הצד האפל של הדת

על ספרו של ירון ידען "הדת קמה על יוצריה"
תמונה של משה
ד"ר משה גרנות

ירון ידען, בעל סמכא למכמני ארון הספרים היהודי – היה אברך וראש כולל, והבקיאות שלו במקורות היהדות גדולה מבקיאותם של גדולי הרבנים. הוא חזר בשאלה והקים את העמותה "דעת אמת" (1998), והקטגוריה שלו על דת ישראל מגובה במראי מקומות המפורטים ב-523 הערות שוליים בספרו "הדת קמה על יוצריה". אני, כמובן, לא אזכיר ברשימה קצרה זאת את מראי המקומות, ומי שיתעניין בהם מוזמן לקרוא את הספר.

ירון ידען מוכיח את מה שכל חילוני חש: כי דת ישראל איננה מוסרית, אלא אדרבה, היא מתייחסת אל המוסר והמצפון כאל עבודת אלילים, כפי שהבחין נכונה ישעיהו ליבוביץ (שפסל בשם הדת את המוסר בנוסחיהם של סוקרטס, שפינוזה וקאנט). ואל יטעה אותנו הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", כי הכוונה בפסוק זה לא לכל אדם, אלא רק למי שמקיים תורה ומצוות. מי שאיננו מקיים תורה ומצוות – אותו חובה לשנוא, כפי שקובע "הנשר הגדול", הרמב"ם. מסתבר שלפי ההלכה אסור להציל גוי, אסור להחזיר לו אבידה; ריבית אסור לקחת מיהודי, אבל מצווה לקחת מגוי, ולפי הרב עובדיה יוסף – גם מחילוני.

לפי הרמב"ם הגויים אינם בבחינת אדם, כי אינם מסוגלים להשיג את עומקה של התורה, ולכן נועדו לשמש עבדים לישראל. חכמי הדת (למשל ר' עובדיה יוסף) פוסלים מכול וכול את הדמוקרטיה, והחזון אי"ש מייחל לימים שבהם השגחת האלוהים תהיה גלויה, ואז יתאפשר להרוג כופרים, כפי שהתורה דורשת. הרמב"ם פוסק כי כאשר יד ישראל תהיה תקיפה, גוי שעובר על שבע מצוות בני נוח יהיה חייב מיתה. הציווי "לא תרצח" מכוון רק לגבי יהודי ששומר תורה ומצוות, את הכופר ועובד עבודה זרה חובה להרוג. "שולחן ערוך" קובע שמי שעובר אפילו על מצווה אחת מהתורה – אסור לפדותו מהשבי. כשמת אדם שחילל שבת, חובה לשמוח. ר' עובדיה יוסף קבע שביום בו תמות שולמית אלוני, יש לערוך משתה. אסור להציל גוי ממוות בשבת. ר' שמעון בר-יוחאי קבע: "הטוב בגויים הרוג!", כי הם אינם קרויים אדם. יחסי מין עם גויה משולים ליחסי מין עם בהמה, לכן מצווה להרוג את "העבריין", כפי שנהג פינחס בזמרי שהתייחד עם מדיינית.

דת ישראל אלימה כלפי בעלי חיים וכלפי בני אדם: הקרבת אין-ספור הקורבנות מושתתת על עינוי בעלי חיים, למשל את השעיר לעזאזל יש להפיל לתהום כדי שירסק את איבריו. ציות אמוני דוחה ייסורי מצפון: אברהם נדרש לגרש את הגר ואת בנה ולהעלות לעולה את בנו השני. בשם קדושת החרם עורכים מעשי טבח נוראים (יבש גלעד, מדיינים). חובה לא להחיות אף נשמה מהכנענים – "לא תחיה כל נשמה!". האלימות הנדרשת מהמאמין כלפי מי שאינו מתיישר עם הדרישות האבסורדיות של ההלכה אינה נחלת המאמינים הקדומים – המחבר מזכיר את מעשי הקנאים בימינו: יריב ברוכין שרף מכון ליווי והרג ארבע נשים, ישי שליסל דקר למוות במצעד הגאווה, ברוך גולדשטיין רצח 24 מתפללים ערבים במערת המכפלה.

חטיבה חשובה בספר זה מביאה ראיות ליחס המחפיר של ההלכה כלפי האישה: הפסוק מפרשת בראשית "אל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך" מפורש על ידי הרמב"ן (בעקבות חז"ל) כך: אישה במעמד של עבד שאינו מייחל לשחרור. האל לקח מאדם צלע, ופיצה אותו בעזר כנגדו – שהיא שפחה. הרמב"ם מונה את חובות האישה: למזוג כוס לבעל, לרחוץ פניו ורגליו וכו'. כופים אותה במלאכות אלו אפילו בשוט! אישה אינה יכולה להיות דיינת, כוהנת ואפילו לא עדה במשפט, ומפני כבוד הציבור אישה אינה רשאית לקרוא בתורה. במקרא מסופר הרי על נשים חכמות, על נביאות ואפילו על שופטת ומנהיגה – דבורה, אבל חז"ל החליטו שהלכה עוקרת מקרא, ואם יש סתירה – ההלכה תקפה. מלך, מנהיג, אינו יכול להיות אישה. זאת הסיבה שאגודת ישראל פרשה מהקואליציה כשגולדה מאיר מונתה לראשת הממשלה. הגבר קונה את האישה, והוא רשאי למכור את ביתו לאמה. אישה אינה יורשת, ומה שהיא משתכרת שייך לבעל. היא משועבדת לבעל מינית, בלי זכות ערעור, ולבעל מותר לשאת אישה ליום אחד (מעשה שקול לזנות!) אם הוא רחוק מהבית. אם יש סכנת חיים, מצילים קודם את האיש, ואם בשבי, שוב, פודים קדם את האיש. ישעיהו ליבוביץ מחה על כך שהאישה הודרה על ידי ההלכה מהתורה, אבל לא סתם הודרה, אלא בהשפלה נוראה: "כל המלמד בתו תורה, מלמדה תפלות", "יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים", האישה היא "חמת מלא צואה, ופיה מלא דם, והכול רצין אחריה", לכן, "אוי לו למי שבניו נקבות", והמתפלל מברך "שלא עשני אישה".

הבאתי רק טעימה מהספר החשוב הזה, שבעיניי הוא חובה, בעיקר למי שמתכוון לחזור בתשובה, ובעיקר בעיקר (!) לנשים המבקשות לחזור בתשובה.

אני מתפלא שירון ידען, הידען המופלג במקורות, לא הצביע בספר זה על כך שקדושת ספר התורה נובעת מעצימת עיניים באשר להונאה ענקית: מישהו בימיו של יאשיהו (620 לפני הספירה; כלומר, כ-600 שנה אחרי המועד שבו אמור לפעול משה), אולי אפילו חלקיהו הכוהן, חיבר ספר תורה, והחליט מה אלוהים ציווה את משה. יאשיהו, שמעולם לא הכיר את הצווים שבספר זה, קורע את בגדיו ועורך רפורמה דתית מבהילה. את ההונאה הזאת, שלפיה מישהו מאוחר מחליט לשים בפיו של אלוהים צווים למשה רבנו, ניתן ללמוד מהמקרא עצמו: בחירי ה', שנבחרו לתפקידיהם על ידי ה' עצמו, או על ידי מלאכיו ונביאיו – אין להם מושג מה כתוב בתורה: גדעון מכין אפוד מנזמים ששלל מהמדיינים, יפתח מקריב את ביתו לה' (לא לאליל), יהונתן, נכדו של משה, עובד לפסל, שמואל האפרתי שוכב ליד ארון האלוהים, מקום מיועד לכוהן הגדול פעם בשנה ואחרי טקס מורכב, בביתו של דויד יש תרפים, שלמה אהוב ה' (ידידיה!), מעלה קורבנות בבמה שבגבעון (לא "במקום אשר יבחר") ומקבל השראה אלוהית, ירבעם בן נבט מכין שני פסלי עגלים בבית-אל ובדן – רשימה חלקית של הנבחרים על ידי ה', שאין להם מושג מה כתוב בתורה, כי התורה תיכתב מאות שנים לאחר זמנם. את ההונאה הזאת חשף ר' אברהם אבן עזרא, פרשן תורה בן המאה ה-12, ובעקבותיו הלכו שפינוזה, דה-ווטה, ולהאוזן ותלמידיו החוקרים.

