מאמר זה הוא תגובה למאמרו של גדעון לב, "מדוע יש דתיים שגונבים בניגוד לצו האלוהי? אולי כי אין להם אלוהים" (מוסף עיתון "הארץ" 27.01.2023). המאמר עוסק ביהודים שמתנהגים כדתיים אך גונבים ונואפים ללא כל ייסורי מצפון.
מוצעים שני הסברים אפשריים לתופעה: האחד, העבריין סובר שאלוהים הוא רחמן והוא יחמול על חטאיו; השני, העבריין אינו מאמין באלוהים אף שהוא מתחזה לדתי.
לדעתי, המניע להתנהגות כדתי או כדתייה אינו האמונה באלוהים אלא הצורך להשתלב בחברה מסוימת. אין שום מצווה לחבוש כיסוי ראש או ללבוש חליפה שחורה וחולצה לבנה. ובכל זאת בחברה החרדית כולם לובשים אותם הבגדים ודואגים (גברים ונשים) לכיסוי ראש מתאים. לדתיים לא-חרדים יש קודים אחרים של לבוש (כיפה לגבר ושביס לגברת), עם או בלי ציציות – תלוי בתא החברתי. בנוסף, הנוכחות בבית הכנסת נובעת גם ממניע חברתי. כמו כן, ידוע שגם חילונים אתאיסטים מקיימים את מצוות ברית המילה וחוגגים בר-מצווה וגם מתחתנים ברבנות, ויתרה מזו, הם גם מקיימים מנהגים למיניהם שאינם נדרשים על ידי הרבנות כגון טקס החינה ושבת חתן.
ובאשר לאמונה באלוהים – ראשית צריך להבין שגם הדתיים הם כופרים. אם יש N דתות, האתאיסט כופר ב-N דתות ואילו הדתי כופר ב-1-N דתות. הבדל קטן. מדוע בכל העולם בדרך כלל כל אחד מאמין בדת של הוריו? כי הדת היא שטיפת מוח מגיל צעיר שלרוב מצליחה. אבל עם הזמן חלק מהמאמינים מפסיקים להיות נאיביים. הם מנסים לגשר בין האמונה הדתית שלהם לבין הידע המדעי שרכשו או ניסיון החיים שלהם (למשל, הם בטעות קרעו נייר טואלט בשבת ולא קרה להם כלום).
כדי שיהודי דתי יתחיל לחטוא כאשר זה נוח לו הוא לא צריך לזרוק מעליו את האלוהים. די בכך שהוא יטיל ספק בהשגחה. אחד מעמיתיי בעבודה חבש בעבר כיפה, ואילו היום הוא גלוי ראש, לא שומר שבת ואינו מבקר בבית כנסת. אבל הוא עדיין מאמין שיש איזו ישות עליונה שמנהלת את העולם, אך אינה דורשת מהיהודים תרי"ג מצוות. אגב הוא איש ישר ושומר חוק.
אם כך, אין זה נכון לחשוב שדתיים שגונבים אין להם אלוהים. אולי עדיין יש להם אלוהים, אך הם סוברים שהוא אינו שוטר. ברור שיש גם מתחזים שהפכו מדתיים לאתאיסטים גמורים. הלא ממילא מלכתחילה הם כפרו בכל הדתות האחרות. אז למה שלא יכפרו בעוד דת אחת?
8 תגובות
אני בהחלט מקבל את ההסבר שלך, משני טעמים: האחד- הקהילה הדתית פועלת ומתנהגת כ- כת לכול דבר ועניין כאשר הפרט מוטמע במסגרת החברתית ונתון כול העת לסנקציות חברתיות קיצוניות ואיום בגהינום, מעטים יחסית מצליחים להשתחרר מכך כמו הסיפור ההירואי שהוקרן ב"עובדה" של דויד שנמלט ואף הצליח להבריח את בנו הקטן. ללא ספק החשיפה לאמצעי התקשורת המודרניים מאפשרים לחפצים בכך להכיר עולמות אחרים.
ההסבר השני היא " המחילה" הקיימת כמעט בכול הדתות(יהדות- יום כיפור, נצרות- וידוי) המאפשר את החטא ללא נשיאה בעונש. וכאשר החיים מאמתים את הנוהג- קל לחזור עליו אין ספור פעמים. מה עוד שהשאלה "צדיק ורע לו -רשע וטוב לו- אף פעם לא הוכרעה באמת לטובת הצדיק- רק באגדות.
אני מציע היבט נוסף הלקוח מחקר התרבות לפיו תרבויות נבדלות ברמת ההתמודדות עם ה-אי -וודאות בחיים כאשר הדת (אלוהים נתן ואלוהים לקח) היא המפלט הנוח ביותר להתמודד אם מצבי אי הוודאות שמציאות החיים מזמנת לכל חי באשר הוא, שגם מסירה את האחריות של הפרט לגורלו כאשר "האל מכתיב הכל, והפרט נע במעגל החיים המוכתב לו עי ישות עלומה, אף ש"הרשות נתונה" – כביכול, אך תמיד ניתן להסתתר מאחורי "ההדחה לחטא" שיש כפרה בצידה.
הדתיים החכמים מטהרים את מעשיהם בעיקר באשר לחילונים, כי הטביעו חותם שלגנוב מחילונים זאת לא עבירה
זו נקודת המפתח. בגולה, לגנוב מהשלטון היה כמעט מצווה. כאן, זה "מהחילוניים". מעניין איך הם מתרצים את "לא תחמוד אשת רעך"…
את עברות המין בטח שאי אפשר להסביר
הכל נכון ואוסיף עוד אספקט פסיכולוגי: פשוט מתחשק ומתעלמים. יש חולי סרטן ריאות שממשיכים לעשן, ויש שמנים שרוצים לרדת במשקל ועדיין מתפתים לממתקים וכ'. מי לא שמע מאנשים שמעירים להם שמה שהם עושים מזיק להם, לבריאותם, לכספם וכ' (מהמרים למשל), והם עונים : "אני יודע"…
בקיצור, אפשר לנתח רציונלית, אבל בהרבה מקרים הפיתוי פשוט גובר בלי שום התמודדות אינטלקטואלית.
בתשובה לכמה מהתגובות. אפשר להיות מאמין בכוח עליון אבל לכפור בהשגחה. במקרה זה אין צורך במחילה על עברות כי אין מצוות ובורא העולם אינו מתעניין בברואיו. למה הדבר דומה? למי שמאמין בהורוסקופ. הלא הוא אינו חושב שההורוסקופ משגיח עליו. הסיבה שאני אישית לא מחטט בבעייה מי ברא את העולם היא שאם אניח ש X יצר את כל הקוסמוס אז מייד תעלה השאלה מי יצר את X? בהמשך נגיע לכך שהעולם נוצר על ידי אינסוף ישויות.
מסכים איתך לגמרי. משום מה רבים נרתעים מלהאיר את הפינות האפלות של הדתיים
המאמר של ד"ר משה גרנות מתחבר לדעתי היטב למאמר שלך. שם הוא מסביר את האווירה ושיטת השליטה. והטיפול בנושא שלך הוא בעיני התוצאה.