נשים גיבורות שרות

ברצוני לציין הפעם כי הפרשה שאנו קוראים השבוע, וכן ההפטרה שאנו מפטירים לכבודה, נפגשות יחדיו במסכת שירי-הודיה. לכן נקראת שבת זו – "שבת שירה".

שתי שירות אלה – שירת הים ושירת דבורה – הן שירות ברכה ותודה לאלוהים על הישועה שהושיע את עמו, אך יש הבדל בסיסי ביניהן. בעוד שבשירת הים ניתנו כל הקרדיט והיוקרה לאלוהים, שחולל את הנס, ואילו יד אדם – מלבד ידו המורמת של משה – הייתה שולית, בשירת דבורה התרומה האנושית הייתה מרכזית. כי את הניצחון על סיסרא השיג ברק – אמנם בעזרת אלוהים, אך היה קשה הרבה יותר להשיג אותו בלעדי מעורבותן הברוכה של שתי נשים גיבורות – דבורה הנביאה, שהפיחה רוח עזוז בעם, ויעל, שסיימה את המלחמה במכה אחת.

אולם כאן אנו יכולים לגלות עניין משותף בשני השירים: הנשים. גם בשירת הים יש חותם נשי, שהרי מרים הנביאה הובילה את אחיותיה בשירה, נגינה וריקודים. גם כאן, בספר שופטים, היו הנשים שותפות פעילות למורל העם, ולא רק כאמור.

ומלבד הדמיון בתכנים, שני שירים נפלאים אלה הם שירי קדומים מהמשובחים ביותר מבחינה ספרותית הנמצאים בתנ"ך. יש בהם סגולות ליריות, כמו נגינה פנימית, חריזה, חזרה על מילים ומשפטים ועוד, וסגולות אלה הופכות אותם מתחרים ראויים לכל שירה אחרת. כי צאו וראו, למשל, כמה שירי ילדות תנ"כיים שלמדנו בעל פה יכולים לפחות חלקנו לצטט בלא קושי: "אשירה לה' כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים וגו'" או "בפרוע פרעות בישראל, בהתנדב עם ברכו ה' וגו'".

בברכה לירית-נשית!