השבוע נקרא בפרשת "בוא", ומעניין יהא להשוות בין מילות המפתח בפרשה זו לאלו שבפרשת "לך לך" בבראשית, מבחינה לשונית ואולי אף מבחינות אחרות.
בפתח שתי הפרשות מקבלים שניים מאבות האומה הוראה אלוהית גורלית שתחילתה אומרת למעשה: "לצאת אל", "לגשת אל". אצל אברהם מורה לו האל "לך!" בצורה נוקבת, חד-משמעית. ללכת לדרך שיתווה לו, מבלי לשוב, היינו כרטיס לכיוון אחד. זו אכן הוראה ברורה, נאותה למי שנבחר להיות אבי האומה ומייסדה בארץ חדשה. מדוע נבחר דווקא אברהם לשליחות זו קשה לדעת, ואין הכתוב מסביר. דעות רבות נחלקו בעניין. אפשר כי אברהם היה היחיד שהיה לו אומץ, רצון ומוטיבציה לקריאה שקרא אלוהים לחלל.
לעומת זאת, בחירתו של משה לשליחות האל ברורה ומנומקת בכתוב: הוא הוכיח את עצמו, את רגישותו לצדק, את אומץ לבו ואת נחישותו. יחסית למשימתו של אברהם, משימתו של משה קלה יותר בתחילתה, אך היא ממושכת, מחולקת, לכן נאמר לו "בוא" אל פרעה. אין הוא צריך לילך אליו, הוא כבר נמצא שם, גדל שם, מכיר ומוכר. מטרת בואו אל פרעה היא להביא את דבר השם וחוזקו, וזו רק ראשית שליחותו הארוכה, שתימשך מעל 40 שנה.
עבור אברהם, שנענה לקריאת האל "ללכת", הקריאה היא יותר מראשית השליחות: ניתוקו ממולדתו ומבית הוריו והליכתו אל מולדת חדשה – זוהי מהות ועיקר שליחותו ההיסטורית.
בברכת דרכים צלחות!
7 תגובות
מתייחסת לימים שלפני השבת
או לימים שאחרי השבת
אני מציע לפתוח .פעילות חדשה של פרשת החודש הבא. נראה את הפרשנים אורים מה יהיה בחודש הבא, ולא סתם לעסוק שוב ושוב בהיסטוריה.
לשאלת המגיבה: את פרשת השבוע בנוסף להפטרה השבועית, קוראים בשבת המתאימה. את הפרשנות, שלי למשל, אפשר לקרוא באותה שבת או בשישי שלפניה -במידה והפרשנות מוכנה. אך במידה והיא אינה מוכנה, מעצלות או באי עמידה בזמן, אין מניעה לקרוא שבשבוע שלאחרי שבת-הפרשה. הצעתך, מר תבור אינה ברורה. אנא תסביר, בתודה.
מי שמוכן להקריב את בנו ללא היסוס ולמלא הוראות באופן עיוור לא ראוי להיות אות ומופת
והיה ותקראי, גב' ב. הנכבדה, בכתבתי, תיווכחי לראות שלא נכתבו המילים 'אות ומופת'. אכן, אברהם, הרוצח הפוטנציאלי אינו ראוי לכך. הדביקו לו את אבי-האומה כי הוא היה מייסדה, מייסד של אומה שבעצמה אינה ראויה לקבל את אות המופת, עם קשה עורף, גזען ומרושע, שאינו זכאי למנהיג שמוזכר לצד אברהם.
כותבים פרשנות כל כך הרבה שנים. קשה לחדש. אתה מצליח.
אכן העברית בתנך מאד מדוייקת. למשל כל ימי הבריאה נמנים במספר סידורי: יום שני, שלישי, וכו'. מלבד היום הראשון שנכתב "יום אחד". עדיין אין יום שני אז אין משמעות ל"ראשון". עכשין יש לי שאלה: שלש פעמים נכתב:"לא תבשל גדי בחלב אמו". לא עגל ולא שה ולא עופר אלא שוב ושוב גדי. אז מדוע הפכו את זה לאיסור גורף שכולל איסור ערבוב כל בשר ועוף עם חלב ואפילו הפרדת כלי האוכל והשולחנות?