שנים רבות עסקתי בנושאי ישראל והעם היהודי. גם בעת שהותי בניו יורק בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת וגם כאשר שימשתי ראש ועדת עלייה וקליטה של הכנסת בשנות השמונים. הייתי שותף למאבק למען עליית אסירי ציון מברית המועצות ועימי היו חברי כנסת בעלי השקפות עולם שונות כגאולה כהן ואיש מפ"ם מאיר תלמי.
אני מסתכל על ימים אילו כימי התמימות הפוליטית שלי. בעיניי עליית יהודים הייתה עיקר וזנחתי קמעה את חובותיי לראות את העולם היהודי על פיצולו ולהתנגד בכל תוקף לשליטה האורתודוקסית על שירותי הדת ועל הרבנות מטעם. ייתכן שאז עדיין לא השתחררתי מקביעותיו של בן-גוריון שאצל מחנה העבודה מצויים יותר חובשי כיפות מכל המפלגות הדתיות.
עברו שנים וכיום יש קורלציה כמעט מוחלטת בין חבישת כיפה לבין עמדה פוליטית. הברית בין האורתודוקסיה ללאומנות החדשה משפיעה כמעט על כל חובש כיפה. מלחמת 1967 העמיקה את הברית ואפילו הזרם המשיחי זוכה לתמיכה בחלקים מהציבור החרדי, שבעבר היה כל כולו אנטי-משיחיסטי.
כאשר אני מסתכל על המציאות הקיימת אני יודע שיש מרכיבים חשובים שחסרים בהוויה שלנו כבני מדינה יהודית-דמוקרטית. הראשון ביניהם הוא "מלחמת דת", פשוטו כמשמעו.
היהודים בעולם נוטים יותר לליברליות מאשר לשמרנות. יהדות ארצות הברית ברובה איננה אורתודוקסית אלא קונסרבטיבית ורפורמית. הרפורמה היא פרשנות שונה לדת ולמצוות, לדיני דאורייתא ודרבנן. בישראל הרפורמה לא תפסה מקום, כי רוב הציבור החילוני לא חש מאוים ולא התאגד במסגרת חילונית.
אך כיום כלו הסיבות שלא נשקול להיות חברים בקהילה רפורמית ישראלית. היתרונות ברורים. להיכנס למוקדי השפעה דתיים בחינוך במועצות הדתיות וברבנות. לאפשר לנו ולילדינו חשיפה ליהדות על כל מקורותיה ולהתמסר להיבטים חדשים שלא ידענו. ביקורים בבתי כנסת מכילים. ביטול עזרת הנשים ואפלייתן. מאבק בכל נושאי ההפרדה המגדרית וניסיון למשוך בני נוער לפעילות יהודית-מסורתית שתואמת את ערכיהם.
בשנים שנפגשתי תדירות עם מנהיגי הרפורמים והקונסרבטיבים בתפוצות הם התלוננו על החקיקה הדתית ועל ניסיונות לכרסם בהגדרת היהדות באמצעות השינויים לחוק "מי הוא יהודי". טענתי כלפיהם שאם הם רוצים לשנות את פניה של המדינה, שיבואו ויעלו בהמוניהם לארץ. מובן שהם לא עשו זאת, ואם עשו זאת – תמיד בקילוחים זעומים.
אבל מה עלינו? מה על תווית החברה שמרחפת על ראשינו? אנו מכירים כבר את ריקודי דניאלה וייס וחבריה אחרי הקמת עוד מאחז הזוי שמסכן אותנו כחברה. אנו רואים את סגירותה של החברה החרדית ולא עושים דבר מלבד מאבק-נגד פוליטי נקודתי לעת בחירות.
בכנסת הנוכחית כיהן הרב הרפורמי גלעד קריב כיו"ר ועדת החוקה של הכנסת. החרדים, שראו בו איום על ההגמוניה, היו מעדיפים את חבר מפלגת בל"ד, כי קריב מאיים עליהם. קריב זכה לשבחים על תפקודו אבל אין בכוחו להיאבק במונופול האורתודוקסי ובאוטונומיה המוחלטת של חצרות הרבנים.
הקמת תנועה ציבורית שתדגול ברפורמה תכניס ממד חדש לדתיות הישראלית. תאפשר לה ברית עם מיליונים בתפוצות, ביניהם בני נוער שמרוחקים מישראל ת"ק פרסה. זו עשויה להיות התפתחות חשובה. אמנם היא תכניס ממדים של מאבק קשה לרחוב הישראלי, אבל יהיה זה מאבק על ערך, על דרך, ולא על ספקולציות פוליטיות שמשתנות מעת לעת.
