מודל יונה הנביא

השגריר הישראלי הקדמון בארץ אשור
הפסל בכיכר
פסלה של האומנית אילנה גור, "הלוויתן המחייך", ביפו העתיקה. צילום: יעקב מעוז

בשנת 1985 הציבה עיריית תל אביב-יפו בעיר העתיקה של יפו בסמוך לנמל את פסלה של אילנה גור "הלוויתן המחייך". מאז הפך פסל הלוויתן לחלק בלתי נפרד מהנוף של העיר, וכל מי שמתבוננן בו למֵד על הדרמה התנ"כית העתיקה הקושרת את גורל האומה האשורית ברעותה היהודית.

יונה הנביא נשלח במצוות האל להציל את נינווה בירת האימפריה האשורית: "קוּם לֵךְ אֶל נינווה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ" (יונה א, ב). הוא יוצא אל המסע הרחוק הזה מנמל יפו עד לעיר שהכובש האסלאמי המיר את שמה למוצול (الموصل), שבעיראק. אומנם יונה מנסה להתחמק מן המשימה, אבל האלוהים כאלוהים מוצא את הדרכים להשיב אותו אל מסלול הנבואה.

הצלת נינווה חשובה יותר מרווחתו של הנביא היהודי המיוסר. אלפי שנים לאחר האפיזודה הייחודית הזאת, בשלהי נובמבר 2019, עמדנו קבוצה של מנהיגים אשורים מכל העולם ועוד כמה ישראלים על יד פסל הלוויתן ביפו וסיפרנו את סיפור יונה והקשר שבין שתי האומות. המסר היה ברור, כשם שהאומה היהודית נחלצה להצלתה של האומה האשורית בעת העתיקה, כך עלינו לצאת חלוץ להצלתה גם כיום. האומה האשורית פזורה בין עמי העולם לאחר סדרה ארוכה של רדיפות אכזריות ביותר, החל ברצח-העם מידי הטורקים והכורדים ב-1915 המשך בצדאם חוסיין העיראקי וכלה בקבוצת הטרור דאעש.

כידוע, היום המקודש ביותר ליהודים בלוח העברי הוא יום הכיפורים. זהו יום צום הנמשך כעשרים וחמש שעות וברובו אנו מתפללים להצלת עצמנו מן הדין שעושה הקב"ה בכל יצורי עולם. כדי להמחיש את אפשרות ההצלה התקינו חכמים קדמונים את קריאת ספר יונה באמצע יום הכיפורים. בכל שנה ושנה, ביום המקודש ביותר אנו שבים ומזכירים את השליחות של הנביא היהודי להצלת העם האשורי. זוהי תופעה שאין לה אח ורע בכל הדת היהודית.

רבי שלמה יצחקי מפנה את תשומת ליבנו לכך ש"נִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים" (יונה ג, ג). הוא מסביר כי העיר קיבלה את מעמדה המיוחד הזה מפני שאנשיה "היו יראים השם מקֶדם, והמפרש כי הייתה עיר גדולה ויקרה בעיני השם להשחיתה… ולולי זה שהיו בתחילה אנשי השם, לא היה שולח נביאו אליהם, והנה ראינו ששבו תשובה גמורה אין כמוה" (רש"י, יונה א, ב). כל מי שמכיר את התנ"ך יודע שאין עיר חשובה אחרת לאלוהים חוץ מהעיר ירושלים. והנה נינווה תופסת מקום חשוב אצלו לצד ירושלים. אנשי נינווה הם אנשי-השם ולכן היא יקרה בעיני השם. אם נינווה חשובה לאלוהי ישראל היא אמורה להיות חשובה גם לעם ישראל.

רבי דוד קמחי מספק לנו נימוק נוסף; מדוע לאלוהי ישראל אכפת מהעמים האחרים: "כי האל יתברך משגיח אף באומות העולם, כשתגדל רעתם בחמס וכן בדור המבול ובאנשי סדום כי מלאה הארץ חמס, והחמס מפסיד היישוב, והאל יתברך רוצה ביישוב העולם" (רד"ק, יונה א, ב). אלוהי ישראל רוצה שתושבי כל העולם יחיו בשלום ובביטחון ולכן הוא מטריח את הנביא יונה לצאת למרחקים ולהציל אומה אחרת.

