רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות
מייצג כסאות
כיסאות מלכי בית יהודה וישראל, מיצג בגן לאומי תל לכיש

אינני מקבל את הטענה שבעבר העתיק שררו תנאים חברתיים אחרים ולכן אל לנו, בני הזמן המודרני, לשפוט את הסיפורים המקראיים. שיפוט ערכי קיים ממילא בתודעת האדם. איננו מסוגלים להחניק אותו, וגם אין צורך בכך. השיפוט הערכי במושגי ימינו הכרחי לבנייתה של חברה יהודית-ישראלית מתוקנת וצודקת. לעולם לא נדע עד תום למה התכוון המחבר של מגילת רות בהציגו את סיפור רות המואבייה כפי שבחר להציג, ולעולם לא נוכל להסכים כולנו על פרשנות אחת בלבד. כמספר האנשים בעולם כך מספר הפרשנויות. זה טבעה של האנושות ואין בכך כל רע. לעומת זאת, על כולנו להסכים כי קריאה במגילה בעיניים ישראליות עשויה לשמש כמקור השראה לתיקון החברה שבה אנו חיים כיום והיא יכולה לחבר אותנו אל המסורת היהודית ממקום הרמוני יותר.

כמנהגי זה שנים רבות אני מפיק במסגרת החברה למתנ"סים חוברות לחגים ולימי זיכרון האמורות להנגיש את תוכני המסורת לציבור הרחב. בחוברות אלה אני נותן ביטוי גם לדעותיי ולאמונותיי הפרטיות כל כמה שאינן פוגעות ברגשותיו של ציבור זה או אחר בתוך היהדות ומחוצה לה. אני מנסה לאחוז במקל משני קצותיו. מצד אחד, קריאה ביקורתית של טקסטים עתיקים שקנו להם מעמד של קדושה במסורת היהודית. מצד שני, להרבות אהבה ושלום בישראל הן ביחס לציבורים שונים והן ביחס למסורת היהודית המפוארת. אחת הדוגמאות האחרונות היא זו של מגילת רות, שאותה אני קורא בעיניים ישראליות בלבד ולהלן כמה דוגמאות.

חכמי הדורות מתייחסים בביקורת ארסית לסיפור הירידה של משפחת נעמי מארץ ישראל לארץ מואב. מותם המוקדם של כל הגברים במשפחה מוסבר כעונש על הירידה מן הארץ. אותם חכמים אינם מזכירים כי גם אברהם אבינו, יעקב ובניו ירדו למצרים בנסיבות דומות מאוד, להשיג אוכל לבני משפחותיהם בשנות הבצורת והרעב ששררו בארץ ישראל. אין הורה שפוי אחד שלא ידאג לפרנסת ילדיו, ואפילו במחיר ירידה מן הארץ. לעניין זה ישנה השלכה ישירה על היחס לישראלים הבוחרים לגור בארצות העולם הגדול. פעם התייחסנו אל היורדים כאל "נפולת נמושות". כיום חיים בעולם כמיליון ישראלים. חלקם השתלבו בעמדות מפתח בפוליטיקה, בטכנולוגיה וברפואה והם מקור גאווה לאומה הישראלית.

בשני המקרים, הן במצרים והן במואב, מקבלים הגויים את פני היהודים (מונח אנכרוניסטי) בסבר פנים יפות. הם מיישבים אותם במקומות טובים, מעניקים להם אשרות עבודה, מאפשרים להם להתחתן ואין כל רמז להרעת מצבם או לרדיפות ולהתנכלויות. במצרים היה זה המצב מאות שנים עד שקם פרעה שלא ידע את יוסף. מכאן יכולות לנבוע שתי מסקנות חשובות ביותר. האחת, אל לנו לשלול באופן אוטומטי את הגויים, להיבדל מהם ולהגדיר את כולם כשונאי ישראל. השנייה, עלינו לקבל את פני מהגרי העבודה והפליטים באותה האדיבות שבה קיבלו את אימותינו ואבותינו. אלמלא המצרים הקדמונים לא היינו לעם ואלמלא המואבים הקדמונים לא היה לנו דוד מלך ישראל חי וקיים.