"הדת קמה על יוצריה" מאת ירון ידען, הוצאת "גוונים" 2007, 201 עמ'

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. הבאת בפני קוראי האתר כתב האשמה חמור ביותר כלפי הדת היהודית. הדבר רק מוכיח שהדת, בעצם כל דת, הינה המוסד המושחת ביותר עלי אדמות שנועד מעצם בריאתו לשלוט על ציבור המאמינים לטובת רבני וכוהני הדת המייצגים את האלוהים עלי אדמות. הנצרות והאסלאם שיצאו מהיהדות (שלוש המונותאיסטיות) עוד יותר גרועות מהיהדות בעניין זה.
    אבל עוד לקח חשוב ניתן ללמוד מהמאמר – הנה לפנינו בית היוצר לטיפוסים זורעי שנאה והרס כדוגמת בצלאל סמוטריץ'. אפשר גם להביא כדוגמה לשחיתות מוסרית שאין כדוגמה את דרישתו של "שר התורה" המנוח הרב קנייבסקי. הוא דרש מבני מאמיניו לא להפסיק ללחוד תורה אפילו ליום אחד כי, לדעתו, העולם עומד על לימוד התורה שאם ייפסק העולם ייחרב. צדק בהחלט הרב קנייבסקי. אם ייפסק לימוד התורה של מאמיניו עולמו האישי, המאפשר לו, לבני ביתו ולמשפחתו המורחבת, חיים של פרזיטים על חשבון הכספים המתקבלים בעיקר מאוצר המדינה. תפסק הזרמת הכספים הללו, באמת ייהרס עולמם הפרזיטי של בניי ושמשיי חצרו של כבוד הרב.
    חברה אשר מתנהלת בצורה כזו חייבת שיהיה לה חמור שעל גבו היא יכולה לרכב. כל זמן שהיחס המספרי בין הפרזיטים לטלה שעל גבם הם יושבים הוא בערך 1 פרזיט ל- 4 חמורים השיטה יכולה להתקיים. לא לפני שנים רבות היה היחס בערך 1 פרזיט על 10 חמורים. היחס הזה הולך ומתדרדר ולא רחוק היום שחבורת החמורים לא תוכל לשאת על גבה את מספר הפרזיטים ההולך וגדל (פרו ורבו ומילאו את הארץ ויירש זרעכם את שער אויביו). אזי תתפתח כאן קונפליקט שסופו בוודאות הרס המדינה היהודית.
    בצלאל סמוטריץ' יש לך הרבה עבודה. למזלך רכבת על גבו של בן גביר בבחירות לכנסת ה- 25. ותודה לביבי שאילץ את בן גביר להעמיס אותך על גבו. את צה"ל רימית, מצאת לעצתך מקור פרנסה פרזיטי, אשרי העם שככה לו.

  2. מאמר מעניין מאוד, למי שלא מבין מספיק ביהדות.

