אוכל ברחוב

והפעם: עזרא ובניו על האש
צילום: אדי סער

הנוסע בדרך השבעה יראה פעמים רבות עמוד עשן מתאבך מצד אזור. מקור העשן הוא המנגלים של מסעדת "עזרא ובניו על האש". המסעדה אכן מתופעלת בעיקר על ידי עזרא, בניו, בנותיו ובני משפחה אחרים. את עזרא עצמו נמצא פעמים רבות יושב בפתח המסעדה, דמותו הפטריארכלית משקיפה על הנעשה, ושום דבר, כך נדמה, לא חומק מעיניו.

בצעירותנו, בשנות ה-20 שלנו, נהגנו זוגתי ואני לבקר חברים שלנו בחולון (אז עוד לא ידענו שפעם נגור שם) ואיתם היינו נוסעים על הכביש האפל והצר בדרך לאזור, לאכול סטייק לבן בפיתה אצל "רומן עם זקן" (שסיפורו המרתק התפרסם לא מכבר במוסף "הארץ"), במקום שבו נמצא היום "פונדק אסא". לאכול סטייק לבן היה אז סוג של התרסה, ולניחוח המנגל הצטרף הניחוח האקזוטי של אכילה בדוכן מחתרתי לצד הדרך. "עזרא" נמצא על אותו הציר, ובניגוד ל"פונדק אסא" הממוסד נשמרה שם אווירת דוכן הרחוב המאולתר של "רומן עם זקן". בלי החזיר כמובן.

אני אוכל ב"עזרא" כבר שנים רבות. גורמה זה לא. אנינות זה לא שם המשחק, ואם תזמין את הדייט שלך למקום כל הסיכויים שזה יהיה הדייט האחרון וגם יצא לך שם של קמצן. אז מה יש ב"עזרא" שגורם לי לחזור לשם פעם ועוד פעם? קודם כול המקום יעיל, וזה מאפיין חשוב למקום מוצלח לאוכל רחוב – באים אוכלים. בלי פוזות וחנחוני חן. שנית, מגוון שיפודים במחיר שפוי וראוי: קבב בנוסח מזרחי (בצל-פטרוזיליה), פרגיות, נקניקיות מרגז (בחריפות מתונה), לבבות וכבד עוף (כל אלה מתומחרים בכ-10 ש"ח לשיפוד). "אדום" (20 ש"ח לשיפוד) והיוקרתי מכול –  כבד אווז (35 ש"ח). יש גם שיפודי עגבניות ובצלים כתוספת (טעימים מאוד לדעתי כשהם סופגים את ריחות פחמי המנגל). שלישית, תוספות לבחירה במחיר הוגן (צ'יפס, אמנם תעשייתיים אבל טעימים, וחומוס, תעשייתי גם הוא, אבל טעים ונחמד לטבול בו את השיפודים). הסלט, אגב, חינם (אמנם "הסלט" הוא לעתים רק כרוב, אבל כשהירקות זולים יותר או זמינים יותר אפשר למצוא בו גם ירקות  נוספים).

המקום ענק. הוא ממוקם במבנה מאולתר שנבנה טלאי על טלאי במשך השנים. המבוא הוא שורה של שירותים ומתקני רחיצת ידיים. זה לא הילטון, אבל יש במקום מספיק ברזים ותאי שירותים וסלילים עצומים של מגבות נייר שמאפשרים קיום מצוות נטילת ידיים כהלכתה. אחר כך מגיעים ל"אולם הכניסה", שבצדו האחד יש את דלפקי השיפודים, החומוס, הפיתות והמשקאות, ובצדו האחר יש שתי "אמבטיות" ארוכות מאוד של גחלים (אמתיות!) שעליהן מופקדים גרילמנים מיומנים, שדואגים שכל סוג שיפוד ייצלה במידה הנכונה ויצא להגשה כשהוא עשוי כיאות ובזמן. יש גם כמה שולחנות שעליהם מונחות קופסאות של עוגיות וממתקים (מהסוג ה"עממי" – קוקוסים צבועים בצבע מאכל אדום, נוגט וכדומה) למי שחייב קינוח אחרי האוכל או סתם לקחת הביתה. משם מגיעים לשני האולמות הענקיים שבהם אוכלים.

השירות אצל "עזרא" הוא שירות עצמי. הדרך הנכונה להתנהל היא לעבור מתחנה לתחנה בצורה מתוזמנת, כך שכל מרכיבי הארוחה יגיעו יחד. וכך נכון לעשות זאת: ראשית, הולכים לדוכני השיפודים ומזמינים. התמהיל שאני מעדיף הוא שני שיפודי קבב ושיפוד מרגז אחד. לפעמים אני מחליף את אחד משיפודי הקבב ב"אדום", ולעתים אני מוסיף שיפוד בצל ועגבניות. הכול כמידת הרעב. אז יש לקחת את הכבודה לפינת המנגלים ולתת את השיפודים לצלייה. בינתיים אפשר לעסוק בשאר מרכיבי הארוחה, בכוונה שעד שיסתיים ליקוטם השיפודים יהיו מוכנים. קחו חומוס ופיתה או לאפה (עוד כ-6 ש"ח) ופחית שתייה, ועם המצרכים האלה לכו לשולחן הגדול שעליו מונחת ערימה ענקית של מפות נייר, שלפו אחת מהן ולכו לתור אחר שולחן. אם זה לא שבת, אין בעיה. למרות מספרם הרב של הסועדים, יש המון שולחנות פנויים (המקום, כאמור, ענק). על אחד מהם פרשו את המפה והניחו עליה את החומוס ואת הלאפה, להלן סימון טריטוריה. עכשיו אפשר לגשת להעמיס סלט מתוך פיילה ענקית, להוסיף מלח, שמן ומיץ לימון ולקחת מזלג מתוך קרטון עצום של מזלגות פלסטיק חד-פעמיים. אם רעבים מאוד אפשר לגשת לתחנת הצ'יפסר ולבקש צ'יפס קטן (7 ש"ח). זה בדיוק הזמן לחזור לפינת הגרילים. כל הסיכויים שעכשיו השיפודים כבר מוכנים.

תוך כדי האכילה אני מביט סביב: עמך ישראל וישמעאל. אנשי עבודה, בעלי מלאכה פועלים ופקידים ממפעלי הסביבה ומשפחות שבאות לאכול בזול וללא טרחה במטבח. זהו. מקום יעיל, שפוי במחיריו וטעים. בהחלט מקום לחזור אליו עוד שנים רבות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. אכלנו שם כמה פעמים מזמן למדי, ואכן מאמץ כל מילה.
    שמח שעדין המקום פעיל, ואולי נבצע שם גיחה לחדש בטננו כקדם..

  2. קערות הסלטים והחמוצים מונחים בערימה אחת על השניה כאשר התחתיות נוגעות במזון! איך מאשרים להם להאכיל אנשים??? גם ההמולה וחוסר הנקיון, אישית נגעלתי! אישתי ואני נשבענו לא להתקרב, אבל אני חייב לציין שזה היה לפני המון שנים, עוד לפני שהם בנו את הארובה הענקית.

    1. לפחות אתה אומר שהיית לפני הרבה שנים.
      המקום הוא לא פנסי ולא מסעדת גורמה מקום פשוט עם בשר טרי וטעים ובזול.

  3. מקום אידיאלי ורומנטי בעיקר בשעות הערב לזוגות, חבל שאין נרות על השולחנות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

הדרום הפרוע

הבעיות והסכנות בעקבות היעדר משילות בנגב

קידום אתרים אורגני וממומן

אתר אינטרנט לעסק זה כבר מזמן לא מהלך שחשוב לעשות כי מצפים מכם. כיום, כאשר לכל המתחרים שלכם יש אתר אינטרנט, העובדה שגם לכם יש