נוסטלגיה נעימה ושירות גרוע

מסעדת "אולימפוס" בתל אביב
בתוך המסעדה

אחת המסעדות הוותיקות בתל אביב הינה מסעדת "אולימפוס", שנוסדה לפני יותר מ-85 שנים. מדובר באחת המסעדות שהתפתחו בעיר במסגרת הגל היווני ששטף את ארצנו, כאשר גסטרונומיה ומוזיקה מארץ זו הפכו לטרנד בולט. עם השנים הטרנד הלך ונעלם כמעט לחלוטין. בתוכי הוא עוד מבעבע, אם כי בקול ענות חלושה. לא ביקרתי במסעדה במיקומה הנוכחי זה כמה עשרות שנים, והנה זה קרה בזכות חברים קרובים מהדור שלנו, שהכיר את המסעדה בימי הזוהר.

תפריט המסעדה שומר על הכיוון היווני-בלקני בהתאמות לא גדולות יחסית לתקופה הארוכה שחלפה. מדובר בכמה קטגוריות. מאזטים – צזיקי, קציצת פרסה, במיה ברוטב עגבניות וכדומה; מנות ראשונות – קישואים ממולאים, עלי גפן ממולאים ועוד; מרקים; ממולאים – פלפלים ממולאים, תחתית ארטישוק ממולאת, שזיף ממולא וכמה אפשרויות נוספות; עיקריות – קבב, סטייק פרגיות, כדורי בשר וכיוצא באלה; וקינוחים – קרם בוואריה, סמבטיון ועוד נושאי שמות מוכרים יותר.

המטבח פשוט ולא מתיימר, בזה יתרונו. טעמים של בית, ועוד יותר טעמים של נוסטלגיה למי שחי את אותה תקופה. יושבים, אוכלים ונהנים, טעמים שמעלים זיכרונות ואינם שכיחים כיום. כפית קרם בוואריה נכנסת לפה וזיכרונות עבר עולים בך מלווים ברגש נעים, אף שמדובר במנה שלא הייתה זוכה אפילו בשבב של כוכב מישלן. ככל שהמנה הייתה פשוטה יותר וקרובה באמת למטבח המקור, אני נהניתי יותר. בסך הכול הייתי מדרג את רוב המנות בין "טעים" לבין "בינוני". ההגשה פשוטה.

המחירים תל אביביים. השתייה האלכוהולית מכוונת יותר לאוזו, ללא מבחר גם של משקה זה. מוצע גם סוג אחד של יין לבן ואחד של אדום. לא מספק, לדעתי. ארבעה סוגי בירות בבקבוקים בלבד. אלכוהול מסוג אחר לא קיים. המסעדה פתוחה שישה ימים בשבוע (לא בימי שישי), לחמש שעות בלבד כל יום, מצהרי היום ועד אחרי הצהרים. בימי העבודה המסעדה משרתת את העובדים באזור, הצפוף למדי בשעות אלה. בשבת האזור רגוע, ומלבד חניה בתשלום, בדרך כלל אפשר למצוא גם חניית חינם. באזור המידי מתקיימות עבודות בנייה ותשתית ארוכות טווח, מה שבוודאי לא מוסיף חן לסביבה. המסעדה קטנה בממדיה, כמה עשרות מקומות ישיבה, בצפיפות. ראוי לציין כי על השולחנות פרושות מפות, פרט חשוב בעיניי שאיננו שכיח במקומותינו. לא מומלץ להגיע לכאן ללא הזמנת מקום מראש.

הבעיה העיקרית במקום, לדעתי, היא רמת השירות. מהרגע שכף רגלך דורכת במקום אנשי המסעדה לוחצים להזמין, לאכול, לשלם ולפנות את מקומך. המסעדה משריינת מקומות בצפיפות כשהביקוש עולה, וזאת מבלי ליידע אותך על לוח הזמנים ומגבלות הזמן. הם גם לא היססו לבקש מאתנו פשוט לעזוב את השולחן כשעה אחרי בואנו. אני ויתר האנשים שבחברתם סעדתי, לא אהבנו התנהגות שכזו. היו גם טעויות שירות אחרות, למשל שתיים מהמנות שהזמנו כלל לא הגיעו. אולם זה התגמד לעומת הפעלת הלחץ האמור. אנשים, בטח בסוף השבוע, באים ליהנות ולא לאכול בחטף.

כתובת: קרליבך 7, תל אביב

טלפון: 03-5621658

ציון אישי: 7.0

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. האם בכניסה למסעדה זו הרגו לנו את יחזקאל אצלן והכניסו כדור בישבן של טקילה מזרחי?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הדגל הסיני האדום

שחקנים חדשים

האם יש מקום לסין כשחקנית בהסכם הגרעין?

תמונת דוד

הענקים

חמשיר על מנהיגים ומהלכיהם