ליקר עצבים

ארוחה במסעדת "האחים"
צילום בקבוק
צילום: Dominic Lockyer flickr.com

חידה: איפה תוכלו למצוא כוסית ליקר שרטרז ירוק ומתקתק ב-74 (שבעים וארבעה!) שקלים?!

תשובה: במסעדת "האחים" ששוכנת ברחוב אבן גבירול 12, תל-אביב.

מסעדת "האחים", של האחים אסף ויותם דוקטור, היא מסעדה פופולרית וטרנדית (אולי יותר מדי) עליזה ושמחה (אולי יותר מדי) שמתהדרת בשני דברים: גריל פחמים המאפשר "לשלב אלמנטים מחוויית 'על האש'", כפי שנכתב באתר המסעדה, ותנור פחם שמספק מנות של ירקות צלויים: כרובית, פטריות ותערובת ירקות שנקראת בתפריט "סינייה צמחונית" (סוג של אוקסימורון).

המסעדה מתאמצת להיות חיננית ו"מאגניבה", בהתאם לסוג הקהל הפוקד אותה: רוב הסועדים הם צעירות וצעירים תל-אביבים גנריים – עם קורקינט וכלב – שמתאמצים נורא להיות מקוריים וקוליים, אבל למרבה הפתטיות, נראים ונשמעים כאילו יוצרו באותו פס ייצור. ההתאמה בין המסעדה ללקוחותיה היא, אם כך, מושלמת.

פנים המסעדה הממוזג (קלות) רועש וצפוף, ולכן בחרנו לשבת בחוץ על המדרכה המהבילה.

התפריט מחולק לכמה קטגוריות: "מנות קטנות" – שלוש מנות ב-39 ש"ח וחמש ב-59 ש"ח; "סלטים ועניינים"; "גריל פחמים" – דגים, עוף, בקר וטלה; "תוספות חמות" – שבהן כלול משום מה גם סלט ירקות; וכמובן גולת הכותרת – "ירקות בתנור פחמים"; וקינוחים.

מה"מנות הקטנות" לקחנו שלישייה: מסבחה, חציל קלוי, וסלק ביוגורט (מה יהיה עם הסלק הזה, חביב מסעדני ישראל?). המנות האלה היו בעיקר קטנות, שלא לומר זערוריות.

ומכאן לעיקריות, היינו ארבעה וכך יכולנו להתרשם ממבחר מנות. בביקורנו הקודם במסעדה, "הירקות בתנור הפחמים" לא השאירו עלינו רושם מיוחד – אלו בעצם ירקות שבילו בתנור, מנה שהאיטלקים קוראים לה אנטיפסטי. אך חובב התירס שבינינו לא עמד בפיתוי והזמין כמנת פתיחה, "תירס נוסח האוואנה", מה הקשר להאוונה? לא ברור. ביליתי כמה שבועות בקובה ולא נתקלתי במנה הזאת, אבל מה אני יודע?. התירס, מנה לא שכיחה במסעדותינו, שודרג באמצעות רוטב איולי וגבינת פטה, היה טעים וכורסם בכיף. הצמחונית שבינינו הזמינה "כרובית בטחינה" שהייתה… ובכן, כרובית בטחינה. מגדלי הכרובית צריכים לתת פרס לאייל שני ששידרג את הכרובית למעמד של ירק-על.

מהמנות הבשריות לקחנו המבורגר הקרוי, איך לא, "ינעל העולם המבורגר", קבב טלה וקציצות בורי שלא זכו לכינוי מיוחד. המנות לא מגיעות עם תוספות אלא על "מצעים" (בעיקר טחינה), ולכן הגרגרן שבינינו הזמין גם "תפוח אדמה מדורה" – תראו לי מסעדן בתל-אביב שלא מגיש "תפוח אדמה מדורה" ואראה לכם מסעדן שמקפיד יותר על הבישול ופחות על המצאת שמות מגניבים למנות. ההמבורגר היה, לדברי חובב ההמבורגרים שבינינו, טעים, אך לא נשמעו דברי שבח נוספים. קבב הטלה, לדברי חובב ה"על האש" היה טעים מאוד – שלוש קציצות נדיבות, רכות, מתובלות היטב בטעם מודגש של טלה, שגריל הפחמים הארומטי עשה לו רק טוב. גם חובבת הדגים דיברה בשבחן של קציצות הבורי – ארבע קציצות שמנמנות על "מצע" של רוטב עגבניות חריף, כוסברה וטחינה.

חלקנו שלושה קינוחים: טארט פקאן, טארט ליים ומלבי. הייתה הסכמה כללית בין הסועדים שטארט הפקאן היה הטעים מכולם.

