כשרות ממלכתית במדינה יהודית

לפני ימים אחדים האזנתי לוויכוח בין שדרנית רדיו לבין רב אורתודוכסי בנושא הכשרות. לטענת השדרנית, יש לתת לתושבי ישראל להחליט איזו כשרות הם רוצים ולכן יש להסיר את המונופול של הרבנות בנושא הכשרות. הרב האורתודוכסי טען שכשם שלמדינה יש סמכות בלעדית עליונה לגבי אישור תברואתי של מזון, כך גם במדינה יהודית חייב להיות גוף ממלכתי שלו סמכות בלעדית עליונה לאישור כשרותי של המזון.

אולם הרב מתעלם מההבדל המהותי שבין התברואה ובין הכשרות. התברואה נוגעת לכל אדם בארץ ובעולם. יתר על כן, יש בני אדם מכל הגזעים והמינים שכפופים לכל מיני דיאטות שאי-הקפדה עליהן עלולה לסכן את חייהם. אוכל מקולקל יכול להיות רעיל אפילו שיש עליו חותמת כשרות של הרבנות. ואילו לחוקי הכשרות אין קשר ישיר עם תקינות המזון – לפעמים מוצרים אסורים למאכל כמו אקונומיקה מוגדרים ככשרים (גם לפסח).

בישראל יש ציבור גדול של אזרחים ותושבים שאינם שומרים כשרות. הם אלה שפוקדים את המסעדות בסופי שבוע, ונוסעים בכבישים מכניסת השבת ועד צאתה. רובם דוברי עברית, מצאצאי אברהם, יצחק ויעקב, שאפשר לכנותם יהודים חילונים. הם אינם זקוקים לשום אישור כשרות. אך במצב הנוכחי הם סובלים מכפייה דתית שמגבילה את חופש הבחירה שלהם למזון.

אביא דוגמה ממשית. במרכול כשר בעומר ניתן היה להשיג גבינת שמנת פילדלפיה, מיובאת מגרמניה או מארה"ב עם כשרות חו"ל ללא אישור הרבנות. במרכול כשר מאותה רשת ביישוב מיתר, אסר הרב המקומי על שיווק הגבינה הזאת כי אין לה אישור של הרבנות. כאשר תושבי מיתר שאינם שומרי כשרות התלוננו על כך, הופסק יבוא גבינת השמנת הזאת לאלתר לכל הארץ לכמה שנים, אפילו בטיב טעם אי-אפשר היה להשיג אותה. עכשיו היא משווקת מספרד ומגרמניה עם אישור הרבנות. יש לציין שבארה"ב הגבינה הזאת נמכרת מאז ומתמיד ככשרה בלי קשר לשיווק לישראל.

הרב האורתודוכסי שהתראיין בתוכנית טוען שכשרות ממלכתית היא חיונית לצורך שימור המדינה היהודית, כמדינה שומרת מצוות וחובשת כיפה. האם שמירת המצוות היא המאפיין של המדינה היהודית? מהו אחוז חובשי הכיפה או כיסוי ראש אחר בין חברי הכנסת שמוגדרים כיהודים?

במדינה היהודית שומרת המצוות הזאת יש בקושי שלוש ערים יהודיות: ירושלים, בני ברק ובית שמש וגם בהן יש מיעוט גדול של "גויים". סוף סוף זכינו לראש ממשלה חובש כיפה. האם הרב תומך בו? לא ולא. הוא מעדיף ראש ממשלה אחר אפילו שהוא מחלל שבת ואוכל שרצים (לכאורה), העיקר שיממן את הממסד הדתי. מעניין שהחרדים סולדים מכל מיני גופים ממלכתיים כגון בתי הספר הממלכתיים, מערכת המשפט וצה"ל. הדרישה לכשרות ממלכתית היא לא יותר ממאבק על מונופול משיקולים כלכליים.