מסעדה ערבית בלי חומוס

מסעדת רשטא בעין רפא
צילום של אבי רוזנטל
אבי רוזנטל

מרבית תושבי אבו גוש והכפרים השכנים, בית נקובה ועין רפא, הם מוסלמים. בטעות מניחים גם שהם ערבים. תושבי הכפרים הגיעו לאזור ירושלים כנראה במאה ה-19 מהרי הקווקז. אי שם באזור אינגושטיה, לא רחוק מצ'צ'ניה. האינגושטים קרובים במוצאם לצ'צ'נים. פוטין בוודאי לא יאהב את שמו של אחד הרחובות הראשיים בכפר, הנושא את שם משפחתו של מנהיג המחתרת הצ'צנית.

תושבי אבו גוש לא השתתפו במלחמת השחרור, אולי בגלל מוצאם האתני. אביו של הבעלים הנוכחי של מסעדת קרוואן, אפילו עזר ללח"י. כשנעצרה גאולה כהן, הקריינית של תחנת הרדיו המחתרתית של הלח"י ולימים חברת כנסת, הוא חולל מהומה מתוכננת בבית המעצר של מגרש הרוסים. גאולה כהן הצליחה להימלט. מחולל המהומה נידון למאסר וישב בכלא הבריטי במשך תקופה לא קצרה.

ההשתייכות האתנית של תושבי אבו גוש שונה מזו של ערביי ישראל, אבל לא מצאתי הבדלים במאכלים המוגשים במסעדות של שתי הקבוצות.

בעבר הרחוק פעלה כאן רק מסעדת קרוואן. במהלך השנים צצו מסעדות נוספות כפטריות אחרי הגשם ביערות המועצה האזורית מטה יהודה. כך למשל, בן הכפר ששהה בארה"ב זכה בפרס הגדול בלוטו האמריקאי וחזר כדי להגשים את חלומו: פתיחת מסעדה בכפר. המריבות הקשות בין שני בני דודים שכל אחד מהם התיימר להיות אבו שוקרי המקורי תפסו כותרות. אגב, אבו שוקרי, שהחומוס שלו היה מפורסם בטיבו, היה דווקא ערבי ממזרח ירושלים.

באחת השבתות חזרתי מתחרות ברידג' במרכז, שנמשכה מהבוקר ועד אחה"צ. חשבתי, לתומי, שבשעה חמש אמצא מסעדות כמעט ריקות באבו גוש, אולם פקקי התנועה שבהם נתקעתי הבהירו לי שטעיתי. בעמל רב הצלחתי למצוא חניה נידחת פנויה.

לנוכח הביקוש הרב כל כך, לא פלא שהתפריטים שבלוניים וכמעט זהים. החומוס לסוגיו מככב ויש גם מאזטים, מיני שיפודים וסינייה. לצד קינוחים תעשייתיים ארוזים, יציעו לכם מבחר מצומצם, ידוע מראש ואחיד של קינוחים. "אין על מה לכתוב הביתה", בתרגום חופשי של הביטוי באנגלית.

באחת המסעדות ראיתי בתפריט עוף מוסחאן. זכרתי את המנה הזו כמנה טיפוסית של המטבח הערבי, שיש בה הרבה סומאק. הזמנתי אותה. אולם המלצר אמר לי: "הפסקנו להכין את המנה הזו. זה דורש הרבה עבודה". עם גישה כזו אין פלא שהמסעדות לא רק בנאליות, אלא לרוב גם באיכות בינונית לכל היותר. נכון, יש גם חריגים, למשל מסעדת "נאג'י" המציעה חומוס טוב מאוד וקבב ראוי לשבחים.

כשסצנת המזון האבו גושית אחידה ובינונית, בכפרים השכנים קשה להציע את אותו הדבר ולצפות מהמבקרים שיטרחו לנסוע עוד כמה קילומטרים.

