מה המשמעות של הפרדת דת ממדינה?

הזמן לעשות כאן את מה שעשו באירופה במאה ה-16 (2)
תמונה של אילון
אילון גנור תמונה: חלה גנור commons.wikimedia.org

בפרק הקודם ציינתי אירועים היסטוריים שבהם הופרדה הדת מהמדינה או משליטיה הפוליטיים, כגון מלכים, למשל באנגליה ובספרד במאה ה-16 כמו גם ואולי חשוב יותר וקרוב לזמננו – במהפכה הצרפתית בסוף המאה ה-18 ובמהפכה האמריקנית כנגד השלטון הקולוניאלי האנגלי, מהפכה שבה נכתבה חוקה שעשתה הפרדה מוחלטת בין הדת למדינה ולשליטיה הפוליטיים שנבחרו ונבחרים עדיין בבחירות דמוקרטיות.

ברור לחלוטין שמאבקי כוח אלו בין שליטי הכנסייה לבין השליטים הפוליטיים האריסטוקרטים של המדינות היו מאבקי שליטה על מה שהשר לענייני תרבות וספורט וחבר הליכוד מיקי זוהר תמצת באופן נפלא וניתן לומר אפילו ביושר – "כוח, כבוד, כסף". הוא אמנם טען שלמד זאת מאיש חכם אחר, אבל מעולם לא ציין מיהו, ולכן נשאיר את הציטוט כמשויך לו. הוא הוסיף שבתחילה הוא מדגיש את ה"כוח", הכוח בהמשך "יביא לו כבוד" וקצת ניסה למסמס את האמירה לגבי כסף, אבל אתם הקוראים תחליטו…

ברור לחלוטין שהמאבקים ההיסטוריים במדינות אירופה בין האצולה לבין כוחות הכנסייה אכן היו מאבקי כוח ושליטה, שכמובן נתנו לשני כוחות אלה גם שליטה על המשאבים ועל תדמיתם.

מביקורינו כתיירים, אם באנגליה או בצרפת או בספרד או בגרמניה ולמעשה בכל המדינות, אנו מבקרים באטרקציות מומלצות, ואלה מה הן בדרך כלל? כנסיות מפוארות כנוטרדאם בפריז, וסטמינסטר בלונדון, כנסיות בברלין ובקלן או במדריד או ברצלונה, ולמעשה בכל עיר אירופית; או שנוכל לתייר גם בארמונות האריסטוקרטיה ההיסטורית המקומית, אם בארמונות ורסאי בפריז או בפירנצה אצל ארמונות משפחת מדיצ'י ובלונדון בארמון בקינגהאם ובעוד עשרות ארמונות של משפחת המלוכה והאריסטוקרטים האנגלים.

המייחד את שני סוגי בניינים אלו, כנסיות וארמונות, הוא גודלם הפנומנלי, שמשאיר אותי ואתכם הקטנים נפעמים מעוצמת הגודל האדיר והאדריכלות המדהימה שכל שליט דחף לרומם עוד ועוד. הייתם בארמון האלקזר בקורדובה?

לא רק באדריכלות השקיעו אותם מלכים, אנשי אצולה ואנשי דת במגמה להקטיננו בני אנוש למען נכרע ברך בהערצה, אלא גם באמנויות הפיסול והציור וכמובן באקוסטיקה המדהימה בחללים ענקיים אלו. שמעתם אי פעם יצירה של באך על פוגה ומקהלה בכנסייה בלייפציג? הכוונה הייתה פשוטה: להמם את חושי האדם הפשוט ולתקוף את ראייתו ואת שמיעתו בעזרת ברוכי כישרונות מוזיקליים כבאך או כישרונות אמנותיים כמיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית.

אגב, גם בעידן המודרני נמשכו מגמות אלו, אם על ידי הרודן פרנקו במדריד או קודם לכן על ידי שער הניצחון בפריז, וגם את מגדל אייפל הייתי מכניס לקטוריה כמו גם את מגדלי התאומים בניו יורק ("אנחנו בנינו את המגדלים הגבוהים בעולם"), ולאחריהם מאלזיה עם מגדליה שלה ובהמשך באמירויות עם בורג' חליפה.

למזלנו האנושות כולה הרוויחה מהאגו-מניאקים שבנו את כל זה – תופעת הלוואי הייתה הקידום לאמנות, לאדריכלות ולמוזיקה.

נדמה לי שמובן לכולנו, דרך ציון המונומנטים הענקיים של הכנסייה לצד המונומנטים של האצולה, כי מדובר היה במאבק כוח פשטני על שליטה לצורך ריצוי של אותה תכונה אנושית שציין מיקי זוהר: השאיפה ל"כוח, כבוד וכסף". ולכולנו ידוע כיצד הסתיים מאבק זה בעולם המערבי. הכנסייה הפסידה. השלטון, שבינתיים עבר גם הוא תהליכים והפך משלטון האריסטוקרטים לשלטון העם (לדמוקרטיה – ועל כך בפעם אחרת), דחק את הכנסייה מכל יכולת שליטה על ידי הפרדת הדת מהמדינה.

