אסון בר יוחאי

האיוולת היהודית שהפכה את המחול למספד
דגל שחור
צילום: Kwekubo commons.wikimedia.org

שורות אלו נכתבות ברגעים שממדי האסון מתבררים, ואפשר שהדברים הבאים אינם סדורים כל צרכם. כל בן אנוש, ללא קשר לזהותו והשתייכותו, צריך להיות מזועזע מכך, לחבק את המשפחות שאיבדו את יקיריהן ולהתפלל להחלמתם של הפצועים. כל בן אנוש חייב גם לשאול את עצמו איך ייתכן שהבאנו את האסון הזה על עצמנו. קול דמי ההרוגים והפצועים צועק אלינו מרצפת הבטון של אדוננו בר יוחאי. "יום אביב, ריחות לילך… הנצח הוא רק אפר ואבק." האביב היהודי עלה בלהבות ההדלקה של האדמו"רים ולא הותיר לנו מנשמות החסידים אלא אפר ואבק. ההילולה הפכה ליללה, השמחה לגניחה והמחול למספד. "אמר הקב"ה לירמיה [הנביא]: אני דומה היום לאדם, שהיה לו בן יחידי, ועשה לו חופה, ומת בתוך חופתו" (מדרש איכה).

ועדת החקירה הבלתי תלויה שתקום תצטרך לבדוק גם את הנסיבות הרחבות יותר שהביאו לאסון, ולא להסתפק בבדיקת הכשלים הטכניים והמנהליים. לאסון הזה קדמה איוולת יהודית; היו שותפים לה מנהיגים שפעלו נגד חסידיהם.

מנהיגות חסידית – הראשונים שעליהם לבקר את עצמם בשבת השחורה הזאת הם המנהיגים ששלחו את החסידים אל מותם. נציגי הציבור הזה בכנסת פעלו כביכול לטובתם, ולאחר משבר הקורונה של ל"ג בעומר בשנה שעברה הצליחו להכפיף את השר לביטחון פנים לפתוח באמצעות משטרת ישראל את האתר לכל מי שיחפוץ להגיע אליו באפס בקרה. הם ראו בכך הישג, "נצחו אראלים את מצוקים", ניצחו החסידים את המדינה, את המנהל התקין ואת כללי הבטיחות. אבל בעטיים "נשבה ארון הקודש" (כתובת קד ע"א). בצד המנהיגות הפוליטית פעלו גם האדמו"רים, אותם מנהיגים עליונים וקדושים שנשיאים וראשי ממשלות נוהגים לעלות אליהם לרגל לקבל את תמיכתם הפוליטית. אין בריה בעולם שיכולה לעמוד כנגדם. כמה מהם התכבדו והדליקו מדורות במתחם בר יוחאי מבלי לתת את הדעת שסכנת הנפשות שבה העמידו את חסידיהם דוחה את כל המצוות שבתורה, אפילו את המצווה המומצאת של הדלקת מדורה. הזלזול בהנחיות הריחוק החברתי בשיאה של מגפת הקורונה הוא הזלזול בהנחיות הבטיחות. המנהיגים הדתיים שעסקו בהדלקה ולא בהצלת נפשות, הם שהעלו את נשמות חסידיהם בסערה השמיימה.

ממשלת ישראל – בכאוס הפוליטי שלאחר מערכת הבחירות הרביעית ולפני החמישית מפלגות צריכות זו לזו לבניית קואליציה והקמת ממשלה. כל אחד ואחת מחברי וחברות הכנסת הוא נכס פוליטי שלא יסולא בפז, ומפלגות על אחת כמה וכמה. בימים שכאלה לא תמצא מנהיג אחד או מנהיגה אחת, מימין או משמאל, שיעזו לסרב לדרישת חברי הכנסת המייצגים את החוגגים בהר מירון. מוטב שימותו כמה מן החסידים וכולנו נזיל דמעות תנין מאשר נעורר את חמתם של השותפים ההכרחיים להקמת הממשלה. מכאן באה הרפיסות של המשרד לביטחון פנים ושל משטרת ישראל כנגד המנהיגות החסידית ולרעת החסידים החוגגים. מפקד המשטרה כפוף לשר המשטרה שכפוף לראש הממשלה שכפוף למפלגות המייצגות את החוגגים. המספר העודף של החוגגים שהביא את חלקם אל מותם הוא תוצאה ישירה של החרדה הפוליטית מפני אובדן שותפים לקואליציה והוא תוצאה של הכאוס הפוליטי שבו שרויה המדינה. לכאוס הזה אחראים במידה רבה המנהיגים שהביאו לבחירות החוזרות ונשנות ושאינם מרפים מן השנאה, הקנאה והתחרות.

