כשרות ממלכתית במדינה יהודית

בעקבות הרפורמה במערך הכשרות
תמונה של קימל
פרופסור גיורא קימל

לפני ימים אחדים האזנתי לוויכוח בין שדרנית רדיו לבין רב אורתודוכסי בנושא הכשרות. לטענת השדרנית, יש לתת לתושבי ישראל להחליט איזו כשרות הם רוצים ולכן יש להסיר את המונופול של הרבנות בנושא הכשרות. הרב האורתודוכסי טען שכשם שלמדינה יש סמכות בלעדית עליונה לגבי אישור תברואתי של מזון, כך גם במדינה יהודית חייב להיות גוף ממלכתי שלו סמכות בלעדית עליונה לאישור כשרותי של המזון.

אולם הרב מתעלם מההבדל המהותי שבין התברואה ובין הכשרות. התברואה נוגעת לכל אדם בארץ ובעולם. יתר על כן, יש בני אדם מכל הגזעים והמינים שכפופים לכל מיני דיאטות שאי-הקפדה עליהן עלולה לסכן את חייהם. אוכל מקולקל יכול להיות רעיל אפילו שיש עליו חותמת כשרות של הרבנות. ואילו לחוקי הכשרות אין קשר ישיר עם תקינות המזון – לפעמים מוצרים אסורים למאכל כמו אקונומיקה מוגדרים ככשרים (גם לפסח).

בישראל יש ציבור גדול של אזרחים ותושבים שאינם שומרים כשרות. הם אלה שפוקדים את המסעדות בסופי שבוע, ונוסעים בכבישים מכניסת השבת ועד צאתה. רובם דוברי עברית, מצאצאי אברהם, יצחק ויעקב, שאפשר לכנותם יהודים חילונים. הם אינם זקוקים לשום אישור כשרות. אך במצב הנוכחי הם סובלים מכפייה דתית שמגבילה את חופש הבחירה שלהם למזון.

אביא דוגמה ממשית. במרכול כשר בעומר ניתן היה להשיג גבינת שמנת פילדלפיה, מיובאת מגרמניה או מארה"ב עם כשרות חו"ל ללא אישור הרבנות. במרכול כשר מאותה רשת ביישוב מיתר, אסר הרב המקומי על שיווק הגבינה הזאת כי אין לה אישור של הרבנות. כאשר תושבי מיתר שאינם שומרי כשרות התלוננו על כך, הופסק יבוא גבינת השמנת הזאת לאלתר לכל הארץ לכמה שנים, אפילו בטיב טעם אי-אפשר היה להשיג אותה. עכשיו היא משווקת מספרד ומגרמניה עם אישור הרבנות. יש לציין שבארה"ב הגבינה הזאת נמכרת מאז ומתמיד ככשרה בלי קשר לשיווק לישראל.

הרב האורתודוכסי שהתראיין בתוכנית טוען שכשרות ממלכתית היא חיונית לצורך שימור המדינה היהודית, כמדינה שומרת מצוות וחובשת כיפה. האם שמירת המצוות היא המאפיין של המדינה היהודית? מהו אחוז חובשי הכיפה או כיסוי ראש אחר בין חברי הכנסת שמוגדרים כיהודים?

במדינה היהודית שומרת המצוות הזאת יש בקושי שלוש ערים יהודיות: ירושלים, בני ברק ובית שמש וגם בהן יש מיעוט גדול של "גויים". סוף סוף זכינו לראש ממשלה חובש כיפה. האם הרב תומך בו? לא ולא. הוא מעדיף ראש ממשלה אחר אפילו שהוא מחלל שבת ואוכל שרצים (לכאורה), העיקר שיממן את הממסד הדתי. מעניין שהחרדים סולדים מכל מיני גופים ממלכתיים כגון בתי הספר הממלכתיים, מערכת המשפט וצה"ל. הדרישה לכשרות ממלכתית היא לא יותר ממאבק על מונופול משיקולים כלכליים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. אם זה עדיין לא ברור, מאות אלפים מתפרנסים מהדת כאשר בעיקר הלא דתיים מממנים. משגיחי כשרות, בלנים, רבנים, יועצים, מברכים, מוהלים, מנהלי בתי כנסת, שוחטים, מנהלי ועובדי עמותות עלומות, חזנים, מלמדי טקס בר-מצווה, …..

  2. החילונים הולכים ונכנעים בנושא הכשרות לדתיים, הרבה יותר ממה שהיה לפני עשרות נים

  3. יפה טענת
    אלמלי הפך הממסד הדתי את הכשרות קרדום לחפור בו, המשחית כול יושרה והגינות אלמנטריים בחברה מתוקנת- הייתי מוכן אפילו לשקול לחיוב את דרישתם. אך נוכח הזנות המעוותת של עסקני הדת הסוחרים במרכולתם ומנצלים את האמונה העיוורת ברבנים מוליכי שולל, יש בצעד זה מישום צעד ראשון לתיקון, עד כמה הרפורמה הזו נכונה – ניתן ללמוד מזעקות השבר של מנהגיהם המחרפים ומגדפים בלשון שאולי לא מצויה בתורה…

  4. מקווה שיגיע היום של חופש טמונה ואני לא אהיה תלוי בכלום בדתיים

  5. בעוד חודש אנחנו בשנת 2022. מספיק עם האמונות והטקסים מימי קדם.

  6. אחד הנושאים שגם אותי הכי מכעיסים. הוא מייצג את אחת הבעיות הגדולות שלנו. הלפיתה של כהני הדת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך