דוהרים לרגע האמת – הפרדת דת ממדינה עכשיו

ישראל היא המדינה היחידה בין הדמוקרטיות בעולם שבה אין הפרדה בין הדת למדינה. מיום הקמתה לא נעשתה הפרדה חדה בין השתיים. מייסדי המדינה פשעו לנו כאשר לא העתיקו את המודלים האירופים ואת המודל האמריקני ולא אסרו על העירוב הזה. בניגוד לכך, הן דווקא כן העתיקו את המודל הבסיסי של שלוש רשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת. כתוצאה ישירה יש בישראל מספר רב של מפלגות פוליטיות עם אג'נדה דתית בלבד.

עכשיו אנחנו משלמים על פשעים אלו. טועים הפוליטיקאים החילונים, או הליברלים (ויש לא מעט דתיים ביניהם), אם הם חושבים ש"פשרה" בעניין המהפכה החוקתית תפתור את הבעיה. מדובר במאבק כוח אדיר שבאירופה החל במאה ה-16. מי שולט? המנהיג הדתי או האגף הפוליטי חילוני (בעבר היו אלה המלכים והאריסטוקרטיה)?

הנהגות דתיות ששולטות על צבאות ומקורות כוח פסו מן העולם. השאלה למי חיילים נשמעים, אם לרבנים או לקצינים מקצועיים, כבר עלתה במקומותינו בעשרים-שלושים שנה האחרונות. מי אחראי למערכת החינוך, אבי מעוז? מי יקבע את גבולותיה של המדינה, אנשי הדת או אנשי הפוליטיקה הפרגמטית? 

על הצד השמאלי או המרכזי של הבמה לתקוף בעיות אלו כדי ללכת לפתרון שורש, לא לפתרון קוסמטי של פשרה שתחזיק מעמד שנים מעטות בלבד. זו בעיה לא פשוטה לפתרון ואולי אפילו בלתי אפשרית. ובכל זאת בכל מדינות העולם המתקדם אין מפלגות הנושאות דגל דתי כנסייתי. כן, יש מאפיינים אוונגליסטיים בימין האמריקני, אבל לא סמלים ואג'נדה של מנהיגים דתיים כבישופים או מנהיגי דת כמו במדינה שלנו, שבה יש רבנים ושלוחי רבנים הפועלים במערכת הלכאורה אזרחית תחת שליטה מתוחכמת מאחורי הקלעים. התוצאה נראית לעין: אלפי צעירים חמומים לוקחים לידיהם את החוק בחווארה ומנגנוני המדינה נדמים כחסרי אונים. זה רק ילך ויחמיר שכן מנהיגיהם, כבן גביר וסמוטריץ', מעודדים זאת.

לפיד, גנץ, הרצוג, אנשי המחנה הליברלי-דמוקרטי, משימתכם היא לא פשרה על סעיף זה או אחר במהפכה המשפטית. משימתכם גדולה בהרבה.

חווארה זה רק הפרומו!

המלחמה האמיתית והמאבק האמיתי אינם על הרפורמה המשפטית (או יש מי שיקרא לה המהפכה המשפטית), ובניגוד לדעה הרווחת המהפכה לא תיגמר בנושאים המשפטיים. היא לא תיגמר במבנה הוועדה למינוי שופטים או בשאלה האם יועצים משפטיים יהיו מינויים פוליטיים או מינויים מקצועיים. כל סעיפי המהפכה המשפטית מושרשים עמוק הרבה יותר, בהבדלים דרמטיים בין שתי קבוצות אוכלוסייה – האוכלוסייה הדתית ברובה (יש להדגיש, לא כל הדתיים) מול הקבוצה החילונית. תהליך המאבק בין מנהיגי דת לבין מנהיגים פוליטיים עבר מן העולם באירופה לפני מאות שנים – לכו למשל לקרוא על הנרי השמיני, שמלך מ-1509, או קראו על מלכת ספרד איזבלה והכנסייה הקתולית. כן כן, אנחנו מדברים על מאבקים בין מנהיגי הדת לבין הפוליטיקאים לפני יותר מ-500 שנה, בתקופה שראתה אירועים היסטוריים רבים מאוד הקשורים במאבקים כאלה. ברוכה הבאה ישראל למאבק השייך למאה ה-16…

הפרדת הדת מהמדינה היא חלק מרכזי במורשת של המהפכה האמריקנית כמו גם של המהפכה הצרפתית בסוף המאה ה-18. הפרדה זו בוצעה בצרפת בגלל הביקורת המהפכנית הסוציאלית של ההמון על ההיררכיה העשירה וגם כדי לשמור על עצמאות הכנסייה. בצרפת המדינה קיבלה אחריות בלעדית על מערכת החינוך ועל מנגנונים אזרחיים אחרים שקודם לכן נשלטו על ידי הכנסייה. במרבית המדינות הכנסיות ומוסדות הדת מקבלים הנחות מיסים ועזרה כלכלית מהמדינה. פקידי הדת ומשרתיה גם מנועים משירות צבאי – יש להדגיש, פקידי הדת עצמם ולא כל המאמינים.

ריצ'רד דוקינס, הביולוג הידוע המסביר בעשרות ספריו את "מוצא המינים" ואת תורת האבולוציה של צ'רלס דרווין, משווה באחד מספריו בין הבריאתנים – הדתיים המאמינים בקיומו של אלוהים בורא עולם – לבין האוכלוסייה החילונית באומרו שאלו הראשונים נדמים לעדר המובל על ידי מנהיג ולעומתם החילונים נדמים לחתולים החיים כל אחד לעצמו. אל תטעו, ה"חתולים" לעולם לא יוותרו על אורח חייהם בכניעה לעדר הבריאתנים.

המשבר הנוכחי בישראל הינו החמור ביותר בתולדותיה, החמור ביותר מאז הקמתה, ואולי ההשוואה היחידה הנכונה היא משבר "אלטלנה", שלהזכירכם נגמר בשפיכות דמים – 19 הרוגים. נדמה כי למובילי המהפכה, נתניהו, לוין, רוטמן וחבריהם, לא נהירה רמת המצוקה האמיתית של ה"חתולים", לאור מעשיהם, נחרצותם ושיכרון הכוח שלהם. נדמה כי אינם מבינים שעצם העלאת חוקי המהפכה המשפטית גרמה ל"חמורו של משיח" להתבונן בחבילה כולה, באי-שוויון הקיצוני, גם בעניין ה"דם" וגם בעניין ה"דמים", ובעצם יציאתם האדירה לרחובות בהמוניהם, מאות אלפים, הם בעצם רוצים שינוי יסודי. שינוי שיביא לידי ביטוי את האי-צדק היסודי הטמון במצב שכ-300,000 איש – הם תעשיית ההייטק – מממנים מעל ל-50% מהכנסות המדינה, והצבא נשען ברובו על סקטור אוכלוסייה מסוים מאוד.

מובילי המהפכה מזדעזעים וקוראים "סרבנות" למחאת הטייסים, ההייטקיסטים, הרופאים ועוד סקטורים רבים, ומתעלמים מסרבנות בממדים גדולים בהרבה בחצר האחורית שלהם. איפה שירתו בן גביר וסמוטריץ' וחבריהם?

הפתרון כבר מזמן איננו פתרון של "פשרה" בעניין סעיפי החוק המוצעים להפיכה המשפטית. הפתרון חייב להיות נרחב הרבה יותר, פתרון רוחבי שנוגע בשאלות יסוד של מבנה ממשל המפריד דת ממדינה כמו גם חוקת יסוד המטפלת בזכויות יסוד של אזרח במדינת ישראל.