החוגגים – במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, במקום שהמנהיגות הדתית והמנהיגות הפוליטית כשלו על החוגגים לנהוג באחריות אזרחית ולו רק כדי להציל את נפשותיהם מהרג וחנק. בשנה שעברה, בעת שמגפת הקורונה הייתה בשיאה והר מירון היה סגור כביכול לחוגגים, היו כמה חוגגים שהערימו על המשטרה ובתחבולות משונות הצליחו להגיע למתחם בר יוחאי. אין לדעת כמה מהם לקו במחלה, "מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת. מִי בְּקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ." חלקים נבחרים מהחברה הישראלית חולים במחלה ממארת והיא מחלת העורמה. קל להערים על הרשויות, להשתמט משירות בצה"ל, להתחמק מתשלום מיסים, להפר את כללי התו הירוק ולהיכנס בהמונים ללא כל בקרה למתחם בר יוחאי. הרשויות בישראל סובלות זאת ועל פי רוב אינן ממצות את הדין עם המערימים. אבל המערימים מתים בערימות. האחריות הרובצת על כתפי החוגגים מכאן ואילך בכל אסיפה ואסיפה ובכל אתר ואתר להישמע למדינת ישראל ולחוקיה, לכבד את שוטרי ישראל ולהוקיר את חיילי ישראל שהצילו נפשות לאין מספר.

בר יוחאי – השאלות התיאולוגיות שעולות עקב אסון כזה הן בלתי נמנעות. מדוע התיר הצדיק הטמון במירון את האסון מעל קברו דווקא בליל ההילולה. מה היה חטאם של הנהרגים, הנפצעים והאבלים, שבגינו היו צריכים לשלם בנפשותיהם. אם החסידים החוגגים באו לקיים מצווה גדולה ולהאדיר את שמו של אדוננו בר יוחאי, מדוע לא עלתה יפה מלפני הצדיק. האם היה פגם במעשיהם או שמא שילמו הם את מחיר הציבורים האחרים שהתרחקו מתורת ישראל. אולי, כמו שהסבירו לנו לאחר השואה, זהו עונש על הציונות, על הקמת מדינת ישראל ועל האמונה שהמדינה היא תכנית אלוהית והיא היא ראשית צמיחת הגאולה. הניסיון מלמד שאין נכנסים לחשבונותיו של הקב"ה ולא של הצדיק. "שתוק", כי כך "עלה במחשבה" של הקב"ה (מנחות כט ע"ב). "לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא" (עמוס ה, יג).

שיר

מתוך הפיוט הידוע "בר יוחאי"

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

17 תגובות

  1. יישר כוח יעקב, מאמר נוקב וביקורתי, המעלה סימני שאלה רבים ומקיפים, כלפי כל הגורמים הנוגעים באסון הכבד הזה שנחת עלינו בלילה זה במקום הקדוש למאמינים הרבים. מאחלת החלמה לפצועים, והשתתפות בצער למשפחות ההרוגים.

    1. מחלב שושנה.
      מילים כתובות אמיתיות נכונות נבונות למופת עם ישראל!שילמדו ויפנימו.
      יישר כח.״בעברית תודה רבה״.

  2. מלים כדורבנות, קלעת בניתוחך,
    ואני שואל לתומי, מה ליהדות ולפולחן אלילי זה של עליה לקברי צדיקים ולערוך שם מסיבה עם מנגלים והרבה נרות ועשן ולא משנה מי קבור שם.
    תורתינו היא תורת חיים ולא תורת מתים,
    רוצים לשמר את זכרונם של צדיקים? יפה וטוב שזה ייעשה בחיקוי מידות הליכותיהם.
    הדלקת נר נשמה לזכרו של צדיק ולימוד המורשת שלו תספיק, (וברקע אפשר להנעים את הזמן בניגוני חסידים).
    אולי לאחר אסון מירון האיום, נעשה חשבון נפש תיאולוגי, ונשאל עצמינו, מהו מקור המנהג של המדורות הריקודים והחלקה שעושים לילדים הרכים? מי ייסד מנהגים אלו? מנהגים משונים אלה הם תוצאה של סגידה והליכה עיוורת אחרי רבנים "חסידיים מקובלים" שמצאו את המיסטיקה וצרפו אותה ליהדות שלנו שאנו מכירים אותה מקדמת דנא ללא מיסטיקה, מנהגים אלו אין לה מקור לא בתלמוד ולא בשולחן ערוך.
    נראה לי, שלא הכל ראוי לקבל בעיניים עצומות רק שרב פלוני בעל שיעור קומה וכריזמה החליט להמציא ולהפיץ בקרב חסידיו, והם בעיניים עצומות ובהעדר חשיבה והתבטלות עצמית מקבלים מנהגיו כתורת משה מסיני.

    1. אכן, גם אני תוהה, כיצד זה הפכה היהדות החרדית ללהקה פגנית כעובדי אלילים לכול עניין. ראינו עדר ההולך בענים עצומות אל קצה הצוק- ולא נמצא בינהם רועה הרואה ועוצר את הטירוף הזה

  3. יפה כתבת. מעניין. שילוב של לפרקטיקה והגות. ארוע קשה, כל כך מתאים לנו, להיכשל ורק אז לשנות. חבל, כל כך הרבה יהודים, ילדים, אבות, משפחות.
    יהא האחרון בימנו.