24 תגובות
עוזי.. העלת הפעם נושא חשוב ביותר.. אני זוכר את המאבק שעשינו כסטטונדטים לשמור שבית הקולנוע באגרון ימשיך לפעול גם בסופי שבוע תוך כדי שמירה על כבוד למי שמאמין ושומר שבת באזור שלו.
הלוואי והייתה דרך אמיתית לקירוב בין גורמי הדת לבין החילוניים.. הלוואי והיינו יכולים להיות חברה מאמינה ודמוקרטית.
מי יתן והמאמר שלך יניע פעולה
עוזי ברעם – יישר כח ! הגיע הזמן
למשל – ההתפרעויות של החרדים בכותל המערבי, והאלימות שהם תוקפים יהודים שרוצים לקיים תפילה או טקס שלא בנוסח האורתודוקסי החרדי הגיע לממדים בלתי נסבלים.
מאידך החרדים אינם מוחים או מנסים למנוע את עליית "ממשיכי כהנא" (בן גביר ודומיו) להר הבית, דבר אסור לפי ההלכה כפשוטה.
לא מאמין שבפועל לא דתיים יצטרפו לרפורמים רק בשל העיקרון
רעיון יפה
האם הוא גם מעשי?
למאמרו של עוזי ברעם חשיבות מיוחדת, מאחר שהוא עוסק בנשמת אפו של העם היהודי. ככלל, כל מי שנולד יהודי על פי ההלכה, הוא יהודי, בין אם הוא מקיים תרי"ג מצוות ובין אם הוא אפיקורס מוחלט. אין ספק שיש קיצוניים בשני הצדדים של הדת היהודית, אלה המחפשים איך להחמיר את התקנות, ואלה המתנערים, וגם מתביישים, ביהדותם. בארה"ב פוגשים לא מעט מתביישים, שהחליפו את שמם לשם WASPI כצאצאים של אלה שהגיעו לאמריקה ב Mayflower , והגישה שלהם ליהדות היא כשל מועדון חברים. בישראל המצב שונה. גם החילונים ספגו ערכים יהודיים החל מתקופת גן הילדים, ולמרות שחלק מהם אינו הולך לבית כנסת, הם מציינים את החגים באופן שמתאים לאופן שבו תופסים את הדת. בחלק מבתי הכנסת האורתודוכסים מתנהלת מהפיכה פנימית ושקטה של נשים העולות לתורה. לדעתי, הפנאטיות הדתית, תלך ותדעך, בעיקר בשל החשיפה ההולכת וגוברת של החרדים הצעירים לאורח החיים החילוני. בין אם יקרה ובין אם לאו, חשוב שהמערכות השלטוניות יתייחסו ליהדות העולם כאל חלק בלתי נפרד מהעם היהודי, מה שלא קרה בתקופת נתניהו שיישר קו עם ההתייחסות החרדית אל הרפורמים.
מוזר שאתה כותב שחלק מהחילונים אינו הולך לבית כנסת. לידיעתך, אף חילוני לא הולך לבית כנסת. בתקופה מסויימת גרתי בחיפה ברחוב הפרחים ברוממה. היה שם בית כנסת אורתודוכסי לא חרדי (כיפה סרוגה). בכל שבת בבוקר היה זרם של מתפללים שנהרו במורד רחוב הפרחים לכיוון בית הכנסת. אך שמתי לב שבכל שבת אלה היו אנשים שונים. הסיבה היא שרוב המתפללים היו בני משפחה וחברים של ילד שחוגג בר מצווה. בכל שבת זה היה ילד אחר ומשפחה אחרת. זאת המציאות. הישראלים למדו לחגוג. את ימי ההולדת הם חוגגים בפרקים אך יש איזה מסורת שאת הבר מיצווה חוגגים גם בבית הכנסת. זה לא דת אלא מנהג. ללא הבר מיצוות בית הכנסת הזה היה בקושי מגיע למניין. דרך אגב, הבת מיצוות לא מתפקדות אצל האורתודוכסים אך אצל הרפורמים והקונסרבטיבים דין בת מיצווה כדין בר מיצווה (עדיין הם שומרים על הגילים). ילדים וילדות שמגיעים למיצוות משמשים כשליחי ציבור בכל התפילות של ערב שבת ושבת ושרים מפטיר והפטרה. אבל הבת/בר מיצווה זה לא דת אלא רק טכס. לשמחתנו אין (עדיין) סנקציות נגד מי שלא עורך בר/בת מיצווה או עושה זאת בבית כנסת לא אורתודוכסי. לעומת זאת חתונה רפורמית או קונסרבטיבית בארץ לא מזכה בתעודת נישואין.
לגיורא, כרצף של 80 אחוז מהאוכלוסייה היהודית בארץ, יש קבוצה גדולה של חילונים שהם שומרים מסורת. חלק גדול מהם מגיעים לבית הכנסת בחגיי תשרי, וגם בבר מצווה של ילדיהם, ובאירועים של המשפחה המורחבת. בעניין הרפורמים, הבעיה נוצרה בעת שלטונו של נתניהו, ואבן נוצר קרע עם חלק גדול של יהדות ארה"ב.
אתה צודק שחלק גדול של החילונים מגיע לבית הכנסת בחגים. יש גם הרבה חילונים שקרוביהם נספו בשואה שמקפידים להגיע ל"יזכור" . על בר מצוות כתבתי. כל הדברים האלה לא קשורים לדת אלא להתנהגות טיקסית. פעם לרוב האנשים לא היו מכוניות ובחגים אין תחבורה ציבורית אז העבירו את הזמן בבית כנסת. היום החילונים חוגגים את החגים ביערות קק"ל ובכינרת, מלבד יום כיפור שנהוג לא לנסוע בו אז מבלים את הזמן בבית הכנסת. במשפחה שלי הצאצאים שלי (בטווח גילים 12 עד 58 שנים) בכלל לא מבקרים בבית כנסת כולל כיפור.
יש בעיה בלקרוא לחילוניים, חלקם אתאיסטים כמוני, להצטרף לתנועה דתית, רפורמות כעל שתהיה, למרו. שהרעיון יפה וצודק.
שאלה לי: נאה דורש נאה מקיים. אתה הצטרפת?
אני מסכים איתך שלחילונים אין עניין בשום בית כנסת. בכל זאת, בתי הכנסת הקונסרבטיבים והרפורמים הם לא רק בתי תפילה אלא גם מרכזים קהילתיים עם כל מיני פעילויות כמו, יול"א, חוגים, הרצאות, סרטים, מסיבות חברתיות ואפילו ריקודי עם. כך שגם חילונים שמצטרפים יכולים להנות גם ללא כיפה וטלית. אגב הואיל ובתי כנסת קונסרבטיבים ורפורמים מתירים שימוש בכלי נגינה עם התפילות בבית הכנסת, יש הרבה נגנים חילונים שמוזמנים להשתתף בחווייה המוזיקלית. הרפורמים בחו"ל ממש משלבים את התפילה עם קונצרט. אני חילוני שאוהב חזנות וליתורגיה ואם יש חווייה מוזיקלית, לא משנה לי להכנס לבית כנסת אורתודוכסי, קונסרבטיבי, רפורמי או כנסיה קתולית, פרוטסטנטית או פראווסלבית.
לא הצטרפתי ושאלתך נוח לא רלבנטית.לא התכוונתי לקילוח של יחידים אחרי הבחירות צריך להקים תנועה כזו ואז אהיה בין המצטרפים.
כשאתה כותב מאמר אתה מעלה תזה לדיון.אם אני נגד הכיבוש זה לא אומר שאצטרף לשומרים שתיקה.אני קורא מאמריך שגם בהם יש תזות למחשבות ולהרהור.בשנים עברו ראיתי את התפשטות האורתודוקסיה. בשנות ה90 המאוחרות שעה שביבי היה ראש ממשלה נבחרתי לועדה לבחירת דיינים בניגוד לדעת הממשלה בהצבעה חשאית בכנסת.ראיתי אז את השיקולים של הרבנות ושליחיה כמו האיפה ואיפה במינוי דיינים.אבל לא כתבתי אז על אפשרות של יצירת תנועה רפורמית בישראל.בינתיים יש שינויים האורתודוקסיה המשיחיות והלאומנות מצאו שפה משותפת וזה דורש מהלכי התגוננות מהציבור החילוני כך נולד מאמרי זה.
אני בהחלט מבין, עוזי, את השיקולים שהעלית, כאן בתשובה. עדיין, ההצעה להפוך תנועה דתית, נאורה ככל שתהיה, לחוד החנית של המאבק באורתודוקסיה המשיחית, היא בעייתית.
מה שצריך, לדעתי, הוא תנועה חילונית חזקה ולא רפורמות.
