ערבים עליך ישראל

מקורות רבניים המדברים בשבחם של ערבים
אין כניסה
צילום: יעקב מעוז

"פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן", משמעו גיבור הסיפור בצרות. "ערבים עליך ישראל" עשוי להתפרש שבני הלאום הערבי עושים לנו צרות, אך אפשר גם שבני הלאום הערבי ערֵבים לישראל, ערבות חברתית או ערבות לשלום. אנסה להאיר את האפשרות השנייה, השכיחה פחות, באמצעות כמה מן המקורות היהודיים. אולי אתרום משהו לתיקון היחס אליהם ולקידום דיאלוג עם כשני מיליון אזרחים ערבים בישראל. זהו תקציר של מאמר נרחב האמור לראות אור בקרוב.

במקורות היהודיים הערבים מצטיינים בשלל כינויים: בני ערב או ערבים, בני ישמעאל או ישמעאלים, בני קדם, בני מזרח, בני עמון, בני קידר, מדיינים ונבטים; בארמית, ערבאי, טייעא. אפשר שישנם כינויים נוספים. לעיתים אף מבלבלים בין המושגים ישמעאלי וישראלי (מדרש תהלים ט; רות רבה, ד א).

עוולה ותיקון: ישמעאל היה "מְצַחֵק", ולכן שרה דוחקת לגרש אותו ואת אמו, למורת רוחו של אברהם: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ" (בראשית כא, יא). פרשנים רבים הבינו את המונח מצחק כהתנהגות מינית פרוצה או כעבודה זרה. לעומתם, הרמב"ן למשל: "אין צחוק אלא לשון עבודה זרה… ואני אומר חס ושלום שיהא בביתו של צדיק כך". מונח זה נזכר בהקשר לגדולי חכמי ישראל: "אמר להן [ר' עקיבא] לכך אני מצחק" (ספרי, עקב ז). תחושת העוולה הורגשה היטב על ידי חכמים: "אבל ישמעאל לא עשה עניין המביא אותו למות בצמא" (רא"ם, שפתי חכמים). התיקון לכך מופיע כבר בתורה, כאשר ישמעאל המנודה ממלא מצוות חסד של אמת: "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם… וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו" (בראשית כה, ח-ט). חז"ל מסבירים כי ישמעאל עשה תשובה (בבלי, בבא בתרא טז ע"ב). אנחנו רשאים להוסיף: "מקום שבעלי תשובה עומדין שם, צדיקים אינן עומדין שם" (בבלי, סנהדרין צט ע"א).

התגלות: הגר וישמעאל זכו להתגלות: "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה', הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ" (בראשית טז, יא). שמו של ישמעאל נקבע על ידי האלוהים, ומשמעו הפשוט שמע-אל. לא רק התגלות אלא אף דיאלוג בין הגר לקב"ה. חכמים קובעים: "הקב"ה מתאווה לשמוע שיחתן של צדקניות" (ירושלמי, סוטה כט א). אם כן, יש לנו צדקת נוספת. באותם פסוקי התגלות נזכר כי ישמעאל יהיה פֶּרֶא אָדָם. כמה פרשנים ניסו לתקן את הרושם השלילי העלול להשתמע: "באמת לא יהיה כן… נראה לי פרא, שהוא לשון פרי, כלומר יפרה ויתרבה" (הכתב והקבלה). בתורה נאמר על ישמעאל, "וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר" (בראשית כא, כ), בדמיון רב למשה, "וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ" (שמות יח, יט). ישמעאל מתעלה קרוב לדרגתו הרוחנית של משה רבנו.

הלשון הערבית: חכמים רבים הכירו את הלשון הזאת והסתייעו בה רבות כדי להבין את העברית ואת הארמית, לשונות הקודש (רא"ם, שמות כה כט). הקב"ה התגלה לישראל גם בלשון הערבית (ספרי ברכה ב). מכאן שאיננה נופלת משתי אחיותיה, העברית והארמית. אברהם אבן עזרא מציין כי "לשון ישמעאל קרובה מאוד ללשון הקודש… דרך אחת לשתיהן" ולכן הוא מציע לפרש את כל הקשיים הלשוניים בעברית באמצעות הערבית (שיר השירים ח יא). גדולי הפרשנים הולכים בעקבותיו ומיישמים באון וחיל את המלצתו.

חוכמת בני קדם: בני ערב הם בני קדם שעליהם נאמר כי הם משמשים אמת מידה לחוכמה: "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם" (מלכים א ה, י). כך פרשנים: "בני קדם – בני מזרח, היו ידועים בחכמה" (רד"ק, שם). "ידמה שבימי שלמה הייתה חכמה גדולה בשתי אלו האומות" (רלב"ג, מלכים א ה י). במדרש חולק להם נשיא ישראל כבוד: "אמר רשב"ג: בשלשה דברים אני משבח את בני המזרח" (מדרש רבה, קהלת ז לב). כוונתו לנימוסיהם הנעלים.

אסתטיקה: שיר השירים קושר בין יופי לבני קידר: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם, כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה" (שיר השירים א, ה). אידיאל היופי המזרחי: "כי שחורה אני, על ידי שזיפת השמש, ונאוה אני, בחיתוך איברים נאים" (רש"י). ועוד: "שמדמה לכם כאוהלי קדר, הוא מפני האור הגדול" (פנים יפות, במדבר יב א). ישנו קשר בינם לבין אוהלי שלמה, המלך המפואר ביותר. "אוהלים של ישמעאלים כעורים מבחוץ ונאים מבפנים" (שמות רבה, כג י). "מה אוהלי קדר, מבחוץ סמרטוטין ומבפנים אבנים טובות ומרגליות" (ילק"ש). "מה אתה רואה אוהלי קדר מבחוץ, נכנס אדם לתוכו, הרי הוא מלא כל ברכה" (מדרש זוטא). העצמת היופי הערבי באה לשרת את ישראל, אך עדיין המודל הוא ערבי.

אמונת הייחוד: היהדות והאסלם נחשבות לדתות הייחוד. ישנו עניין מרכזי אחד בהלכה היהודית, האם המזון שיוּצר או הופקד בידי גוי, הנו מזון כשר. הזרים היחידים שאינם נחשבים עכו"ם, ואיתם ניתן לעשות עסקי מזון, הם הישמעאלים (רמב"ם, מאכלות אסורות א ז). "מכאן למדו הגאונים ז"ל למגען של ישמעאלים הללו, שאינם עובדים עבודה זרה, שהוא מותר בהנאה, דכל דלא פלח לע"ז אין מגעו אסור בהנאה" (הרשב"א, ע"ז סד ע"ב). היה אפילו רב גדול וידוע ששתה יין של ישמעאלי: "ומה רבינו חיים ויטאל, ששתה יין עם מומר אחד לדת הישמעאלים" (חמדת ימים, ש"ק ז). נזכיר רק שהיין אסור על הישמעאלים מדתם.

מבשר גאולה: הערבי זוכה לאשראי רב באגדה. הוא שיודע דברים שיהודים אינם יודעים בנוגע לתרבות היהודית, הוא זה הלובש את דמות מבשר הגאולה, והוא זה שאליהו הנביא מתגלה בדמותו. הוא יודע כי בעת שבית המקדש חרב משיח היהודים נולד (מדרש רבה, איכה א נא). הוא אליהו הנביא המתגלה בדמות ערבי ומבשר טובות (רות זוטא א יד, א כ). אחד משלושת המלאכים שנתגלו לאברהם לבש דמות ערבי מהוגן, גדול נפש החולק כבוד לרעיו (בראשית רבה, מח ט). אם כן, הערבי הוא גם מבשר, גם נביא וגם מלאך.

הגינות חברתית: חכמים השתדלו מאוד לתקן את יחס היהודים לנוכרים ובעיקר במסחר. ר' שמעון בן שטח קנה חמור מישמעאלי אחד ונמצאה בו אבן טובה. תלמידיו ביקשו להשאיר אותה בידם "אמר להם רבי שמעון בן שטח: חמור לקחתי, אבן טובה לא לקחתי. הלך והחזירה לאותו ישמעאלי, וקרא עליו אותו ישמעאלי: ברוך ה' אלוהי שמעון בן שטח" (דברים רבה, ג ג). הגינות גוררת כבוד הדדי, ערבות הדדית ואף הכרה באמונתו הדתית של הרב.

