השף שהיה או לא היה במינשנגלאדבך

חוויה קולינרית יוצאת דופן בערב חורפי בגרמניה
תמונה של אילן
אילן הייט

טייסי חברות התעופה בעולם כולו צריכים להיבחן מדי חצי שנה במבחן מקצועי לבדיקת ושמירת כשירותם. המבחן נערך במתקני סימולטור מתוחכמים ויקרים מאוד. בעבר לא היו לחברת אל-על סימולטורים משלה לאימון ובחינת הטייסים. על כן הפכה החברה עולמות בחיפושים אחר סימולטורים של דגמי המטוסים המתאימים, בארצות ובערים שונות.

כך הגעתי לסימולטור של חברת "לופטהאנזה" בעיר דיסלדורף שבגרמניה. בגלל יריד גדול שנערך בעיר באותם הימים לא היו בתי מלון זמינים. חדרי המלון הקרובים ביותר היו בעיירה הסמוכה מינשנגלאדבך, כן, זו של קבוצת הכדורגל הידועה "בורוסיה". המלון הזה שבעיירה שימש את צוותי אל-על במשך זמן-מה. הוא היה ביתי ונוח. בערבי החורף הקרים בערה אש חמימה באח שבלובי המלון.

בערב חורפי אחד, לאחר כמה שעות אימון אינטנסיביות באותו סימולטור בדיסלדורף, הגענו, שני טייסים, למלון, עייפים ורעבים. בחוץ – חורף גרמני אמיתי. קר מאוד, גשם טורדני ורוח חזקה. החלטנו שננסה למצוא מסעדה כלשהי, קרובה למלון, מבלי לבדוק יותר מדי. רק לחטוף משהו חם ולחזור לחדרינו.

התעטפנו במעילים, כפפות וצעיפים ויצאנו. הרחוב היה ריק מאדם. מי בכלל יוצא לרחוב בערב חורפי שכזה? המקום הראשון שאליו הגענו היה Stube = בית בירה גרמני שבפתחו עמד גבר מבוגר מאוד, חגור בסינר מלוכלך. הוא הזמין אותנו, בתנועת יד ובדיבורים בגרמנית להיכנס פנימה.

היינו יחידים בכל המסעדה. הטייס השני ואני לא הצלחנו להבין את דבריו בגרמנית. ניסינו אנגלית, אך הזקן לא הבין. לא ראינו על השולחן תפריט שממנו ניתן לבחור מנה כלשהי. כמעט קמנו לצאת, אך האיש התעקש ורמז לנו שנשב. הצלחנו להבין מדבריו ומתנועות הידיים שהוא כבר יביא משהו לאכול.

חיכינו כמה דקות. למה כבר ניתן לצפות ממטבח של בית בירה גרמני? לנקניקייה? ואז הופיע האיש ובידיו שתי קערות מרק חם – ואיזה מרק! מרק של חלב קוקוס מתובל בזעפרן!

כאן עליי לציין שחברי לצוות, הטייס השני, היה חובב אוכל מושבע. לא סתם חובב, שנים אחדות קודם לכן הוא לקח לעצמו שנת חופשה ללא תשלום מהטיסות באל-על כדי ללמוד ב-Cordon Bleu שבפריז. הבחור הזה, שהבין בבישול, טעם מהמרק ואמר: "מה זה? כאן? בבית מרזח גרמני? זו איכות מפתיעה ביותר!" וכך, בגרמניה, בליל חורף קר, הוצפנו בריח וטעם אסייתיים. זה היה מרק מעולה, כמו שהתרגלנו לקבל במסעדות יקרות בבנגקוק.

המנה הבאה שהביא הזקן הייתה אירופית-גרמנית באופייה, אך טובה לא פחות: נתחי צלי בשר-ציד מוגשים עם ריבת פירות-יער אדומים ולידה פירה תפוחי אדמה pommes mousseline. השילוב בין התיבול המתקתק של הבשר והעדינות של הפירה העשיר בחמאה היה נהדר, לא רצינו שהמנה תסתיים…

כמנה אחרונה הביא השף המופלא הזה גביעי זכוכית ובהם שזיפים (Pflaumen) מבושלים בקוניאק חם, שמעליהם כדור של גלידת וניל. איזו מנה אלוהית! למרות שעברו כבר שנים, טעמה עדיין עומד בפי: חום השזיפים וקור הגלידה, מרירות האלכוהול המשתלב בשניהם בצורה כה נפלאה!

חברי ההמום והמתפעל ניסה בכל זאת לתקשר עם השף המיוחד הזה, אך האיש לא אמר דבר. הוא רק ניצב מולנו, חייך וביצע קידה מנומסת של משרת…

שילמנו לו ויצאנו מהמקום בידיעה שזו הייתה ארוחה נדירה באיכותה. העברנו במהירות את המידע על ה-Stube הזה לצוות טייסים אחר, שהגיע למחרת היום לאימון באותו הסימולטור. הבטחנו להם חוויה קולינרית יוצאת דופן.

כשפגשנו את אותם הטייסים למחרת בערב ושאלנו: "איך היה?" השיבו באכזבה: "היה שם ב-Stube בחור צעיר שהגיש נקניקיות ובירה. כששאלנו היכן השף הזקן שהיה כאן אתמול הוא השיב: "הטבח הזה? זה הסבא שלי. הוא מת כבר לפני שבוע…".

עד היום אינני יודע מי היה השף הזקן הזה שהכין והגיש לנו את הארוחה הבלתי נשכחת באותו לילה, האם היה זה לפני או אחרי שהלך לעולמו?…

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. הפסקה המסוימת עושה את הסיפור
    ואם הסיפור היה קצר יותר הפטנץ' היה פחות טוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

חוק הנאשם

מדוע חוק הנאשם בפלילים אינו סביר ואינו ראוי