צריך ניעור

מסעדת "איל פסטיו" בתל-אביב
איל פסטיו - יין קינוח טוסקני עם עוגיות שקדים קשות

מזה שנים רבות אני פוקד את המסעדה האיטלקית איל פסטיו, בתדירות ממוצעת של כפעם בשנה. השבוע הייתי שם במסגרת אותו סבב. מדובר במסעדה איטלקית מהראויות יותר בארץ הקודש. המסעדה קיימת מעל 20 שנה, ובולטת קודם כול בכך שהיא נחבאת אל הכלים. היא אף פעם לא הייתה מסעדה נוצצת, גם לא מדוברת. איננה עושה דבר לפרסם ולקדם עצמה. די להביט באתר האינטרנט שלה כדי להבין כי נותני הטון במסעדה אינם פועלים נכון על-מנת להבטיח את עתידה.

מדובר בעסק כפול. בחלקו האחד מוכרים פסטה טרייה למבינים, ובחלק האחר והנפרד מתקיימת המסעדה. זהו עסק משפחתי. שלושה דורות עובדים כאן יחדיו. הכול מתחיל באם המשפחה, ילידת איטליה. אותה רואים בחנות הפסטה. אבי המשפחה נותן את הטון אל מול פני הסועדים. הוא משמש כרב המלצרים. לא תמיד, ולא כל הסועדים, אוהבים את דרך התנהלותו. חלק מילדי בני הזוג ונכדיהם ממלאים תפקידים במסעדה. חלקם מאחורי הקלעים, מיעוטם כמלצרים. בסך הכול, האווירה המשפחתית מתאימה לאווירה האיטלקית המסורתית המאפיינת את המסעדה.

אולם הסועדים פשוט מדי לטעמי, אך נוח למדי. האווירה בוודאי איננה אלגנטית. התפריט מורכב מארבעה פרקים, עם מבחר לא גדול מדי בכל פרק, כפי שצריך להיות במסעדה מתמחה. תדירות השינוי והעדכון של התפריט נמוכה, אם בכלל. הפרק הראשון מציע אנטי-פסטי, עם מנות כמו פרחי קישואים ממולאים, מאכל ארטישוק או קנלוני מטוגנים. בפרק הביניים פסטה, ובה סוגים לא רבים אך מיוחדים למדי של ספגטי, טורטליני, רביולי וניוקי. במנות הים מוצע מבחר מצומצם של דגים, ועוד פחות מזה של פֵרות-ים. מנות הבשר נשענות בעיקר על בקר. בקינוחים כארבע אפשרויות מוכרות וקלאסיות מארץ המגף.

החלק החזק במסעדה הנו רמת האוכל. נתמזל מזלי, לפני למעלה מ-40 שנה, לצאת מטעם ממשלת ישראל למספר חודשים ללימודים באיטליה. אז, כשבארץ לא הבינו בכלל מה טוב יכול להיות באוכל, למדתי – בשיטת הריפוי בהלם – רבות על המטבח האיטלקי, שתחכומו בפשטותו. באיל פסטיו יודעים לבשל אוכל איטלקי. אין השקעת אנרגיה בקישוט הצלחת. המנות מושתתות על חומרים טובים, חלקם מיובאים ממדינת הבית. מעל לכול מורגש כאן בישול נכון ומוקפד. פשוט אוכל טוב, למי שמבין באוכל איטלקי.

החלק הבעייתי הנו, כמו במקרים רבים, המחיר. אוכל כזה, לא רק שעולה באיטליה עשרות אחוזים פחות, הוא גם יקר יחסית להוויה התל-אביבית הפזרנית. אם לוקחים בחשבון כי נפח המנות במסעדה איננו בולט, הרי היוקר היחסי גדל באופן טבעי בעיני הסועד המצוי.

בדרך כלל המסעדה איננה מלאה. אם אתם מבקשים להזמין מקומות בטלפון, אתם עשויים להיתקל לעיתים בהנחיה להגיע ללא רישום מוקדם, הואיל ואין בעיה של מקומות ישיבה. חניה יש באזור בכמה חניונים ציבוריים בתשלום. לא ממש בסביבה הקרובה, אבל בסמיכות סבירה בהחלט. השירותים סבירים.

המסעדה מתהדרת בעיטור שקיבלה מאקדמיית המטבח באיטליה, ובצל"שים אחרים. לא טרחתי לעמוד על טיבם, הואיל ואותי לא צריך לשכנע שהאוכל טוב. בשל היתרונות והחסרונות, אני מגיע לכאן כל השנים, אבל לא בתדירות גבוהה. גם הפעם סיימתי את הארוחה עם יין קינוח טוסקני שמעניקה המסעדה ללקוחותיה בצירוף עוגיות שקדים קשות. כשאני טובל את המאפה ביין הקינוח וממוססו בפי, נוצר הליטוש הסופי של החיוך החיובי שבו אני מסיים במסעדה זו את ארוחותיי.

שנים אין ספור קובעים מבקרי מסעדות כי אם איל פסטיו לא תתקן חולשותיה, היא לא תשרוד. והנה, היא בכל זאת קיימת. עם זאת, אני אומר כאן, ובפעם הראשונה: לא לעולם חוסן. ואני רוצה הרי להמשיך ולאכול במקום. לסיכום: אני ממליץ עליה, לכל מי שמסוגל ליהנות מארוחה איטלקית אמיתית. לקוחות שמחפשים הצפה של רוטב עגבניות על פסטה מבושלת עד אבדן, עם גודש גבינת פרמזן, והכול בכמויות ענק, יצאו מכאן מאוכזבים. על כך עוד יתווסף המחיר הלא נזירי.

הכתובת: אבן גבירול 27, תל-אביב.

ציון אישי: 8.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

תגובה אחת

  1. למרות שהמסעדה היתה ריקה לחלוטין, בכל זאת נכנסנו זוגתי ואני. פגשנו עיצוב אייטיז-שבהתחלה חשבנו שהוא "אותנטי מגניב כזה", אבל לא. הוא סתם ישן. מנות קטנטנות! לריזוטו הזעיר היה טעם תעשייתי, והטורטליני הזכיר כזה של תלמה. שירות קר וקורקטי. יצאנו ביוקר: 150 שקלים לשתי המנות. לראשונה בחיי הלכתי לאכול פיצה אחרי מסעדה וזה אומר הכל. תמורה גרועה מאוד לשקל. ללא ספק אחת המסעדות הפחות טובות שהיינו בהן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של מנשה

זו שעתנו הגדולה

על חשיבות החוסן הלאומי והחברתי של הפרט והחברה כולה

תמונה על גדעון

האם יחזרו?

האם אכן עושים את המירב לשחרור החטופים?

דילוג לתוכן