כבר בקומנו בבוקר משנת הלילה אנו אומרים, "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי", מדברים על החזרת הנשמה לגוף אחרי הלילה, שבו כביכול הייתה מחוץ לגוף.
לאחר מכן אנו אומרים, "אלוקי הנשמה שנתת בי טהורה היא ואתה משמרה בקירבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא" – מודגש לעתיד לבוא. החזרת הנשמה.
בהמשך התפילה אנו עוד אומרים, "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה הוא קרן קיימת לעולם הבא". בסוף שחרית נוהגים לומר י"ג עיקריים והשניים האחרונים הם האמונה בביאת המשיח ותחיית המתים.
נציין מספר מושגים בנושא זה:
הנשמה לאחר הפטירה
בשלב זה הנשמה שבה למקורה בשמים בצירוף למה שהצליחה למצות מהעולם הפיזי. כעת היא חווה את מהות מעשיה ללא הגוף הפיזי וגודל השפעת מעשיו. בצורה מופשטת, בית דין של מעלה רק מחשב את החשבון ואת המצוות, העבירות, כמה טוב או רע עשינו. את הדין עושה הנשמה עצמה כאשר היא רואה מה הן התוצאות של כל פעולה בחיים, בראייתה את הווייתה האלוקית ואת מעשיה. כאשר היא עושה מצוות ומעשים טובים זאת ההנאה של גן עדן. אך כשהיא נכשלת זהו גיהינום. לכן האמת הכואבת מנקה את הנפש ומנקה אותה מפגמים. וזהו בבחינת גיהינום. גיהינום הוא לא כפי שאנחנו חושבים – אנשים בעלי זנב וצלייה באש – אלא ההכרה במה שהפסדת ממעשיך הרעים. הסבל שהנשמה מכירה וההבנה של החמצותיה – זה הגיהינום שלנו. לכן אין יותר משנים עשר חודשים. הנשמה עושה יותר טוב מרע. הטוב הוא אין-סופי והרע הוא שטחי, ולאחר שנים עשר חודשים הנשמה זוכה לקבל את חייה הסופיים.
קדיש, לימוד ומעשים טובים על ידי הצאצאים עוזרים לנשמה ומראים שיש לה השפעה חיובית בעולם. וזה נכון לכל אדם רב-פעלים ואנשים ממשיכי דרכו, שתרומתו עדיין נמשכת בעולם הזה. מי שהשאיר שגרירים בעולם הזה דבריו נמשכים לעולם הבא.
תקופת ימות המשיח
עליה נאמר על ידי חכמים, "לא משתנה טבעו של עולם ולא נשתנו סדרי בראשית עולם כמנהגו נוהג". ההבדל הוא שבימות המשיח אנו מדברים על חזרת מלכות בית דוד לשלוט בעולם. בעולם זה לא יהיה שיעבוד מלכויות, ויתקיימו קיבוץ גלויות לארץ ישראל ובניית בית המקדש.
עולם כמנהגו נוהג
שלב העולם הבא – תכלית היצירה. תחיית המתים היא תחילת הגמול האמיתי והנצחי בעולם הבא. הגמול על הטוב יתקיים במציאות הפיזית היות שהיא תתגבר על התכונות המגבילות אותה. לכן, כפי שאנו מכירים זאת, כשהנשמה נפרדת מהגוף על מנת לקבל שכר שאינו מוגבל. אבל לעתיד לבוא הנשמה והגוף מתאחדים שוב ליהנות מפרי עמלם כדברי הנביאים, "גופיהם יתחיו ונשמותיהם תשובנה, שנאמר: בילע המוות לנצח ומחה כל דמעה וכן מלאה הארץ את השם כמים לים מכסים". כלומר אנשים חוזרים לחיות בעולם. זהו דבר עילאי, רוחני. לכן הגוף שלנו יעלה לדרגה שבה גם הוא יכול ליהנות מההשפעה האלוקית.
לעומת זאת, דעת הרמב"ם, שסובר כי רק הצדיקים יקומו לאריכות ימים ובסוף ימותו, היא דעת מיעוט. לעומתו רבי סעדיה גאון הבחין בתחיית המתים בזמן הגאולה שבה ישובו הצדיקים ולא ימותו – ימות המשיח. כולם ימשיכו לעולם הבא ושם כולם יקומו, מי לקבל שכרו ומי לקבל עונשו.
ידועה המשנה שאומרת, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". זאת אומרת לכל אחד מעם ישראל יש חלק ולכן כולם יקומו בתחיית המתים. ועל כן נאמר, "והיה הנשאר בציון, מלפני העולם הבא ימשיך והנותר בירושלים קדוש יאמר לו". הפסוק כותב, "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו". אומר מדרש רבה, כאשר אדם נולד מגיעה נשמה טהורה שלא תרמה לעולם במעשיה, אך ביום פטירתה, הנפש חוזרת עם כל הדברים הטובים שעשתה. לכן חשוב שנבין שאם אנו משאירים טוב ומעשים טובים ותרומה לעולם ההשפעה ממשיכה ומהדהדת.






8 תגובות
אכן, יחסר לנו האיש, דרכיו ודעתו
הינך מוזמן להמשיך דרכו באתר
בהערכה
הקדשת מאמר לזכר נפטר זוהי בעיני מצווה גדולה וחשובה. כך גם מי שעבר מן העולם זיכרו נותר עימנו
יהי זכרו ברוך
בריה כרעי דאבוה,מאמר נפלא המבטא את קדושת הנשמה שנתת בי טהורה היא, שהיה נר לרגליו של אביך ז"ל
הכרתי את דוד ז"ל במכללת נתניה, אדם מיוחד.
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים
זה עדיין קשה להאמין שאבא איננו. אך אני מקווה שמאמר זה יהווה נחמה.אנסה לכתוב כאן מדי פעם. למרות שהנושאים והסגנון שונים
לא יצא לי להכיר את הנפטר
קראתי כמה מאמרים שלו כאן באתר
גם בנושאים שלא הסכמתי אתו גיליתי כתיבה רצינית, תרבותית, ומעניינת
שלא תדעו עוד צער