חלום שהתגשם, אך לא בארץ הקודש

חלום שחלמתי לאור היום-בהקיץ, בעקבות ביקורי בהר הבית סמוך לשחרורו. נער נאה הייתי, הסתובבתי חופשי וללא מורא בעיר העתיקה, קניתי מעיל מצמר כבשים (הסריח את ארון הבגדים, וזרקתיו אחרי שבועיים). עליתי להר הבית שהיה פתוח לכולם. בעודי עומד במרכז הרחבה ומשתאה מיופיו של המסגד, הבחנתי בזווית העין בנערה מוסלמית יפת מראה ש"פזלה" לעברי במבט מבויש והבעת פניה שידרה ענווה ותמימות. החלפנו חיוכים דקים וכמה משפטים קצרים בערבית, היא הבינה מייד שאני יהודי.

צלם שהסתובב לפרנסתו עם מצלמת פולרואיד שאל בפנטומימה "האם אפשר"? שנינו הנהנו בראשנו בחיוב, הסמקנו ונצמדנו כתף אל כתף ללא מגע ידיים, מאחורינו היתמר מסגד אל-אקצא. הצלם הפיק שני עותקים, כג'נטלמן שילמתי עבור שניהם ונתתי לה אחד, חייכנו חיוך מבויש זה לזו, היא הלכה ימינה, אני שמאלה. קוראים יקרים! זו לא סצנה מסרט טורקי, זה קרה וזה אמיתי לגמרי. לצערי, ברבות השנים והמעברים מדירה לדירה ומעיר לעיר, התמונה היפה והמיוחדת הזו נעלמה. מובן שמעולם לא התכוונתי לפרסמה כדי לא לפגוע בכבודה של אותה נערה מקסימה.

ובחלומי, לאחר המפגש התמים ההוא, שאלתי את עצמי, למה לא לבנות על הר הבית, או בסמוך אליו, מבנה אחד גדול שיכלול מסגד, בית כנסת וכנסייה? כל אדם ייכנס לבית התפילה שיחפוץ להתפלל בו, שכן מאמיני שלוש הדתות מתפללים לאותו האלוהים. כולנו גם בני דודים מצאצאיו של אברהם אבינו, רק האימהות שונות.

זה שנים רבות שאני מדריך טיולים במרוקו, לפני כמה חודשים התחלתי להתמחות בהדרכה גם באבו דאבי, והנה אני מגלה שחלומי התגשם! אבל לצערי לא בארצנו הקדושה, אלא באבו דאבי. שם הסתיימה בשנת 2022 בנייתו של "בית משפחת אברהם" באי "סעידאת". במתחם ניצבים שלושה בתי תפילה לשלוש הדתות ובהם מתקיימים תפילות, מפגשים חברתיים ופעילות שמקרבים את הלבבות, ממש כפי שחלמתי באותו הביקור בהר הבית בקיץ 1967.

אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד, כי הקיצוניות מעבירה את האדם על דעתו, משניאה את אלה באלה וסותמת את הגולל על אפשרות לחיים משותפים ולשלום אמיתי בתוך ובין העמים. ההקצנה היא נחלתן של שלוש הדתות המונותאיסטיות. אתייחס בקצרה לכל אחת מהן, לפי סדר הופעתן.

היהדות: הפלגנות וההקצנה הדתית-חברתית-פוליטית מאז ייסוד הכתות השונות והמשונות בהיסטוריה שלנו, וביתר שאת בימינו, הרסו כל חלקה טובה בחוסן הלאומי-חברתי-ביטחוני והקימו עלינו את צרנו בעולם. ההקצנה, הפלגנות והשנאה הפנימית הביאו עלינו חורבן וגלות בת אלפיים שנים. עמנו לא שכח דבר, אך גם לא למד דבר מההיסטוריה העגומה שלנו.

הנצרות: כידוע, הבשורה נפוצה על ידי 12 השליחים/תלמידים של ישו, יהודים דייגים מכפר נחום שבמערב הכינרת (ישו ו-11 מהם הוצאו להורג על ידי הרומאים), הבולט בתלמידיו של ישו היה "פטרוס הקדוש" (הלוא הוא שמעון הדייג מכפר נחום) שהוכתר כאפיפיור הראשון לאחר שנצלב עם ראשו כלפי מטה. הנצרות הוכרה כדת חוקית במאה הרביעית על ידי המצביא/מדינאי קונסטנטין.