כל ההתפתלויות סביב אופיה הדתית של ישראל כולל סמכויות גיור וכשרות נובעות מהעובדה שישראל היא דמוקרטיה עם גיבנת. הגיבנת היא אי הפרדת הדת והמדינה. אם תופרד הדת מהמדינה כל אזרח יהיה חופשי לחיות כחילוני ולחגוג טקסים דתיים לפי טעמו או בכלל להמנע מכל מגע עם דת. הכל מתוך רצון חופשי ולא בכפייה. אם מישהו מוגדר ככוהן והוא דתי הוא יימנע מרצונו החופשי להנשא לגרושה. אך אם הוא חילוני לא תהיה לו שום בעייה. עדיין יש מצב שהמדינה תתמוך בדת כתרבות כשם שהיא תומכת בספורט, בתנועות נוער, במתנס"ים ובתיאטרון אבל לא יותר מכך. לגבי שרות חובה בצה"ל אי אפשר להתכחש לעובדה שזה כלל לא עניין של דת אלא של התנגדות לציונות. כל עוד יש שרות חובה בישראל צריך לדעתי גם לגייס את הלא ציונים לשרות לאומי גם חרדים וגם ערבים. לא צריך להעניש את הסרבנים רק לשלול מהם את זכות הבחירה לכנסת.
אני גדלתי וחונכתי בבית דתי ליברלי. אבי היה שומר מצוות במלוא מובן המילה, אבל מתוך הכרה ועיקרון ניהל כל השנים בתי ספר ממלכתיים (לא דתיים) וגם את שלושת ילדיו שלח לבתי ספר יסודיים ממלכתיים רגילים ולבתי ספר תיכוניים חילוניים. הוא היה חבר ופעיל במפלגה הפרוגרסיבית וראה בה מסגרת ליברלית הולמת גם ליהודי דתי. לכן באופן טבעי נראית לי בהחלט הצעתו של עוזי להקים תנועה ציבורית שתדגול ברפורמה וזאת בלי קשר להיבטים הפוליטיים של הנושא ולסוגיית ישראל והתפוצות.
הדתיים הרבה יותר מתגייסים, הרבה יותר מצייתים. אין סיכוי כאן לבצע מהפכה מהירה בתחום זה
הכוונות שלך מר ברעם הם מאוד חיוביות. הבעיה שהן מייצגות מיעוט
זה נכון אז מה אם הן מייצגות מיעוט? יהדות התורה היא מיעוט שבמיעוט אבל התארגנותה הפוליטית סייעה לה. המפד"ל חי עם בן גוריון ומפא"י בסידור עבודה.המפד"ל מנה עקרונות כמו אי גיוס בנות רבנות אחרת לכולם ותמורת זה נתנו גיבוי מוחלט לבן גוריון וממשיכיו.החילונים בארץ קבוצה גדולה וחשובה היא לא מתמסרת לרעיון ברור שהולם את מורשתה.אני מעלה לחשיבה רעיון אחר איש לא יוכל להתעלם מהרפורמים אם יהיו כוח חזק.נכון,אז יצאו פסקי דין רבניים נגדם.זה יתן מיקוד למאבק אמיתי.יש סטיגמה שנאית נכונה שהיהדות המזרחית המסורתית קמעה(ממש לא יותר) לא תקבל את השינוי.זה מאבק של שנים כי התשובה להסתייגות היא תשובה דתית.אנו מאמינים שמתעלים את האמונה לנקודות קונקרטיות.אין סיבה בישראל של היום להדרת נשים להפיכת הכותל למאחז אורתודוכסי.
הרעיון יפה
הייתי מרחיב אותו
תנועה של חופש הדת שתכלול את כל הקשת ואפילו דתיים ואפילו חרדים
זה יכול להביא לחיבור גדול של הרבה אנשים
למחנה שלנו אין הרבה כוח, את המאמצים צריך להפנות מול הבעיה העיקרית. הבעיה הכי דחופה היא לא הדת אלא הימין הלאומני. זה לא קשור לכך שאני מסכימה עם דעתך על עסקני הדת בארץ.
בארץ זה יותר דתי או לא דתי, ולא כל כך הזרמים. התפיסה בארץ יותר דתית מקורית ופחות התאמה למציאות. לכן לא יהיו הרבה מצטרפים
כי אמונה היא רק אם אתה מאמין במשהו, ולא כצעד נגד משהו.
מאמר של עוזי ברעם גם בנושאים שהם לא בפוליטיקה. כל הכבוד על ההסתכלות הרחבה
מטמר לא שיגרתי ומעניין. עוזי ממשיך לחדש ולהעלות רעיונות.
זה רק יאחד, יגבש ויגדיל את החרדים