כאמור, יונה איננו רוצה לצאת לשליחות הזאת. ספר יונה לא מסביר מהי הסיבה לסירוב של יונה לקבל על עצמו את השליחות. חכמים מסבירים זאת כך שיונה ידע מראש כי ממלכת אשור אמורה לשמש ככלי בידי הקב"ה כנגד ישראל, "שבט אפו של ה' לרדות בו את ישראל שנתחייבו למקום… וכאשר ידע יונה כי משליחות זה תצמח רעה לישראל, לכן חשב מחשבות בל ילך בשליחות זה" (מלבי"ם יונה א, ב. ראו גם תלמוד ירושלמי, סנהדרין נו, ב). באותה הזדמנות אומר רבי מאיר וייזר דבר מפליא ביותר "רצה ה' להראות שאשור יש לו זכות יותר מישראל, שהם שמעו לדברי הנביא ועשו תשובה, וישראל הקשו עורפם משמוע" (מלבי"ם שם. ראו גם שמות רבה, מה א).

אם כן, האשורים במקרה זה הם המודל הראוי לחיקוי על ידי ישראל. אם הם עושים תשובה שכזאת אף אנו נעשה תשובה שכזאת. אין לך בכל התנ"ך דוגמה נוספת שבה עם אחר משמש מודל ראוי להתנהגותם של ישראל. יתרה מכך, התורה מזהירה אותנו בהזדמנויות רבות "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא יח, ג), ובמקום אחר היא קובעת "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג, ט). אך לכלל הזה יש כנראה גם יוצא מן הכלל. היוצאים מן הכלל הם אנשי נינווה ובני העם האשורי. אולי לכך התכוונה התורה באומרה "וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ". כולנו מצווים להישיר מבט אל אשור.

מקומה הנעלה של נינווה בעיני הקב"ה ובעיני ישראל בא לידי ביטוי גם במסורת הקבלה. כך למשל ה"צמח צדק", רבי מנחם מנדל שניאורסון: "דע, כי יונה הוא סוד מלכות, ונינווה היא סוד בינה עליונה, ולכן נקרא עיר הגדולה, ולכן חטאם היה תלוי בתשובה, חמשים שערי בינה. ויונ"ה הוא נינוה, כי התשובה בבינה" (ספר הליקוטים יונה א). כל מי שמכיר את אילן הספירות יודע שספירת בינה, המייצגת את נינווה, היא אחת משלוש הספירות העליונות. אחד מגדולי מנהיגי החסידות מעניק ל"עיר הגדולה", לבירת ממלכת אשור, מעמד כל כך גבוה במערכת האלוהות.

סופו של הסיפור ידוע: "וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר ה'… וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: 'עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת'. וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם… וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה" (יונה ג, ג-י). סיפור יונה השתרש גם במסורת האשורית. בדמיון רב ליהודים גם האשורים מציינים מדי שנה את "בַּעוּתָא דְנִינְוֵוה" בצום ובתפילות הנמשכים שלושה ימים. זוהי בחינה נוספת שממנה ניתן ללמוד על הקִרבה העצומה שבין שתי התרבויות. אך מעבר לכול, סיפור יונה הנביא והצלת נינווה בא ללמד על מודל הערבות ההדדית שבין שני העמים, שאותו אנו מצווים לקיים בימינו. הוועד לתחיית הלשון הארמית-אשורית בישראל רואה את עצמו כשגריר הישראלי המודרני לאומה האשורית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. "וכל מי שמתבוננן בו למֵד על הדרמה התנ"כית העתיקה הקושרת את גורל האומה האשורית ברעותה היהודית".

    יש תקווה שהשפה הארמית תהיה הגשר שתחבר בין נינוה לבין ירושלים. לחתימה טובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הסהר הטורקי

מה עומד מאחורי ההתקרבות של טורקיה למדינות האזור

תמונה של ד"ר קאופמן

חידות חשיבה (114)

ביקור חוזר בלוח השחמט: (ב) עוצמתה של המלכה