מסעדת רשטא בעין רפא מציעה אוכל ערבי אחר. בתפריט לא תמצאו חומוס. בין המנות העיקריות תמצאו: "עופיון מוסחאן". גרסה ייחודית של אותו עוף מוסחאן, שהזכרתי כבר כמנה, שיש כאלה שמתעצלים להכין. מנות מצוינות של שיש ברק (כיסונים ממולאים בבשר בקר טחון ופטרוזיליה מבושלים ביוגורט חם) ופוכארה (תבשיל של נתחי בקר בירקות שורש ושדה לצד תבשיל פריקי "חיטה ירוקה מעושנת") ומנות לא שגרתיות נוספות.

גם תפריט המנות הראשונות שונה ממה שתראו בכפר השכן הגדול, למשל: סמבוסק חלקי פנים (כיסים של בצק ממולאים בחלקי פנים, ריבת בצל ופלפל חריף ליד סלט עגבניות שדה) וקראס (מאפה מנגולד שום ובצל). מגוון הקינוחים קטן, אבל כולל קדאיף ייחודי.

חלק מחומרי הגלם מגיע ישירות מהשדות הסמוכים לביתו של בעל המסעדה ראלב, שבו ממוקמת המסעדה. השף ג'ילאל הוא בן הכפר, אבל שהה כמה שנים בארצות הברית, גם בארץ היה לו ממי ללמוד, הוא עבד ב"כתית" של מאיר אדוני.

המחירים אינם זולים, אבל החוויה הקולינארית ייחודית. אפשר לאהוב ואפשר לא לאהוב. אני אהבתי.

כתובת: עין רפא

טלפון: 02-994-8520

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

    1. עודד צפריר תודה על תגובתך. יש לא מעט מסעדות יפניות ביפן שסושי איננו חלק מהתפריט שלהן.

  1. היום המסעדות הערביות איבדו את הבכורה. הדורות הנוכחיים ששולטים בצריכה התזונתית מעדיפים יפאני, מזרח רחוק, איטלקי, וכן הלאה.

    1. שני סולומון, תודה על תגובתך.
      אני לא לגמרי בטוח שאת צודקת. כפי שכתבתי במאמר, המסעדות הערביות הרבות של אבו גוש מוצפות בסועדים בסופי שבוע עד כדי כך שכמעט ולא ניתן למצוא שם חניה.

  2. לא מכיר את המסעדה. אנסה בהזדמנות
    אבל אין לי ציפיות גדולות מידי
    כמו מכל המסעדות בסביבה

  3. אבי היקר אני מקווה שאתה משחק ברידג יותר טוב ממה שאתה מבין באוכל

    1. דן גבריאל, תודה על תגובתך. אני אכן משחק ברידג' טוב יותר ממה שאני מבין באוכל. יש הבדל ביו ברידג' ואוכל. ברידג' הוא משחק של היגיון, יכולת ניתוח, יצירתיות ושיתוף פעולה עם שותף. אוכל הוא שאלה של טעם. כפי שציינתי בסוף הפוסט, אפשר לאהוב ואפשר לא לאהוב. אני, ולא רק אני, שייך לאלה שאוהבים את האוכל של ראשטה. אתה שייך לאלה שלא אוהבים.

      1. לעניות דעתי אוכל הוא לא שאלה של טעם אלא של שיתוף תאים אפורים עם ניחוחות טעמים פרזנטציה וכו
        כדי להפנות מכך צריך ידע נרחב בהרבה שטחים

  4. לגבי המסעדה הספציפית אין לי מושג. לא אכלתי שם. לגבי מה שכתבת על מסעדות אבו גוש אני מסכימה לגמרי.

  5. תכתבו מה שיותר על מסעדות והופעות. יש יותר מידי מאמרים מדכאים על קורונה וכל יתר הבעיות הרבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

אולי אנחנו טועים?

חמאס והג'יהאד האסלאמי מנהלים את המערכה מעל לראשינו