    אציין: קראתי מתוך מחשבה פתוחה שלא על מנת להתנגח אלא להקשיב. לא התרשמתי מי יודע מה…

    א. כבר הקביעה כי "הבקיאות שלו גדולה יותר מבקיאותם של גדולי הרבנים" היא די מביכה -הבקיאות של לומדי ישיבות (ובתוכם ידען) אכן מאוד מרשימה למתבונן מן החוץ, עד שהוא מניח שאין מצב שמישהו יודע יותר מזה…אבל לכל מי שמכיר את עולם התורה ברור שמדובר כאן באברך בינוני לכל היותר. וכן – שמעתי רבות מהרצאותיו.

    ב. המושג "חזר בשאלה" הוא טעות בסיסית ידועה.
    מצוות התשובה היא מלשון שיבה אל המקור ("ושבת עד ה' אלוהיך"), כך שהיפוכה איננו שאלה (כמו תשובה-שאלה) אלא דווקא איבוד, וממילא אין קשר ל"לחזור ב". אבל ניחא, זו סתם הערה טכנית.

    ג. בעלי התוספות, כבר לפני כאלף שנים, דנים בשאלה כיצד ייתכן שפעם אחת הגמרא אומרת שעדיף ללמוד תורה אפילו שלא לשמה בגלל ש"מתוך שלא לשמה – יבוא לשמה", ואילו פעם אחרת הגמרא אומרת שמי שלומד תורה שלא לשמה – עדיף שלא היה נולד?
    והם מסבירים שמי שלומד בשביל כבוד או כסף וכדומה (כלומר לא לשמה) – זה בסדר, לאט לאט הוא ישתפר וזה יבוא לידי לימוד לשמה,
    אבל לעומתו מי שלומד דווקא על מנת למצוא סתירות במקורות (שקל ביותר למצוא אגב ורק אנשים לא מספיק מלומדים מן החוץ מתרשמים מהן) וכך לקעקע את תורת ישראל בעיני אחרים בשל חוסר היכרותם (ממש כמו במקרים של הוצאת שם רע על מישהו בפני אנשים שלא מכירים אישית סיפור מסוים, כי הרי "אמרו בחדשות!!") – רק עליו נאמר שעדיף שלא ילמד בכלל, כמו ידען.

    ד. תורת ישראל היא ערש הציוויליזציה כפי שאנחנו מכירים אותה כיום, לא פחות:
    זכויות אדם, זכויות נשים, זכויות עובדים, חוקי מלחמה, חוקי עסקים, דיני שותפות, חוקי הגרלות, דיני מקרקעין, דיני חוזים, דיני התא המשפחתי (היציב בהרבה מכל תא משפחתי עד כה), חוקי המרחב הציבורי, דיני עונשין ועוד ועוד ועוד ועוד – כולן הופיעו לראשונה בהיסטוריה בתורת ישראל.
    כך שלבוא ולומר אחרת זהו שקר גס ביותר שמשתמש בניצול אי ידיעתם של קוראים וקוראות מסוימים.
    בנוסף, יש בכך משום "תרבות הביטול" המקולקלת שאנחנו רואים כיום: לבוא כיום ולשפוט "מוסרית" התנהגות של שבטים קדומים שהיו מתקדמים פי כמה וכמה וכמה וכמה מכל סביבותיהם – זו ציניות לשמה. הבלים.

    ה. באחד מספריו (שאיכשהו "הועלמו" מהאקדמיה הפקולטות למדעי המדינה) כותב ג'ון לוק, אחד ממייסדי המדינה המודרנית, כי כל רעיונותיו באשר למבנה המדינה הדמוקרטית מתבססים על…ספר שמות וספר במדבר!
    כלומר בריטניה הגדולה, ארה"ב ועוד – מבוססות על אותו קודקס שידען מנסה לקעקע בעורמה בפני אנשים שאינם מכירים מספיק את החומר.
    התורה הציגה מבנה שלטוני לא פחות מגאוני, שגדולי ההוגים המדיניים התחבטו רבות ולא מצאו כדוגמתו. מוזמנים לקרוא את מאמרה של בתו של עמוס עוז, פניה עוז-זלצברגר בנושא ההיבראיזם במאה ה-17.

