הרומנטיקה המתקרבנת של חב"ד

השלוחים של חב"ד לא ראויים לכיבודים המורעפים עליהם
צילום: Dan Soley he.wikipedia.org

מקוממת ההתייחסות המגלומנית לחב"ד בהקשר של מלחמת אוקראינה. בראיונות האין-סופיים המחבקים של התקשורת בישראל משתקפת הקטגוריה הרטורית האופיינית לחב"ד: השלוחים מקריבים את עצמם. מוסרים את נפשם. מצילים את העולם. הם ואפסם עוד. כל האחרים, יהודים וגויים, הם רק פוטנציאל לשליטה החב"דית. זו הרומנטיקה של ההתקרבנות: הם בחזית. הם מסתכנים. הם מסכנים. וכל חייהם הקרבה עצמית עילאית.

וזה מה שמקומם. כי למרות הנאמר והנכתב בתקשורת, השליחות של הצעירים בחב"ד היא פקעת של ריגושים וסיפוק. הם יוצאים חדורי שליחות מהרבי, חלקם עם מוטיבים משיחיים ומיסיונריים, בתחושה של מימוש רוחני עילאי. זוגות צעירים אלה מלאי סיפוק משליחותם. הם תמיד במוקד ההוויה היהודית במקומם, במוקד תשומת הלב הציבורית ומורעפים באהבה. כל אחד שם מכונה רב. לא קשה להיות שליח. ממש לא.

רבים מהשליחים אוהבים להתחכך בראשי המדינות ואנשי שררה במקומותיהם. הם מצטלמים עם מצליחנים, עם ספורטאים וידוענים ומבקשים את קרבתם. העיקר: אנשים מפורסמים. יש בהם הערצה מתרפסת כלפי סלבריטאים למיניהם.

הם אוהבים להופיע בכלי התקשורת בארץ ובעולם. אשפי יחסי ציבור. כל דבר נעשה בראוותנות, בפרהסיה. הם מדליקים חנוכיות במרכזי ערים ומעוררים הלך רוח אנטישמי. מלבד זאת, מה נגיד אנחנו כשיבואו נוצרים וירצו לשים עץ אשוח ענק ונוצץ במרכז ירושלים או בכיכר רבין?

הכול מוחצן. סיפוריהם מסופרים בפרסומים השונים של חב"ד המופצים בכל העולם וברשתות החברתיות. לרוב הסיפורים כרוכים במעשי ניסים ומופתים רבים. הם גאים בהצלת יהודים נידחים. כאילו אין מאות אלפי יהודים קשי יום בפריפריה בארץ החיים מתחת לקו העוני. אבל להציל אותם זה לא אקזוטי.

הם יטיילו בשכיות החמדה של מקומות שהייתם. כמה רומנטי לחלק סופגניות על גג האוורסט. כמה אקזוטי להדליק נר חנוכה בהרי ההימליה או בהרי האלפים. הם באים כל שנה למופע ראווה של כל השלוחים בארצות הברית. מאיפה מגיעים כל התקציבים שלהם לנסיעות ולפעילויות האלה?

זאת לעומת צעירים בגילם בארץ, אנשי צבא ושירות ביטחון, שנדקרים על ידי טרוריסטים, נהרגים בירי דו-צדדי או באסון הליקופטר, מסכנים חייהם בפרעות של ערבים או במבצעים השונים בעזה. הם השלוחים האמיתיים. הם גם צנועים. מפעליהם לא נוצצים והם לא מתחככים בשועי עולם. הם סתם נכנסים לקסבה של שכם לחסל מחבלים.

עליהם לא מסופר באגדות חב"ד. לא הם ידליקו משואה. לא הם יוזמנו לבית הלבן להדליק נר חנוכה עם נשיא ארצות הברית. לא אליהם יבוא נשיא גרמניה. לא להם ייערכו כנסי חנופה וטפיחות על השכם.

