בשלב הראשון המונותאיזם הישראלי לא היה שונה בהרבה מעבודת כמוש אצל המואבים ומלכום אצל העמונים – העם האמין באל אחד, אבל הכיר במציאותם של בני אלים (בראשית ו, א–ד), של אישים בעלי עוצמה ושליחות אלוהית (בראשית יח, ב; לב כה–לא; שופטים ו, יא–כא; יג, ב–ה). בימים הרחוקים ההם העם האמין שה' שולט רק בארצו של עם ישראל, ואילו מעבר לכך שולטים אלים אחרים – על כך ניתן להתרשם מדבריו של יפתח למלך בני עמון: "ועתה ה' אלוהי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל, ואתה תירשנו?! הלא את אשר יורישך כמוש אלוהיך – אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ה' אלוהינו – אותו נירש" (שופטים יא, כג–כד). דברים דומים אנחנו קוראים מדברי דוד לשאול: "… ארורים הם (מי שהסיתו נגדי) לפני ה', כי גירשוני היום מהסתפח בנחלת ה', לאמור – לך עבוד אלוהים אחרים" (שמואל א כו, יט); והמקום המשכנע ביותר על תקפותם של אלים אחרים בעיני המאמין הישראלי נמצא בסיפור מלחמתם של מלך ישראל, מלך יהודה ומלך אדום במואב – בייאושו מקריב מישע מלך מואב את בנו על החומה, ובעקבות כך – "… ויהי קצף גדול על ישראל, וייסעו מעליו, וישובו לארץ" (מלכים ב ג, כו–כז).
מאפיין נוסף למונותאיזם הקדום הוא עבודת האל בפסלים: נכדו של מ(נ)שה סוגד לפסל שבנה מיכה מהר אפרים, ועובר עם הפסל לדן (שופטים יז, ז–יג; יח, ל–לא); גדעון אוסף נזמי זהב, השלל ממדיין, ועושה מהם אפוד, ובני ישראל עבדו אותו (שופטים ח, כד–כז); גם בביתו של דוד יש פסילים (שמואל א יט, יב–טו).
מסתבר שגם קורבן אדם לה' ולאלילים אחרים היה מקובל בעם ישראל הקדום – יפתח נודר נדר לה' ומקריב את בתו (שופטים יא, ל–מ), ואנו קוראים על מלכים המקריבים את בניהם, מעשה שעורך ספר מלכים מגדיר כעבודת אלילים (מלכים ב טז, ג; יז, יז, לא; כא, ו; כג, י). אבל מדברי ירמיהו אנו למדים שהקרבת ילדים בתופת הונהגה בעיקר לה': "ובנו במות בתופת אשר בגיא בן הינום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש, אשר לא ציוויתי ולא עלתה על ליבי (ירמיה ז, לא; וראו גם יט, ה).
מאפיין נוסף למונותאיזם הקדום הוא בהיתר של נישואין מעורבים: יהודה נושא לאישה את בת-שוע הכנענית, ומשיא לבניו את תמר הכנענית (בראשית לח, ב–ח); יוסף נושא את אסנת, בת של כהן מצרי (בראשית מא, מה); בועז נושא את רות המואבייה, סבתא רבתא של דוד (רות ד, יג–כב); דוד נושא לאישה את מעכה בת תלמי מלך גשור, והיא ילדה את אבשלום (שמואל ב ג, ג); שלמה, שהיה אהוב ה' (שמואל ב יב, כד), נשא את בת פרעה, וכן נשים מואביות, עמוניות, אדומיות, צידוניות וחיתיות (מלכים א יא, א); ומכל בניו הוא הוריש את המלוכה לרחבעם בנה של נעמה, אישה עמונית (מלכים א יד, כא).
מהפך קוטבי חל בימי מלכותו של יאשיהו: חלקיהו הכוהן מצא ספר תורה במקדש, העביר אותו לשפן הסופר, וזה קרא אותו בפני המלך. למשמע הצווים "האלוהיים" שבספר זה, קרע יאשיהו את בגדיו בהבינו שכל ההוויה האמונית שבה חיו בני ישראל עד כה הייתה בחטא נורא כלפי האל (מלכים ב כב, ה – כג, כה).
על המהפך ועל המשתמע ממנו ארחיב במאמר הבא.






12 תגובות
תודה והמשך
אני עדיין תוהה- מה משיב הממסד הדתי על עבודתך, האם הוא מתווכח עם המידע שאתה מציג? ואם כן- מה הם טיעוניו?
אני למדתי תנ"ך במוסד אקדמי. דּברים כאלה חשובים לא נלמדו שם. כל אחד שיאמין במה שהוא בוחר. אבל לדעת צריך את הכל מכל הזוויות.