  4. יעקב, כל מילה בסלע. זו עת לחשבון נפש של המנהיגות הדתית, של חסידי החצרות, של המנהיגות הפוליטית ושל כל אחד מאזרחי הארץ הזו, שכן האסון בהר מירון חושף הרבה מעבר לקילקולים בארגון והשליטה על האירוע ומחייב תיקונים דחופים ומן השורד, אחרת נהיה עדים לעוד הרבה ורייאנטים של מספדים חס וחלילה.

  5. מילים של אמת כרוכים ברוח, שרק אתה יכול לכתוב…
    יישר כח רבנו. כל מילה בסלע.

  6. זה מאמר דעה!
    זה ביטוי ישיר ונכון של הדעה עמו אני לגמרי מזדהה.
    להעמיד לדין את האשמים. משלמים להם משכורת ונותנים בידם את חיינו ואת עתיד ילדינו והם עושים צחוק מהעבודה.

  7. כאבך\כאבנו קורע לב. צריך לשים אצבע על הבעיה האמתית שהיא השחיתות התהומית שאופפת את מנהיגי החסידויות השונות, כולל כמובן את נציגיהם (שים לב – כולם גברים) במוסדות המדינה. מישהם עושים הרבה כסף על אירוע "אסון בר יוחאי". עד כדי כך ששר חשוב דרש לבטל כל רגולציה ולאפשר לכל מי שרוצה להגיע להילולה.
    עקרונית יש כאן אותה תסמונת כמו ל"אסון הקורונה" במגזר החרדי. קיים ציבור במדינה שנשמע למנהיגים דתיים מורמים מעם שחוקי המדינה מעניינים אותם כל עוד שהם מהווים עבורם מקור לכסף גדול. אם המדינה לא תמצא דרך להכניס את המנהיגים הללו והעדרים התמימים הנוהים אחריהם למסגרת הלגיטימית במדינה – זה יהיה מרשם בטוח להרס מדינת ישראל ולאו דווקא בטווח הזמן הרחוק. ההרס הזה כבר החל להתבטא. עיין ערך נכדו של "נשיא התורה". זו הבעיה יעקב, היא לא "בידי שמיים". גם אין כאן אמונה ב"כוחות עליונים". מספיק להכניס כמה "גדולי הדור" למסגרת לגיטימית והבעיה עשויה לבוא על פתרונה.

  8. יישר כוח על האומץ להגיד את הדברים ולהאיר בזרקור לכל מי שמנסה להיות עיוור ולהתנהג כבת היענה שאת ראשה טומנת בחול. חבל שאותם מנהיגים שבטוח קראו את דוח מבקר המדינה בנושא לא התיחסו אליו ברצינות ולא מנעו מחסידיהם ללכת כצאן מובל לטבח. כל בר דעת ולא צריך את המשטרה או גורם אחר כדי להבין שלכל אתר יש יכולת להכיל מספר מסוים של אנשים ובטח שבתקופת קורונה שיש איסור להצטופף ( בתמונות שראיתי לא ראיתי מסכות) ולקיים את הוראות המלכות בנושא הקורונה. וזו התוצאה. זה מזכיר לי את הסיפור שבעת שבית המקדש עלה באש הכהנים קפצו לתוכו כי לא האמינו שהקב״ה יאפשר את מותם . אלוקים אדירים ! מה מניע את האנשים הללו שסומכים על מנהיגיהם שסומכים על הנס שמסתנוורים מכוחם הפוליטי?!

  9. היום רואיין סגן שר הדתות לשעבר, חרדי. בין היתר אמר שעוד בזמנו היה ברור שיש סיכון גדול בחגיגה הזאת. אבל שמעון בר יוחאי עשה כל הזמן ניסים והכל עבר בשלום. והפעם קרה אסון. אם אדם שחושב כך יכול להיות במדינתנו שר, אז ברור לאיזה תהומות אנחנו דוהרים.

    1. אל תהיי נאיבית. את באמת חושבת שאותו סגן שר לשעבר באמת חושב ששמעון בר יוחאי עשה ניסים? באמת יכול להיות שהצעירים המושפעים מהעסקנים והאדמו"רים למיניהם מאמינים בקבר שייך כלשהו שזה קברו של בר יוחאי. המנהיגים והאדמו"רים יודעים את האמת. הם לא מטומטמים. הם מנהלים קונצרנים עסקיים גדולים ועושים הרבה כסף. הם ארכי מושחתים. יש להם ערימות של פלבאים שחונכו על ברכי "התורה" שהפכה ל"קרדום לחפור בו".

  10. האשמה הכי גדולה של הפוליטיקאים והעסקים. כל עם ראוי למנהיגים אותו הוא בוחר. כנראה שאת הסגנון הזה אנחנו מעדיפים.

  11. לחבר את המאמר שלך עם המאמר של דב הלברטל שעלה באותו מדור עם אותו דגל ויש כאן תאור ישיר וטוב של מה שקרה וקורה אצלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה