רשע וטוב לו

מפעל ההנצחה היהודי של אויבי ישראל
כריכה
ניצחון החשמונאים

תופעה יוצאת מגדר הרגיל היא שדווקא היהדות, המוסיפה את הביטוי "יימח שמו" לאחר אזכור שמו של אחד מאויבי ישראל, עושה כל אשר לאל ידה כדי להנציח את שם הרשעים. אלמלא מפעל הנצחה מדהים שכזה, האנושות לא הייתה זוכרת את עמלק, את המן, את אנטיוכוס ואת טיטוס. במסגרת מפעל ההנצחה המוזר הזה החליטה היהדות להקדיש מגילה שלמה לחנוכה על שמו של אנטיוכוס. מגילה זו כתובה בארמית וזכתה להפקה מחודשת ארמית-עברית על ידי "לִישָׁנָא", העמותה להתחדשות הארמית בישראל. עותק דיגיטלי מפואר ומבואר לטלפון או למחשב ניתן להוריד בלחיצה על הקישור הבא: מגילת ניצחון החשמונאים. "מגילת אנטיוכוס", כפי שהיא נקראת בפי הרוב, זכתה לשמות נוספים, כגון מגילה יוונית או מגילת בני חשמונאי. אך גם שמות אלה לא הניחו את דעתו של כותב שורות אלה. אין לך תקדים כזה שבו אנו קוראים מגילה מקודשת על שם רשעים. מגילת אסתר לא נקראת על שם המן ומגילת איכה לא נקראת על שם נבוכדנצר. במגילת איכה שמו של הצורר לא נזכר בכלל, אף על פי שידוע לכול מיהו ואיזה הוא. מכאן שאין לכנות את המגילה לחנוכה בשמו של אנטיוכוס.

מי שמעיין במגילה הקצרה מגלה שכל כוונתה להעלות על נס את גבורתם וניצחונותיהם של החשמונאים. זו הסיבה שהמתרגם והמוציא לאור בחר לקרוא את שמה "מגילת ניצחון החשמונאים". אם נרצה, זוהי מורשת הקרב העתיקה של דור הלוחמים הצעיר של ימינו. מאז העת העתיקה ועד להתחדשות הציונית בארץ ישראל לא היה ליהודים צבא ולא עלילות גבורה שעל פיהם ניתן לחנך דורות ליוזמה, לתחבולה ולעצמאות. הניצחון הצבאי על הפולשים הזרים הוא גם חיזוק האתוס הציוני של תקומה יהודית תוך קבלת אחריות על גורל העם. מגילה זו בתכניה ובלשונה מתכתבת עם הזהות היהודית-ישראלית של ימינו. מבחינה זו מגילת ניצחון החשמונאים היא מסמך נדיר ובעל ערך לאין שיעור. לכך עלינו להוסיף את העובדה שמגילה זו מנסה ליישב בין שני נרטיבים העומדים במתח זה מול זה. האחד, מלחמות החשמונאים והניצחונות הצבאיים. האחר, הניסים והנפלאות אשר חולל אלוהי ישראל. היו מי שביקשו להדגיש את זה ולעמעם את האחר. במגילת ניצחון החשמונאים דרים שני נרטיבים אלה בכפיפה אחת ללא מתחים וללא סתירות.

ברוב מועדי ישראל נהוג לקרוא מגילות או ספרים קצרים: יונה בכיפור, קהלת בסוכות, אסתר בפורים, שיר השירים בפסח, רות בשבועות ואיכה בתשעה באב. החֶסר במגילה לחנוכה הוליד כנראה את מגילת ניצחון החשמונאים. בדומה לכך חיברו חכמי דורנו "מגילת שואה" כחלק של מסורת מפוארת זאת. כמה מקהילות ישראל היו נוהגות לקרוא במגילת ניצחון החשמונאים כביתר המגילות (הרי"ד, סוכה מד ע"ב. קדושת לוי, חנוכה). חכמים הכירו בקדמותה ובסמכות כותביה: "זקני בית שמאי וזקני בית הילל, הם כתבו מגלת בית חשמונאי" (הלכות גדולות, סופרים עה). מגילה זו כתובה בלשון הקודש השנייה של העם היהודי, היא הלשון הארמית, שבה אנו קוראים קדיש בבית הכנסת או בקבורתם ואזכרתם של אהובינו; בה אנו קוראים כתובָּה ברגעים בהם אנו קושרים את גורלנו בבת או בבן זוגנו ובה אנו פותחים את תפילות היום המקודש ביותר בלוח העברי, יום הכיפורים, תפילת כל נדרי. בלשון הארמית נכתבו חלקים מהתנ"ך, רוב ספרות התלמוד, כל הזוהר וחלקים ניכרים מסידור התפילה. זוהי לשון תשתית של התרבות היהודית ולהבדיל מלשונות חשובות אחרות כמו היידיש והלדינו, לא התפתחה לשון זו בגלות ואיננה שייכת לתפוצה מסוימת, אלא היא מרכיב מרכזי בזהות היהודית מאז ייסודו של עם ישראל. קריאה במגילה זו תהיה בבחינת הזדמנות נוספת להראות זאת לציבור היהודי בישראל ולתרום משהו לשיקום קרנה של הלשון הארמית, שהייתה השפה המדוברת או הכתובה בכל קהילות ישראל ממזרח עד מערב ובמשך כל ההיסטוריה של עם ישראל. אחרוני דוברי השפה, מיוצאי ארץ אשור, עדיין קיימים בינינו. בלכתם מאיתנו תיכחד חלילה לעד הלשון הארמית המדוברת. לעם היהודי אסור להחמיץ את האוצר התרבותי הנפלא הזה, שכן תהיה זו בכייה לדורות. חובה על כל אחת ואחד מאתנו, ובפרט ממשלת ישראל ומשרדי התרבות והחינוך, לעשות להצלת הלשון והתרבות המפוארות הללו.

"לישנא" היא עמותה חדשה, שקמה במטרה לחדש את הלשון הארמית בישראל באמצעות מערכות החינוך והתרבות. העמותה מקדמת קשרים בין-לאומיים עם העם האשורי ויתר הקבוצות דוברות הארמית בעולם. המעוניינים להרחיב את ידיעותיהם על התחדשות הלשון הארמית בישראל, מוזמנים לצפות בסרטון הזה: לישנא, התחדשות הארמית בישראל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. הרעיון של החייאת הלשון הארצית, אפילו במעט, נראה לי ראוי. לא יודעת אבל אם הוא מעשי.

  2. העיסוק במאמר בשמה של מגילת אנטיוכוס, שזה לכאורה כותרת מאמר, נדחק במאמר בפועל לשוליים

  3. אני אוהב את הקשר הרציני שאתה יוצר עם ההסטוריה והמסורת.

  4. ראשית: אולי יש צורך לשנות את האמרה של מי ששנוא עלינו ל: יימח שמו הטוב וזכרו לטובה. שמו ייזכר לרעה וזיכרו לדראון עולם.
    שנית: יש לי שאלות לד"ר מעוז. כיצד הארמית דחקה את האכדית והאשורית שהיו שפות של אימפריות? ומדוע הערבית דחקה את הארמית אפילו בקרב קבוצות אתניות שהם לא ערביות ולא מוסלמיות (למשל המרונים בלבנון)? האם לימוד הגמרא משמר את הארמית כשם שלימוד התנ"ך שימר את העברית?

  5. בואו נפתור קודם כל את הבעיה הפנימית שלנו עם רשעים בקרבנו, ואחר כך נעבור לעיצוב היחס לרשעים מבחוץ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך