טראמפ אחשוורוש

להתבונן במציאות באמצעות מגילת אסתר
פרשנות על מגילת אסתר
צילום: יעקב מעוז

לקראת חג הפורים הבא עלינו לטובה, פרסמתי ביאור חדשני למגילת אסתר, שניתן לקוראו גם באמצעות הטלפון הסלולרי. הביאור בוחן את החברה הישראלית לאור סיפור המגילה ועוסק במגוון סוגיות באופן נהיר לכל המעיין בו. בין שאר הסוגיות אני עוסק בשאלת מצבם של יהודי התפוצות. בעת הכתיבה התחוורה לי תובנה מעניינת ולפיה קיימים כמה קווי דמיון בין הנהגתו של טראמפ לאחשוורוש. כאן אני יכול להרחיב את הדיבור מעט יותר ממה שיכולתי לעשות בביאור שעסק במגוון גדול של נושאים. לעיון בביאור, לחצו מגילה בקהילה.

יאמר גלויות בפתח הדברים כי מבחינת האינטרסים המידיים של מדינת ישראל, הנשיא דונאלד טראמפ היה הנשיא הטוב והמטיב ביותר לעומת שאר נשיאי אמריקה. חיזוק מעמדה של ירושלים כבירת ישראל, ההכרה בשליטה הישראלית ברמת הגולן, הלחץ המאסיבי על איראן ולבסוף הסכמי השלום עשו את מדינת ישראל למקום שטוב יותר לחיות בו. אך לסדרת ההטבות הללו התלווה תג מחיר שגם עליו יש לדבר. הסלידה של העולם החופשי מסגנונו האישי הבריוני של טראמפ דבקה גם בראש הממשלה נתניהו ומתוך כך במדינת ישראל. זאת ועוד, הקרע שבין יהדות ארצות הברית הליברלית לבין מדינת ישראל התרחב והעמיק מאותה הסיבה. הריאקציה הצפויה מצד ממשל ביידן ויהודי החצר הליברליים לא תאחר לבוא. אמנם נתניהו קוסם, ונחשב לאחד הישראלים המומחים ביותר לאמריקה, אבל גם הוא פועל במסגרת סופית שגבולותיה הולכים וצרים. לא לעולם חוסן.

המלך אחוושרוש עמד בראש האימפריה מספר אחת באותה העת. אפשר שהמגילה לא מגזימה בתיאור גבולותיה המדיניים, מהודו ועד אפריקה. במשך כל שנות הגלות נהנו היהודים במדינות השונות מחסותם של השלטונות. כך גם יהודי האימפריה הפרסית. אחת מאסטרטגיות ההישרדות של בני עם דל ונחלש הייתה להתברג במוסדות השלטון ולהוכיח יעילות יוצאת דופן, עד שכל מלך היה חפץ ביקרם. במקרים רבים היו היהודים אחד המנועים הכלכליים של המדינה והעשירו בעיקר את קופת השליט. כך נוצרה משוואה פשוטה – המיעוט הנרדף יזכה להגנה מצד הממלכה בתמורה לנאמנות ללא סייג. מובן שנוכחותם בצמרת השלטון עוררה קנאה מצד בני העם המקומי, ולכן עמדה תמיד סכנה של פרעות ביהודים בהזדמנות הראשונה שהשלטון ייחלש וייאלץ להסיר את חסותו מסיבות פוליטיות.

סיפור המגילה לא שונה ביחס לסיפורים רבים אחרים של קהילות יהודיות במשך ההיסטוריה. שני גיבוריו היהודים מצליחים, ולא חשוב באילו נסיבות, להתברג בצמרת השלטון. אסתר, היא הדסה, הופכת למלכה ואילו מרדכי שימש כאחד מפקידי החצר עד שהגיע לתפקיד משנה למלך. נסו לדמיין מה עובר במוחו של פרסי ממוצע כאשר הוא רואה שני יהודים זרים מנהלים את הממלכה שלו. מזימתו מרושעת של המן מתבססת על הלך רוח זה. יש מספיק אנשים בעם הפרסי ובשלטונות שאינם שבעי רצון מנוכחות היהודים בחצר המלך. את היעילות הכלכלית של היהודים הוא מציע להחליף בשוחד של 10,000 כיכר כסף. לא קשה לנחש שאת הסכום הדמיוני הזה תכנן לממן מרכוש היהודים הנרצחים והנבזזים. זוהי תופעה מוכרת מאוד מההיסטוריה העתיקה והמודרנית. בכל מקרה, לא קשה להניא את היושב בראש כדי שיפקיר את קבוצת המיעוט התלויה בחסדיו לידי ההמון הקנאי והזועם. היהודים הם רק כלי במשחק הדמים של כל שלטון טוטליטארי.

טראמפ התייחס ליהודים המעטים שהיו מקובלים עליו באמריקה כאל יהודי החצר. הוא העניק להם כבוד מעבר למה שהעניק לקבוצות זהות אחרות. במידה מסוימת אפילו יותר מלכל שִׁבעים מיליוני המצביעים לטובתו. אנטישמיות ארסית גברה בימי כהונתו, בעיקר מן הצד הימני גזעני של בוחריו. הוא לא יצא נגד תופעה זאת ואף לא אחד מיהודי החצר העז להעיר לו על כך. מידה רבה של הטעיה קיימת בעובדה שבתו וחתנו, ומתוך כך נכדיו, הינם יהודים. המגילה לא מספרת לנו אם אסתר הרתה וילדה לאחשוורוש. במילים אחרות, גם במשפחת אחשוורוש היו כנראה יהודים בקרבת דם אליו. המגילה מציגה את המלך הפרסי כהפכפך. הוא סוחר בנפשות אזרחיו ומעניק רישיונות להרוג מתוך קלות דעת. אל לנו ללכת שולל אחרי הסוף הטוב של סיפור המגילה. על שליטים מן הסוג הזה של אחשוורוש וטראמפ אסור לסמוך בטווח הרחוק. הפּרעות של אמריקנים משולהבים בגבעת הקפיטול ערב השבעת ביידן היו עלולות בקלות רבה לגלוש לפרעות ביהודים, דווקא משום שהיהודים קרובים כל כך למלכות. לא ייקשה עלינו למצוא בקרב תומכי טראמפ אלפי המן הרשע שישמחו להיפרע מן היהודים המוצלחים אחת ולתמיד.

השאלה המתעוררת היא, מתי נוכל לומר שקרבה של יהודים לשליט עשויה להטיב עם העם היהודי בטווח הרחוק? התשובה היא פשוטה, כאשר היחסים שבין השליט לבין היהודים מבוססים על ערכים דמוקרטיים משותפים. אילו היה אחשוורוש מצהיר כי הממלכה הכוללת 127 מדינות תתנהל במדיניות של חברה רב-תרבותית, המתבססת על כבוד הדדי לזהויות השונות שבה, אפשר שלא היינו חוגגים היום את פורים. טראמפ לא היה צריך לנזוף במרעיו האנטישמיים, כפי שהיינו מצפים, אלא היה עליו לתת מופת בהתנהגותו הדמוקרטית. במצב כזה לא הייתה האנטישמיות האמריקנית מרימה את ראשה. טראמפ לא צריך להעניק חסות לא ליהודי החצר ולא ליהודים בכלל. עליו ליצור תנאים מדיניים וחברתיים המאפשרים קיום של כל קבוצת מיעוט בכבוד. נותרה רק שאלה אחת נוספת בהקשר זה: האם טוב ליהודים שטראמפ כבר איננו בבית הלבן? אשמח לקרוא את התגובות המנומקות של הקוראות והקוראים הנבונים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. היחסים בין קבוצות מיעוט והשלטון- הם תמיד בעיה השנויה במחלוקת. מצד אחד- המיעוט השורד נדרש להזדהות ולשתף פעולה עם השלטון בכול מצב, ולכן יהי מושא להתנכלות מצד מתנגדי השלטון. במיוחד כאשר המיעוט שרת את השלטון באופן שהעם חש פגוע, כמו יהודי אירופה גובי הכספים של הגביר.
    במקרה של יהודי ארה"ב- הקונפליקט מחמיר עקב הזדהות עם מדינת ישראל שלא תמיד תואם את האינטרסים המקומיים. אבל גם כאשר יהודי ארה"ב נאמנים באופן מסורתי למפלגה הדמוקרטית- עדיין התנוססו שלטים בסגנון "היהודים לא יחליפו אותנו" בגלל תמיכת היהודים בהגירה חופשית הפוגעת בפרנסת המקומיים. אף שעמדה זו מובלת עי המפלגה הדמוקרטית- הביקורת היא כלפי היהודים.. כלומר- זה שקיים מיעוט יהודי שתומך במפלגה הרפובליקנית- בעוד ששלשה רבעים הם תומכי הדמוקרטים- לא "חסכו" אף גילוי אנטישמי אחד! אפילו לא מצד מפגיני "חיי השחורים נחשבים".
    ללמדך-שלא משנה מה- בעת מצוקה פנימית- היהודים נושאים בנטל האשמה-זה הכי קל.
    ומילת הערכה למאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הסהר הטורקי

מה עומד מאחורי ההתקרבות של טורקיה למדינות האזור

תמונה של ד"ר קאופמן

חידות חשיבה (114)

ביקור חוזר בלוח השחמט: (ב) עוצמתה של המלכה