את מגילת רות כתבו ככל הנראה נשים והיא מספרת את סיפורן של דמויות מופת נשיות שבלעדיהן לא הייתה תקומה לישראל. מספר הנשים הנזכר בה גדול ביחס לספרים אחרים בתנ"ך: נעמי, רות, ערפה, לאה, רחל, תמר ונשות בית לחם. לולי חוכמתה של נעמי ולולי תעוזתה של רות, לא הייתה תוחלת לבית המלוכה היהודי, בית דוד, שעליו נסמך כל הנרטיב היהודי והוא זה שמניע את האמונה המשיחית מאז ולדורות רבים בעתיד. אפשר להתווכח עם המשיחיות אך אי-אפשר לומר שאמונה זו לא הפיחה תקווה בלב יהודים רבים בהיסטוריה רבת הרדיפות. כל אחת מהנשים הללו נאלצה להתאים את דרכי פעולתה לכללי החברה הפטריארכלית של אותה העת וכל אחת מהן ידעה למקסם את הרווחים על אף המגבלות החברתיות של אותה העת. כבר אז אתגרו נשים אלה את תקרת הזכוכית שעליה מדברים יום יום בחברה הישראלית והכללית.

הוויכוח ההרסני שבין יהדות ארץ ישראל לבין יהדות התפוצות סובב בין השאר על אחת הסוגיות הקשות לשני הצדדים, היא סוגיית הגיור. כאן אנחנו נתקלים בתופעה יוצאת מגדר הרגיל. כל חכמי ישראל רואים ברות המואבייה כמתגיירת האולטימטיבית בתולדות ישראל והם למדים מסיפור הגיור שלה על ידי נעמי הלכות גיור רבות ביותר. אותם חכמים מתעלמים מכמה עובדות מביכות. מי שמגייר את רות המואבייה היא אישה בשם נעמי ולא בית דין של שלושה גברים כפי שמקובל כיום ברבנות בישראל. מה כלל תהליך הגיור של רות? הצהרת אמונים מדהימה ביופייה: "עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי". רות לא נדרשה לשנות את שמה, לא לטבול במקווה ולא לשמור שבת. כמה חכמים הסיקו מכך שיש לקבל את הגרים מייד מבלי להטריח עליהם יתר על המידה (יבמות מז ע"ב). עם קטן ונרדף איננו יכול להרשות לעצמו לדחוק החוצה ציבורים ליברליים שדרכי הגיור שלהם שונות, ואסור לו לדחות מתגיירים המבקשים לקשור את גורלם בגורלנו.

במגילת רות בביאור ישראלי תוכלו למצוא דיונים בסוגיות חברתיות ישראליות נוספות, שלא אמנה כאן את כולן. אסיים עם אחת המסקנות המפליאות ביותר העולה מסופה של המגילה, וכאן ברשות הקוראים אצטט את דברי הפרשנות שלי כפי שהם: "ואלה תולדות משפחת דוד המלך. בנות לוט שכבו את אביהן והולידו את מואב, אבי העם של רות. לאה שכבה את יעקב המרומה במקום רחל והולידה את יהודה, מאבותיו של בועז. תמר האלמנה שכבה את חמיה יהודה והולידה את פרץ, מאבותיו של דוד. רות המואבייה האלמנה שכבה למרגלות בועז והולידה את עובד, סבו של דוד מלך ישראל חי וקיים". תעוזה נשית, מיניות חתרנית וגילוי עריות הם אבני היסוד של העם היהודי והם אלה שבאים לעקור מליבנו את האמונה בטוהרת זרע ישראל.

המבקשים ליהנות מקריאה בפרשנות הישראלית למגילה, להתבונן בשורה ארוכה של סרטונים מוזיקליים עבריים ולצפות בתמונות מקוריות מרהיבות, מזומנים להוריד לטלפון או למחשב את הקובץ מהקישור הבא: מגילת רות, יעקב מעוז, תשפ"א

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. היכולת לחב את העבר עם ההווה ולמצו את דרך המלך היא התקווה היחידה מול הפירוד והפירוק של החברה שלנו.

  2. עוד קריאה מאלפת.עוד תרומה חשובה לפרולריזם יהדותי ושאינו שבוי בידי מקובעים שעשו בו קרדום לחפור בו ולהשתלט עלינו ועל ארצנו.
    מחכה לקריאות נוספות שלך….
    נ.ב.
    בקשר לגיור,ראויה לתשומת לב העובדה שבתקופת הכיבושים החשמונאיים הוכפלה ואף שולשה האוכלוסיה היהודית ללא משרד הרבנות 😳

  3. ההתייחסות לערכים בארצנו בתקופה כזאת נופלת על אזניים ערלות

  4. מגילת רות – כבודה במקומה מונח
    אבל מה עם מגילת העצמאות
    מתי החרדים ואפילו הדתיים לאומיים יתחילו להכיר, לכבד, ולקיים מצוותיה?

  5. נער הייתי וגם סגרתי. כבר מזמן לא ראיתי פרשנות על יצירה קדושה שמתואר במילים כה נועזות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך