היומן של נחמיה והווידוי של ברוך בן נריה

בפרק הקודם הצגתי את ההבדלים העיקריים בין ההוויה המודרנית ובין ההוויה המתוארת במקרא. על פי הכתוב במקרא יש אינספור "ראיות" לכך שהיה קשר הדוק בין אישים נבחרים (על פי רוב נביאים) ובין אלוהים.

האישים הנבחרים מביאים לידיעת קהל המאמינים את המסרים האלוהיים וחוזים את העתיד. אולם עצם חיזוי העתיד שולל את הבחירה החופשית של המאמין, שהיא יסוד עיקרי באמונה.

ובכן, כל עוד העבר עטוף במיתוס, וכמעט שאין תיעוד – חיזויי העתיד כפי שנמסרו לעם מפי הנבחרים, מתאפשרים בדיוק מרשים. אולם התיעוד (על פי רוב מוטה על ידי סופריו של השליט) מקשה מאוד על חיזויי העתיד להתממש. וכאן יש לסופר המקראי ברוך בן נריה תפקיד מרכזי בחשיפת האמת באשר לקיום קשר ישיר בין הנביא לאלוהים. אקדים ואומר כי מחברי הטקסטים המקראיים לא טרחו לחתום עליהם את שמם: איננו יודעים מי כתב את התורה ומי כתב את ספרי נביאים ראשונים. ברוב ספרי הנביאים נמצא בפתיח את שמו של הנביא, את שם אביו ואת התקופה שבה ניבא, אך לא כתוב מי היו האישים שאספו את הדברים והעלו אותם על הכתב. בכותרות של מזמורי תהילים כתוב לכבוד מי הם מוקדשים, אבל שוב – לא מי כתב אותם.

לעומת הערפול המכוון באשר לשמות מחברי הטקסטים במקרא – הכתבים של התרבות היוונית הקלאסית חתומים בצורה הברורה ביותר: אנחנו יודעים מה כתבו הומרוס, הסיודוס, אוקלידס, פיתגורס, ארכימדס, אייסכלוס, סופוקלס, אוריפידס, אפלטון אריסטו ורבים אחרים. סוקרטס אומנם לא חתם על דבריו בכתב, אבל כל מה שיצא מפיו נרשם על ידי תלמידיו אפלטון וכסנופון.

העובדה שמחברי הטקסטים המקראיים לא לקחו אחריות על מה שכתבו, ולא חתמו את שמותיהם, מוכיחה לדעתי שהייתה כוונה לייחס את הגיגיהם להשראה מגבוה. יוצאות מהכלל הזה שתי תעודות יחידות בכל המקרא: היומן של נחמיה והווידוי של ברוך בן נריה בפני השרים בימיו של המלך יהויקים.

נחמיה פונה בגוף ראשון אל האלוהים פעמים אחדות בתקווה שיזכור לו לטובה את המעשים שעשה למען העם ולמען המקדש (נחמיה ה 19, יג 14, 22), והדעת נותנת שהוא גם חיבר חלק גדול מהספר הקרוי על שמו.

באשר לברוך בן נריה העדות לכך שהוא כתב מפיו של ירמיהו את נבואותיו הרבה יותר ברורה: בפרק לו בספר ירמיהו מסופר שהנביא צווה על ידי האל לכתוב במגילת ספר את כל הנבואות על ישראל ועל יהודה מימי יאשיהו ועד ימיו של יהויקים. ירמיהו אינו כותב בעצמו – "ויקרא ירמיהו את ברוך בן נריה ויכתוב ברוך מפי ירמיהו את כל דברי ה' אשר דיבר אליו על מגילת ספר" (שם, 4). מכאן אנחנו למדים שברוך בן נריה כתב בוודאות את נבואותיו של ירמיהו מימי יאשיהו ועד ימיו של יהויקים. בהמשך נתוודע לכך שברוך בן נריה הנציח במגילת ספר את נבואותיו וקורותיו של ירמיהו עד הירידה למצרים.

ברוך בן נריה קורא את המגילה בפני העם, ולפי בקשת השרים, גם בפניהם, והם שואלים: "הגד נא לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו. ויאמר להם ברוך, 'מפיו יקרא אליי את כל הדברים האלה, ואני כותב על הספר בדיו'" (שם, 18-17). עדות ברורה מאוד, יחידה בכל המקרא, באשר לאופן שבו הגיעו אלינו קורותיו ונבואותיו של נביא. בהמשך קורע יהויקים את המגילה וזורק אותה אל האח, וירמיהו וברוך נאלצים להסתתר מפני זעמו של המלך (שם, 26-22).

בלא ספק, ברוך בן נריה היה מעריץ גדול של ירמיהו. נראה לי שהערצה נבעה בעיקר מהתמדו של ירמיהו לדרוש שממלכת יהודה תישא בעול מלך בבל, ולא תמרוד בו (ראו, למשל בפרק כז), כשברור לו, ולכל מי שעיניים בראשו, שממלכה קטנה וחלשה כמו יהודה, ביחד עם הממלכות הקטנות השכנות, אינן מסוגלות להתמודד צבאית עם האימפריה ששלט בה נבוכדנצר, וברור שירמיהו התייחס בחרדה אל מעשיהם האוויליים של יהויקים ושל צדקיהו שהחליטו למרוד בבבל (מלכים ב, כד 1, 10, 19).

בפרק הבא אדון בתיעוד האמין של ברוך בן נריה את קורותיו של הנביא ירמיהו, וכיצד בתיעוד זה חושף ברוך בן נריה את האמת על אודות הקשר הישיר שבין הנביא לאלוהים, והאם בכלל קיים קשר כזה.