ובאשר למשקאות האלכוהוליים אצל "האחים" – ובכן תחום זה לוקה בחסר גדול. כלומר, רשימת היינות אומנם ארוכה ומגוונת, אבל מבחר הבירות מצומצם ודל להפליא. שתינו בירה "אלכסנדר" אמבר, אחת הבודדות שיש ב"האחים" בגרסת חבית, שתי בירה "מכבי" 7.9 (אין גולדסטאר!) וקוקטייל מקבוצת ה"ערבובים", הקרוי כיאה להתחכמות המקובלת במקום, "מובערק" (ערק, קמפרי, צינזאנו רוסו, לימון). ב"האחים", למרות "מחאת הבירה – הסוף לפיינט", עדיין מגישים בירה מהחבית בכוסות בגודל הנקרא בישראל "פיינט", שהן סוג של הונאת צרכנים: כוס בנפח של כ-400 מ"ל או פחות, במחיר של חצי ליטר. וכדי להוסיף חטא על פשע, הבירה שהוגשה בכוס לא ממותגת ולא ממש נקייה, עברה ימים קשים וארוכים והייתה חמצמצה ומתכתית. ה"מכבי" הייתה אנמית כתמיד (אפילו שניפחו אותה ל-7.9 אחוזי אלכוהול), אבל זו באמת לא אשמת "האחים". ה"ערבוב" היה מתקתק ונחמד אם כי נראה שמבחינת כמות האלכוהול, במקרה זה, הנשיפון לא היה מפליל.

אני, בעוונותיי, אוהב לסיים מדי פעם ארוחה בדיז'סטיף. אבל במסעדת "האחים" אין משום מה משקאות שכיחים כמו ייגרמייסטר, בחרובקה, גרפה ודומיהם. דווקא דיז'סטיף לא נפוץ כל כך, היה להם – שרטרז – ליקר עשבים ירוק ומתוק מאוד, אומנם אני לא משתגע עליו, אבל הציעו ובלית ברירה לקחתי.

ואז הגיע החשבון: כוסית השרטרז הקטנה (לא יותר מ-40 מ"ל ולדעתי אף פחות) תומחרה ב-74 שקלים טבין ותקילין, יותר מהמנה היקרה ביותר בארוחתנו! חשבנו שנפלה טעות, אבל המלצר אישר את המחיר. למי שלא יודע, בקבוק ליקר שרטרז ירוק (יש גם צהוב שעולה מעט פחות) של 700 מ"ל עולה בממוצע 200 שקלים. אז בכמה דפקו אותי? עשו את החישוב בעצמכם.

והמסעדה עצמה? כאמור מדובר במסעדה חביבה, מקום נעים להעביר בו ערב של קיץ. האוכל טעים, גם אם לא מדהים, ולא יקר במיוחד, וגם המלצרית ששירתה אותנו הייתה קשובה ונחמדה.

בקיצור די נהנינו. עד שהגיע החשבון שכלל את כוסית השרטרז.

ידידה שלי סיכמה את האירוע כך: רצית ליקר עשבים וקיבלת ליקר עצבים.

והנה החשבון המפורט:

2 מכבי בקבוק                                  32.80

1 כוס אלכסנדר אמבר חבית                32.80

1 מובערק                                       39.50

3 פתיחת שולחן ("המנות הקטנות")     39.00

כרובית בטחינה                               35.00

ינעל העולם המבורגר                       67.00

קציצות בורי                                   65.00

קבב טלה                                       47.00

תירס                                            27.00

תפו"א ("מדורה")                            16.00

טארט פקאן                                   35.00

טארט ליים                                    37.00

מלבי                                            28.00

שרטרז (מנה)                                74.20     

סה"כ (לא כולל שירות)                   565.70

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. כנראה כעת גם לא אהיה
    לא שמעתי על המשקה המסתורי הזה
    ובכל זאת מאמר מעניין
    הכנסתם מתח

  2. למה לא שאלת מראש כמה עולה כוסית שארטרז? כשלא בודקים לפעמים מופתעים לרעה.

    1. כשיש לך מושג (ולי יש) על מחירי משקאות אתה לא שואל. אכן טעות או יותר נכון הטעיה

  3. הייתי פעמיים וממש לא נדלקתי. אתה מעיר דרך אגב על הבעיות אבל מתייחס יותר בעדינות ממני.

  4. שירות לא טוב ומחירים מופרזים
    איך אמר המרצה שלי:
    הישראלים לא פראיירים
    הם סופר פראיירים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

הדרום הפרוע

הבעיות והסכנות בעקבות היעדר משילות בנגב

קידום אתרים אורגני וממומן

אתר אינטרנט לעסק זה כבר מזמן לא מהלך שחשוב לעשות כי מצפים מכם. כיום, כאשר לכל המתחרים שלכם יש אתר אינטרנט, העובדה שגם לכם יש