מה משמעותה של הפרדה זו?

משמעותה פשוטה: למדינה מודרנית אסור לחוקק חוקים דתיים. בתמורה המדינה המודרנית תבטיח את קיומם של משרתי הדת. הכמרים, הנזירות, הבישופים והאכיבישופים נהנים מהכנסה שוטפת המגיעה ממשלמי המיסים כולם.

בגרמניה למשל כחלק מתשלומי המיסים הולך אחוז קטן ל"מיסי כנסייה" (kirchen stuer). האזרח בהצהרת המס מודיע לאיזו כנסייה – כנסייה קתולית, בית כנסת, מסגד וכו' – הוא מעוניין להפנות את חלקו. מדובר באחוז קטן מהמס (8%–9% באזורים שונים) שמאפשר לכנסיות ולאנשי הדת להתקיים. אגב, אזרחים זכאים להכריז על עצמם כ"לא מאמינים" או אתאיסטים ואז לא לשלם כלל מס זה.

כתגובה למאמר הראשון שמעתי תגובות מוכרות לי ש"יהדות לא מפרידה בין דת ללאום" ולמעשה כל יהודי הוא בן דת משה אבל גם בן הלאום היהודי. אני כופר בעמדה זו והיא לדעתי עמדה שנקבעה עם קום המדינה כדי להשביע את רצון המפד"ל והפועל הדתי (סיבה דומה לאי כתיבת חוקה). הרי יהודי שחי בצרפת ויש לו אזרחות צרפתית הוא בן הלאום הצרפתי, וכנ"ל יהודי אמריקני שהינו בלאומיותו אמריקני וכן הלאה. וכך יהודי יכול להיות יהודי בדתו ובעל לאום ישראלי, שהרי המילה לאום היא מילה חדשה יחסית, בת מאות שנים ספורות, שבהן החלו להיווצר מדינות לאום, תופעה שלא הייתה מוכרת קודם לכן בהיסטוריה המודרנית.

חשוב להדגיש, אין מניעה להמשיך לראות את ישראל כמדינה יהודית ואף לקרוא לה כך, גם אם בעתיד תיעשה הפרדה דומה בין הדת למדינה, ובהפרדה בכוונתי לומר שלא יהיו ולא יחוקקו חוקים דתיים מכל סוג. גם אז יהיה ניתן לשמור את חוק השבות ולהגדיר את המדינה כיהודית מכורח היות מרבית תושביה יהודים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. תאור יפה של הפגנת הכוח של הכנסייה והאריסטוקרטיה. חבל שלא המשכת לביטויים עכשוויים – ארדואן למשל וארמונו המופרע.
    מסכים לגמרי שחייבים להפריד בישראל בין דת למדינה. אין לזה כל קשר להיות האזרחים מאמינים ביהדות או לא. לדעתי, ובניגוד לתפיסת עולמי הדת יכולה להרוויח מזה בכך שיהיה ניתוק בין האמונה הפרטית לניסיונות הכפייה של הממסד הדתי שרודף אחרי שליטה, כוח וכסף!
    אולי, אולי הקטסטרופה הנוכחית תוביל לשינוי המיוחל.

  2. האחוז הגדול מאוד של ישראלים שמחזיקים דרכונים זרים מעידה עד כמה מהם בתוך תוכם מודאגים להיכן לוקחת אותנו הדברות בדת

  3. במבנה הדמוגרפי של המדינה אי אפשר לבצע את ההפרדה בית דת ומדינה

  4. המצב במדינה ישראל הוא :אי הפרדת הדת מהמדינה, כולל כפייה דתית ופוליטיזציה של הדת. נוצר בארץ משטר דימוקרטי הכרוך באי שיוויוניות. יש מספר גדול של אזרחים המופלים ביכולת שלהם להנשא בארץ וגם יש בעייה של זרמים דתיים לא מוכרים מסיבות פוליטיות, כגון הרפורמים והקונסרבטיבים, שהם מופלים בכך שהם לא מוסמכים לאשר כשרויות או נישואים וגרושים, וכן אינם מקבלים תמיכה כספית מהמדינה כמו כל שאר הדתות. הכפפת יום העצמאות ללוח השנה העברי הופך אותו מחג לאומי של מדינת ישראל לחג יהודי דתי. אפליית נשים בדת (לא רק יהודית) הופכת לאפליית נשים בחסות המדינה. קתולים לא יכולים להתגרש בארץ. כופים על יהודים לפי ההלכה לשבות בשבתות ובחגי ישראל, כאשר לשאר האוכלוסיה מותר לנוח ולעבוד בכל ימי השנה ללא מגבלות. אי הפרדת הדת מהמדינה יוצרת אי שיוויוניות שמנוגדת למגילת העצמטות.

  5. המשמעות של ההפרדה היא מדינה שכדאי לחיות בה. אבל לשם זה צריך שגם העם יהיה ראוי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של עמירם

השלכות

על תכונותיו של אדם בוגר

דילוג לתוכן