לא אומר שהשלוחים אינם עושים דברים חשובים. אבל מדינת ישראל אינה צריכה להתרפס בפניהם. הם לא צריכים להיות מרואיינים מוחנפים יומם ולילה. כאילו הקטגוריה של חסד היא נחלת חב"ד.

האמת הצרופה פשוטה מאוד: החסד היהודי הגדול ביותר הוא הביטוח הלאומי במדינת ישראל, המקים על רגליהם מיליוני נכים, מובטלים, זקנים ונזקקים. מפעלי חב"ד אינם מגיעים לפרומיל מזה. אבל הם ידליקו את המשואה. הם יזכו בפרסום ובסלבריטאות.

קשה לי עם האי צדק. בעוד שאלפי זוגות צעירים מחב"ד, שאינם משרתים בצה"ל ושאדמו"ריהם הם מהחריפים שבמתנגדים לציונות ולמדינה, מקבלים את מלוא אהבתה של המדינה והתרפסותה, הצעירים הישראלים שמחרפים נפשם במשך שנים מתבוססים באלמוניותם, סיפורם לא מסופר, ולעולם לא יחיו את ימי בחרותם בסיפוק ובאקזוטיות של השלוחים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. בערך לצי מהדעות שהרב הלברטל מביע אני מסכים. לדעה הנוכחית אני מאוד מסכים. בכל מקרה יש לו דעות מעניינות ובהרבה מקרים לא שגרתיות

  2. מר הרברטל
    בפוסט הזה שלך אני מזהה קנאה, התנשאות, שנאה, פילוג, וניסיון לערער על התרומה האדירה של השלוחים בעזרה ליהודים וישראלים ברחבי העולם, תוך סיכון חייהם וחיי משפחתם, (ראה ערך מומבאי גבי וריבוי שנרצחו במהלך שליחותם) הייתי מייעץ לך במקום להטיל דופי באנשים יקרים וחשובים אלה שויתרו על חייהם הפרטיים למען הזולת, תבוא תספר לנו מה אתה עושה למען הזולת? מה אתה תורם לחברה בישראל?

    1. מי אתה שתטיף לרב הלברטל. הוא לא אמר שאנשי חב"ד לא עושים מעשים טובים או חשובים. הוא רק אמר, ואפילו לטעמי בעדינות יתר, כי שליחי חב"ד זוכים לפינוקים ונדרשים להרבה פחות הקרבה מאשר חיילי צה"ל. כל בר דעת יודע כמה הוא צודק.

    2. קצת כבוד למי שמביע דעתו בצורה מכובדת, גם היא נוגדת את דעתך
      דב הלברטל שהור רב, עורך דין ומרצה באקדמיה הנו בן אדם תרבותי, ומשכיל יותר מחלק גדול מגיבורי התרבות שלך

    3. תומך בעמדה העקרונית של הרב הלברטל אבל אולי גם מנימוקים אחרים.
      חב"ד תנועה לאומנית ששמה את רבה בשווה לאלוהות.יש לי ניסיון ענף במגעים אתם. הנימוק השני שחב"ד היא תנועה מיסיונרית בכל רחבי העולם.הם אמצו את התפיסה הנוצרית של גיוס אנשים לדתם.
      אני מעריך את מעשי חב"ד המצויים כמעט בכל מקום ומוכנים לסייע.
      בעיני חב"ד היא אחת הזרועות הקיצוניות ביותר של האורתודוכסיה והכל נעשה בחיך רחב וב"נועם הליכות"

  3. כל הכבוד לרב הלברטל. לא כולם אוהבים את דעותיך כי הם חושפים את האמת הלא נעימה לפעמים. אני ועוד אנשים שאני מכיר איתך

  4. כותב אמיץ שעם חלק גדול מדעותיו אני מסכים למרות שאינני דתי והוא חרדי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

סכנת נעילה

על הסכנה שבנעילת מכשירים ממרחב הסייבר