הניסיון הערבי: במקומות רבים משתמשים חכמים בניסיון של הערבים, במנהגים ובידיעות שלהם. כך למשל כדי להגדיר את תחום העירוב: "אורחת ישמעאלים, שיירת ערבאי" (המאירי עירובין טו ע"ב), שיטות השחיטה: "שדרך ישמעאלים להפשיט" (צל"ח פסחים סז ע"א), אבלות: "כעטיפת ישמעאלים" (בבלי, מועד קטן כד ע"א). מהי עטיפה? "הוא אלמתה בלשון ערב". (רבנו חננאל מועד קטן כד ע"א). כספים: "סלע צורי היינו דינר ערבא ישמעאלי… ובלשון ערבי קורין אותה מגרעות" (רש"י בכורות מט ע"ב). ולבסוף, בתחום הרפואה (בבלי, שבת פב ע"א). ישנם מקרים בהם הערבי מוחרג לטובה מיתר הנוכרים והוא אף רשאי לאכול מקורבן הפסח (ילק"ש שמות י).

לסיכום, ראינו כי קיימת מסורת יהודית ענפה המדברת בזכותם של ערבים, ובעיקר בחוכמתם וביופיים. יש בכך כדי לשלול מגמות בדלניות מהם ויש בכך כדי לפתוח בדיאלוג פורה איתם.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

9 תגובות

  1. טוב שיש בנינו גם כאלה שהראש שלהם אנושי וחושב נכון. חבל שאינם רבים יותר.

    1. כתבת מאמר ספרותי מרגש. מזכיר את תור הזהב בספרד.
      אולם כיום, עם כל "חכמתם ויופיים" הם הורגים אחד את השני בסיטונות.
      אם מי היית ממליץ כיום לנהל דיאלוג פורה?
      ועל מה לדבר?
      אנוכי, במסגרת אחד מתפקידי הקודמים, קיימתי שת"פ עם מצרים ופלסטינים, למעשה כבר יותר מדיאלוג, היו התחלות שנכשלו. הגעתי למסקנה שחבל על הזמן. החברה המוסלמית לא מקבלת קיום מדינה יהודית ב"דאר אל אסלאם".

      1. 2 מיליון ערביי ישראל, ראויים לכך כמו שאנו צריכים לכך

        1. במלוא הענווה הנני מציע לך ולקוראים המתעניינים לקרוא את מאמרו של פרופ' אוריה פורמן, מזרחן חוקר מהאוניברסיטה העברית, בשם: "קריסת הסדר הערבי ושאלת הצורך בשינוי פרדיגמה" בספר "הגל השלישי – מחאה ומהפכה במזרח התיכון" בעמודים 52-76. פורסם ב- 2017.
          זה ייתן לך תמונה עדכנית על העולם "הנחמד והיפה" שמסביבנו.
          אגב – עם ערביי ישראל אין צורך בדיאלוג. מזלם הגדול הוא שהם חיים במדינה יהודית. הם אינם רוצים אפילו לשמוע על מעבר למדינה הפלסטינית. הם אינם צריכים לקרוא מה שרבנים לדורותיהם כתבו על המוסלמים.
          לעומת זאת הדיאלוג עם השכנים במזה"ת מתבצע באמצעות מאזן כוחות. זה ואין בלתו – עד שיבוא המשיח.

  2. כל אלה מקורביו שמתלהמים ואפילו שונאים ערבים, מאוד אוהבים מתגעגעים למוזיקה וסרטים של הערבים.

  3. אז איזה פיתרון טוב יותר יש מאשר להסתדר האחד עם השני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של מנשה

זו שעתנו הגדולה

על חשיבות החוסן הלאומי והחברתי של הפרט והחברה כולה

תמונה על גדעון

האם יחזרו?

האם אכן עושים את המירב לשחרור החטופים?

דילוג לתוכן