תשובה לשאלתו של גדעון סער: בזמנו, כאשר פרסמתי את הספר "התנ"ך- כף החובה" ש"ס וגאולה כהן דרשו לפטר אותי מתפקידי במשרד החינוך. חסידי גור טלפנו אליי, ואיימו עליי ברצח. זה לא הרתיע אותי, מאז כתבתי עוד מספר ספרים המתארים עד כמה המונותאיזם שקרי ואכזרי. בין ספריי האחרים בנושא: "ההונאה שקבעה את גורל העולם", "שלושת ספרי האימה – התנ"ך, הברית החדשה, הקוראן", "אילו אמנתי שיש אלוהים", "התיאבון הגדול של משרתי האל".
משה- ובכול זאת האם היתה איזו שהיא תגובה עניינית, טיעון המסביר את הפערים שאתה זיהיתה- מנקודת מבט שלהם. האם הזמינו אותך לדון עם קבוצת מומחים מטעמם? האם היה מישהו מהממסד הדתי שביקש לשוחח איתך אפילו בחשאי, משהו רציני יותר מסתם קללות ניאוצים ואיום ברצח… שיגרת דיון אופיינית -(חו"ח), ובנוסף- מלבד שהתורה נכתבה סביר למדי עי מספר כותבים ובזמנים שונים- ועל ידי עורכים שונים שקבעו מה יכנס ומה לאלספר התנך, האם ניתן מכך להסיק מה היתה כוונתם, או שאנחנו נדרשים לנחש, למשל כמו סיפור דוד ובת שבע , אמנון ותמר וכו. מה היתה הכוונה הנסתרת(?)או שהכל סתם יד המקרה..ככה יצא..
תשובה לר': כבר אברהם אבן עזרא (המאה ה-12) הבין שלא ייתכן שהתורה נכתבה על ידי משה, ולכן אלה המתיימרים לדבר בשמו של משה שכביכול קיבל השראה משמיים – פשוט מרמים את המאמינים. בעקבותיו של ר' אברהם אבן עזרא הלכו ברוך שפינוזה, וחוקרי המקרא בצרפת ובגרמניה. דוגמה (אחת ממאות!) לכך שלא ייתכן שמשה כתב את התורה – בבמדבר י"ב 3 כתוב: "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". הבה ניתן קרדיט למשה, שלא היה עד כדי כך מטומטם לכתוב על עצמו פסוק כזה.
ראה את התשובה שנתתי לגדעון שניר.
ובאשר ללימודי המקרא באוניברסיטה – כשאני למדתי מקרא בשנות השישים של המאה הקודמת, לימדו אותנו את תורת המקורות שפוסלת אפשרות שמשה כתב את התורה.
לגדעון שניר: לא הייתה שום הזדמנות לדון בצורה עניינית בנושא היווצרות התורה. כאמור, קיבלתי איומים. בזמנו שימשתי כמפקח כולל על בתי ספר על-יסודיים. אחד המנהלים, דתי, הזמין אותי לדיון כזה ביתו. היו שם נכחו כ-30 אורחים דתיים. הם היו המומים לשמוע כי ר' אברהם אבן עזרא, פרשן התורה, הטיל ספק בכך שמשה כתב את התורה. מניתי להם את הפסוקים עליהם ראב"ע השתית את הספק שלו, והם נשארו עם פיות פעורים. לפני שנתיים הוזמנתי להתכנסות של מחנכים בגמלאות. תיארתי שם איך הנכד של משה סוגד לפסל, איך יש פסלים בביתו של דויד, איך הוא נכנס טמא מת למקדש וכו', והם הפסיקו אותי בטענה שכבר מאוחר… והכי מעניין שדווקא הנשים, שהן הכי מקופחות על ידי הדת, הן הכי לוחמות נגד "הכפירה" .
מאמר נדיר במקומותינו
כאן תהליך הדתה ברור
אין כאן שום תהליך הדתה. זה הכל סיפורי מעשיות.
מונותאיזם קדום? ישו בן האלוהים? נולד מבתולה?
יאשיהו קרע את בגדיו? סיפורי האחים גרים?
בעידן של הדתה, מאמר כזה מפתיע לטובה.
אני תושב ותיק, ואינני דתי בכלל. ופעם ראשונה אני קורא מאמר שמספק לי הסבר מנומק על בעיות האמונה הדתית בעיוורון
מחכה למאמר של ההמשך.
ל נ': JOKOPOST נוהג לחלק את המאמרים שלי ולפרסם בהמשכים. לא נותר לי אלא לבקש ממך לחכות להמשך המאמר.