יש המייחסים בטעות את ייסוד הנצרות לישו. אגב, הנוצרים קוראים לו ישוע, ולא י.ש.ו שהם ראשי תיבות "יימח שמו וזכרו". ישוע נולד ומת כיהודי, מגדירים אותו "דמות בנצרות". לעומת היהדות והאסלאם הרי שהנצרות פותחת את שעריה לכל דכפין. הליך ההתנצרות הוא פשוט ומהיר, די בכך שהכומר מנופף באבוקת עשן ריחני, מתיז טיפות מים כטבילה, ממלמל כמה הברות, מאכיל את "המועמד" בפת לחם הקודש – והאדם נוצרי. זכורים לשמצה מסעות הצלב ברחבי העולם ובעיקר במאה ה-12, שכללו מעשי רצח, דיכוי וגירושם של המסרבים להתנצר.

האסלאם: דת האסלאם נוסדה "באשמת" יהדות ית'רב (היום "אלמדינה"), שכן הקהילה סירבה לקבל לחיקה את מוחמד ואנשיו שברחו/גורשו/היגרו ממכה הפגאנית ומהעריצות של בעלי ההון שם. מוחמד הציב תנאי להצטרפותו ודרש שהדת תתבסס רק על החומש, שאותו הוא מקבל ככתבו וכלשונו, לרבות כל המצוות והחגים.

לגבי שאר מאות אלפי הכתבים: המשנה, התלמוד הבבלי והירושלמי, שנחתמו במהלך המאה השנייה עד הרביעית לספירה (כמאתיים שנים בטרם נולד מוחמד בשנת 570), אמר מוחמד, בערך כך: "אתם משולים לחמור הנושא על גבו מטען כבד, בסוף הוא יתמוטט". מאז החלו מייסדי האסלאם במסע אלים לְאַסלם (רק) את תושבי חצי האי ערב הפגאנים. קהילות שסירבו להתאסלם הושמדו והכפרים הועלו באש, במושבה "ית'רב" הוא לא הספיק לפגוע כי כולם ברחו כנראה לתימן.

מאז התפתחה השנאה כלפי כל מי שאיננו מוסלמי. בדגש על הנוצרים והפגאנים "הכופרים הגדולים". לאחר עלייתו השמיימה בשנת 631 ותחילת שושלת החליפים, ארבעת "ישרי הדרך" ועוד 47 ממשיכי הדרך, התפלג האסלאם וגברה ההקצנה בתוכו וכלפי העולם. אפשר לומר בשפה עממית פשוטה שהאסלאם נולד מתוך אהבה נכזבת ליהדות ושנאה יוקדת לנצרות ולפגאניות. כדי להתאסלם לא צריך תהליך לימודים ארוך ולא ניתוח רפואי כואב כמו ביהדות, די אם האדם יגיד משפט מסוים – לא אצטט אותו, כי אז יבואו שני בגירים בני 12 ומעלה, "שפויים בדעתם", יעידו כי אמרתי את הדברים ואני אהיה למוסלמי עם כרטיס לכיוון אחד, כי אין יוצאים בחיים מן האסלאם. באסלאם יש חמש מצוות בלבד לעומת תרי"ג (613) ביהדות.

כמה מילים על "שומרי הסף" באל-אקצא, במקום לקרב הם מרחיקים, בטענה הזויה שיש מי שרוצים לכבוש/להרוס/לטמא את המסגד. לו היה הדבר נכון, צה"ל היה עושה זאת "By the Way" במלחמת ששת הימים. לא ברור למה במרוקו אני יכול להיכנס עם קבוצה של עשרות יהודים מישראל למוקטעה להסדיר תעודות לידה, לרחבת ארמון המלך, לכל חצרות המסגדים ולתוך מסגד "חסן השני" בקזה בלנקה, ולהתקבל בסבר פנים יפות. משלמים כ-12$ לאדם, ובלוויית מדריך מקומי רואים את הפלא התכנוני המרהיב, שומעים את ההיסטוריה המופלאה ואת התכנון המרשים שלו. המדריך מציג בגאווה קיר עם סממנים יהודיים ומרפסת "עזרת נשים" כמו זו שבבתי הכנסת.

אבל ברחבת אל-אקצא אסור לבקר! אני לא מדבר על זמני התפילות, ולא על הקרבת קורבנות שזה מוקצה ומבחיל, ובוודאי לא לאפשר כניסה לפרובוקטורים/קנאים משיחיים כמו בן גביר, מה גם שרבנים אוסרים לעלות להר הבית, כי יש קברים בתחתיתו, אבל אפשר לפתוח אותו לסיורים בתשלום למבקרים מכל העולם, כמו במרוקו ובדובאי, יש לזה ערך כלכלי לא קטן ובעיקר קירוב לבבות. נותר לנו לקוות ולהתפלל "לו יהי, אנא לו יהי".