בין הקורונה לאסון מירון

השבר בין העולם הדתי לעולם החדש נותן את אותותיו
תמונה של אשר
אשר יובל

עכשיו כולם מפרשנים ו"מנתחים את המצב", מאשימים זה את זה ומתווכחים אם תקום ועדת חקירה, מי יעמוד בראשה, מה יהיו מעמדה וסמכויותיה וכו'. אני ממליץ לצרף לוועדה גם היסטוריונים וסוציולוגים של העת החדשה של העם היהודי. נראה לי שהם יכולים לתרום לא מעט להבנת האירועים (אך חוששני שבה בעת גם לייאש הרבה באשר לפתרונות המידיים). שורשי היחס של הציבור החרדי לקורונה ונהירתו ההמונית למירון, וכן המנהג לפקוד קברי צדיקים בכלל, נעוצים הרחק מעבר לגבולותיה ולזמנה של מדינת ישראל.

לפני כמה מאות שנים, התקופה שמכונה "העת החדשה" בתולדות העמים ובתולדות עם ישראל, החל העולם (המערבי בעיקר) להתעורר מקיפאון ימי הביניים ומשליטת הכנסייה בפוליטיקה, בסדרי החיים של מרבית עמי אירופה, באמנות ובתרבות, ויותר מכול בחשיבה המדעית, או ליתר דיוק האנטי-מדעית. העולם הכללי נפתח לפרץ אדיר ומתמשך של ידע ותרבות, ופרץ זה לווה במהפכה של ערכי יסוד, כגון זכויות הפרט והמבנה השלטוני.

איך הגיב לכך העם היהודי? ברמה האישית, במגוון דרכים: החל מהתבוללות ונטישת היהדות המסורתית, דרך חיים של פשרות כגון "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך", וכלה במעטים שניסו באמת לשלב בין המסורת והקידמה. אבל ברמת ההנהגה הקהילתית והרחבה יותר  – הנהגה דתית בעיקרה – נוצר שבר בין הדת היהודית, כפי שהנחילו אותה רבני הקהילות, ובין העולם ש"מבחוץ", והשבר הלך והעמיק. חשוב לציין ששבר זה אינו גזירת גורל ואינו מוטבע בדנ"א של תורת ישראל, אבל בפרקטיקה של רוב הציבור הדתי-חרדי הוא קיים.

השבר נובע מהמגננה העוינת כלפי כל דבר שהוא חידוש ותפיסה רציונלית של המציאות שסביבנו. אם אין לאדם אומץ ורצון להתמודד, כישורים שכליים ונפשיים לשלב בין העולמות והבנה שהחיים הם דבר מורכב, אזי בתגובת נגד הוא מתחפר ומסתגר בעולם הפנימי שמוכר לו ומתנתק מכל מה שבחוץ. נוצר פער של "אנחנו" ו"הם", "התורה" (בתפיסה מעוותת) ו"המדע", "הקודש" ו"החול", ה"ישן" ו"החדש" וכו', ואין שום הקשבה לכל טיעון הגיוני או רציונלי. תפיסה כזו התאימה מחד גיסא לחיים בגלות תחת שלטון זר, שמראש היה עוין או נתפס ככזה, ומאידך גיסא לממסד הרבני, שביקש לשמור על מעמדו וכוחו.

התהליך של שינוי החשיבה היהודית-דתית הוא איטי וצפוי לארוך זמן לא קצר. ובינתיים קמה מדינת ישראל, והיא שסופגת את הזעזועים והטלטלות של ההסתגלות לחיים המודרניים וחוטפת את כל האש. לפתיחות ולחירות של מדינה דמוקרטית הדוגלת בזכויות הפרט והיא גם "שלנו", ולפיכך הכול מותר, הסתגל הציבור הדתי-חרדי במהירות רבה. אבל במקום שציבור זה ישתלב בקידמה, בהשכלה כללית ובחשיבה הרציונלית, כפי שאירע בעולם הרחב במאות השנים האחרונות, הפתיחות הפוליטית והאישית מנוצלת להסתגרות ולהגבהת החומות של "הם" ו"אנחנו". דווקא במדינת היהודים, שבה כל אחד הוא בעל הבית, נוצר שבר שני, שמקשה מאוד על השילוב של העולם המסורתי עם המודרנה והקידמה. לכך התווסף עולם המיסטיקה, שמשום מה מתגבר דווקא בעת המודרנית, אולי בתגובה לקידמה ולנאורות – אבל זה כבר נושא אחר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. האמירות החכמות שבאות מפי אנשים דתיים, מוטעות תקווה שבסוף תמצא הדרך לאחדות.

  2. הבעיה היא שאנשים שחושבים חיובי כמוך כותבים באתרים ורוב העם משתולל ומתלהם ומשתלט על הכנסת ועל הוועדות עם דיעות הפוכות

  3. לא רק שלא מתקרבים אלא עושים הכל כדי להתרחק. כדי שעיני הקהל שלהם לא יפקחו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה