לפני כארבע שנים נפתחה מסעדת "מגזינו" (Magazzino), חוליה נוספת ברשת המסעדות של האחים ירזין, וכעת באנו לבקר בה לראשונה. מדובר במסעדה שמגישה אוכל בסגנון איטלקי.
התפריט במקום מורכב מארבעה פרקים עיקריים: מנות קלות קרות – בעיקר סלטים למיניהם וכן קרפצ'יו; מנות קלות חמות – כגון מטוגנים (פרחי קישוא, ארטישוק, קלמרי), פולנטה עם פטריות, ארנצ'יני, כבדים; פיצות – תשעה סוגים שונים; פסטות – שבעה סוגים. מוצעת כאן רק מנה אחת של דג. החלק הבשרי בא לידי ביטוי באופציה יחידה של המבורגר. בקיצור, מדובר במסעדה לאוכל יחסית קליל שבמרכזו פיצות, פסטות ומנות ראשונות.
ברוב המקרים הבישול והחומרים מולידים כאן מנות טעימות. אוכל פשוט בעיקרו ולא מתחכם מדי. ההגשה סבירה. מנות הקינוח, בעיקרן עוגות, אינן מפורטות בתפריט. יש לגשת אל ויטרינת הזכוכית בדלפק המרכזי, לראות, להתרשם, לברר ולהזמין. תפריט האלכוהול אינו רחב. שישה סוגי יינות אדומים ושישה לבנים, עוד אחד רוזה ואחד מבעבע. כמו כן מציעים כאן כמה קוקטיילים. הבירות כולן ישראליות, במבחר לא גדול במיוחד. מחירי האוכל והמשקאות תל אביביים ממוצעים ומעלה.
בעיניי הבעיה הגדולה של המסעדה נעוצה בהיבט הפיזי. המסעדה ממוקמת בבניין ישן שהיה פעם מחסן. מכאן נגזר שמה הלועזי. הבניין מבחוץ נראה מאולתר למדי, בשל העובדה שחלקים ממנו הוסרו והוא איננו סימטרי. מעליו שוכן כיום אולם אירועים. בפנים, חלקים של אולם ההאכלה המרכזי נראים מוזנחים. בעלי המקום הפכו את המבנה הבעייתי לקונספציה, בדומה לכאורה למסעדות אחרות בעולם שהתמקמו במקומות שלא נועדו להיות מסעדות, והשתמשו בבעיה כדקורציה. במגזינו מדובר קודם כול בעמודים המרכזיים החוצים את כל המסעדה, שהם מרופטים, וכך גם חלקים מהקירות הפנימיים. את תמונת הבלאגן מעצימה התקרה החשופה שאליה מחוברים צינורות עבים של מיזוג אוויר, וכן המרפסת האחורית שתחומה בקיר גס של יציקת בטון. אם לא די בכל אלה, הרי שדלת הכניסה למסעדה גובלת במגרש חניה המוני, וכל הסביבה נתונה באחד ממוקדי הבנייה של הרכבת התחתית בתל אביב. בעלי המקום, ברוח האי סדר, דאגו לריהוט לא אחיד. סוגים שונים של מושבים ושולחנות גודשים את החלל הגדול יחסית. למען השקיפות, כמה מבקרי מסעדות ממש התלהבו מכל אלה, ואף ראו בהם מרכיב שראוי לציון חיובי. עליי אישית זה השפיע בדיוק ההפך. כל האמור הפחית מהערכתי הכללית למסעדה. בפועל במסעדה סועדים רבים בדרך כלל, בוודאי בשעות ובימי השיא.
השירות במסעדה ידידותי אבל לא מהסוג המוקפד. חניה זמינה במקום, שהרי כאמור המסעדה יושבת בצמוד לאחד ממגרשי החניה הגדולים באזור. בשעות הצהריים המסעדה מציעה תפריט עסקי זול יותר, שדווקא יש בו מעט יותר אופציות בשריות, לאו דווקא איטלקיות קלאסיות. חדרי השירותים סבירים.
לסיכום, מדובר במסעדה שאם טרם סעדתם בה, כדאי לבקר למען הגיוון. לא מדובר במסעדת שף. לא הייתי מגיע לכאן עם לקוחות או עם הרכב חברתי לבילוי רומנטי או לאירוע חגיגי.
הכתובת: מנחם בגין 21, תל אביב
הטלפון: 03-7570535
ציון אישי: 74
5 תגובות
תל אביבי קלאסי. יומרה ללא כיסוי ואנשים אוכלים את הלוקש וחוששים לספר שהמלך עירום.
האוכל ציון נמוך יותר מהמקום המיוחד
משהו מיוחד
ותמיד נהניתי
ובמסעדה זאת המדד התוצאה נמוכה
או בשפת העם – לא משהו