    ו. חשוב לזכור: תורת ישראל מציגה איזשהו רף בלתי הגיוני ובלתי מושג שכולל בתוכו גם את מידת הגבורה (להרוג את ההוא, לכלוא את ההיא) – אך בניגוד הכמעט לכל הדתות האחרות יודעת למתן אותו באופן מהותי ולרוקן אותו מתוכנו הפרקטי עד כדי כך שאפילו בתקופת הסנהדרין האלימה ביותר (!) הוציאו להורג אדם אחד פעם בשבעים שנה, דבר שהיינו רוצים לראות גם כיום בישראל הנאורה והמתקדמת פי כמה וכמה וכמה.
    בארה"ב הנאורה מוציאים בימינו אנו (!) להורג יותר אנשים מאשר בכל תורת ישראל אי פעם, אז מספיק עם ההטעיות.

    ז. זו גם הסיבה שכל אותם קיצוניים דתיים כביכול שהוזכרו (להוציא את גולדשטיין, אין לי מושג איך הוא השתרבב פנימה, כנראה בשל נטיותיך הפוליטיות) הוקעו על ידי כל (!) הממסד הדתי בישראל.
    למה? פשוט: כי כל מלומד יהודי יודע שהתורה לא ציוותה לנהוג כך, ורק קיצוניים לא מלומדים כמותם (או כמו הקוראים שעוברים הונאה על ידי ידען) עלולים להסיק שכן.

    ח. בחוק העונשין של מדינת ישראל – סעיף 97-103 – כתוב למשל שמי שמנסה למסור שטחי מולדת לידי זרים, עונשו מוות.
    האם הוצאנו להורג פעילי מרצ, שלום עכשיו, או את שרון בגירוש מגוש קטיף? ודאי שלא.
    אבל למי שיקרא את החוק בעוד 3500 שנה יהיה "ברור" שהייתה כאן מדינה שרצחה פעילים בלי הפסקה.
    בולשיט…

  3. ממש חזק
    מאמר הכי חזק בנושא רגיש של הדת
    שנתקלתי אי פעם

  4. לאחד שמבין: הדת המונותיאיסטית הביאה לעולם קנאות נוראה ובערות. לאחר התרבות האדירה של יוון ירדה אירופה לחשיכה נוראה שנמשכה אלף שנים – כל זה בעקבות השתלטות הדת הנוצרית. בתורה יש חוקים מזעזעים כמו "לא תחיה כל נשמה", זכות האב למכור את בתו לעבדות עולם, זכות בעל העבד להרוג אותו במכות וכו' וכו'. אצל חז"ל אין לאישה זכות ללמוד תורה (ישרפו ספרי תורה, ולא יינתנו לנשים). ירון ידען מתאר בפרוטרוט את מעקשי הדת מתוך ידע רב, ואילו אתה אינך מוכן אפילו לגלות את שמך כשאתה תוקף אותו ללא הצדקה.

  5. כאשר חילונים מבקרים את הדת הופכים אותם ליצורים שנואים
    כאשר דתיים מבקרים את ערכי החילוניות, בדרך כלל בדרך רדודה, זה נראה להם בסדר גמור

  6. בזמנו הגת התהליך מתקדמת, אלא שלא דאגו לעדכן אותה עם התקדמות העולם

  7. אי אפשר להתכחש לעובדה שעשרות שנים הדתיים היו "יונים" מבחינה פוליטית ובתהליך נמשך ומתעצם הם הופכים ל"ניצים" עם כל סממני הקיצוניות הנילווים

  8. תזכרו שחברה אנושית בלי עבר ובלי בסיס ערכי אין לה קיום ארוך טווח

  9. לכן מי שצריך להוביל את ההתקוממות אלו הנשים. מספיק להיות כנועות ולשתוק!!!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אריה

הקרב על הדמוקרטיה

כיצד נתנגד למהלכים האנטי-דמוקרטיים שמתגבשים בישראל