרפת. לכן רוב שמות היינות האלה הם אנגליים דווקא. עתה רוצים הפורטוגלים לחבב את היין גם על הגרמנים.

האיש הוליך אותי לשולחן המרכזי, שם היו כמה בקבוקים פתוחים וסביבם נציגים משני העמים: פורטוגלים וגרמנים. הבקבוקים, כך הוסבר לי, היו מארבע איכויות:

ה-Ruby הנפוץ

ה-Garrafeira המיוחס יותר

ה-Tawny המשובח

ה-Vintage של שנות בציר מעולות

לכבודי, ה"טועם הניטרלי", נמזגו ארבע כוסיות מן הנוזל האדום-ענברי הזה. כל אחת באיכות יותר גבוהה מהקודמת. נאמר לי כי ה-Tawny הוא משנת 1977 ואילו ה-Vintage הוא מ-1963!

נו. מה עושים? טעמתי כל אחת מהדוגמאות שהועמדו בפניי. שתיתי לאט לאט, בהחלקה על הלשון, בבליעה איטית ובהמתנה להרגיש את הטעמים. נתתי לדמיון שלי להשתולל. מה הרגשתי שם? זה בכלל לא משנה. דיברתי על דובדבן ואגוז, שזיף ותפוח, עשן וחביות אלון. הם כנראה אהבו את מה ששמעו. נענעו בראשיהם על כל משפט שאמרתי. האלכוהול עזר לשחרר את חרצובות לשוני!

הם נפרדו ממני בהבעת תודה ובלחיצות ידיים לבביות, ואני חזרתי מסוחרר ושמח למלון. בזכותי הגיעו כנראה מאות ואלפים של בקבוקי יין פורטו למינשנגלאדבך!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. סיפור נחמד שמזכיר לנו כי לכל אחד חוויות מאנקדוטות שלא נשכחות

    1. ואתה העלית חיוך על פני. כתבה בלי איומים, פוליטיקה מזוהמת, יריות, וכדומה.

  2. יש מצב שחלק גדול מההמלצות שבאות לפתחנו אינן באמת המלצות מקצועיות ואוביקטיביות.

  3. הסיפור מזכיר סיפור על איש נשוא פנים וקונוסייר, שהגיע לגבורות וערכו לו מסיבה , הוגשו יינות ומטעמים וכך, לקראת סופו של האירוע, נקבצו הקרובים לו ושוחחו על הא ועל דא..
    "אמור לי", פנה אליו אחד ממקורביו. "מהו היין הטוב ביותר ששתית בחייך?
    "הו" השיב הגביר. זה היה יין די פשוט, שתינו אותו על החוף בשעת בין ערביים כשהרוח ליטפה והיא היתה כה יפה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אריה

הקרב על הדמוקרטיה

כיצד נתנגד למהלכים האנטי-דמוקרטיים שמתגבשים בישראל