סטטוס-קוו בתנועה

ב-1973, בהיותי יו"ר התאחדות הסטודנטים, הוזמנתי מטעם התאחדות הסטודנטים האסייתיים (ASA – Asian Students Association) לבקר באסיה ובאוקיאניה (אוסטרליה) ולהיפגש עם יו"ר אגודות הסטודנטים השונות ביבשות אלה. בין היתר ביקרתי בסינגפור. בעקבות ביקורי בסינגפור כתבתי דו"ח ונפגשתי באופן אישי עם ראש העיר היוצא של תל אביב יהושע רבינוביץ' וגם עם ראש העיר הנכנס שלמה להט (ציץ'). מסרתי להם דיווח יחד עם סגני חנן בן יהודה, שלימים התמנה לעוזרו של להט ולמנכ"ל קרן תל אביב ולאחר מכן נבחר לגזבר הסוכנות היהודית.

בדו"ח הצגנו את ייחוד התפיסה שהונהגה בסינגפור, אותה מדינה קטנה המתמודדת עם שטח גיאוגרפי קטן ואוכלוסייה עצומה הגדלה והולכת. התרשמנו עמוקות מדרכי התמודדותה של מדינה זו עם התחבורה הציבורית והפרטית בעיר ומהפתרונות היצירתיים שנוצרו במדינה זו. בעקבות המלצותינו נשלחו מספר משלחות מטעם עיריית תל אביב, חברת האוטובוסים "דן" ומשרד התחבורה, וכך צמחה "תכנית סינגפור", תכנית אשר הניבה רעיונות רבים לתל אביב שהותאמו לצורכיה של העיר ושל מדינת ישראל.

כיום החברה הישראלית מתמודדת עם בעיות תחבורה מסוג אחר, והכוונה היא להצעות השונות שבאות מכיוונים פוליטיים שונים לתחבורה ציבורית בשבת בעיר תל אביב וברחבי מדינת ישראל. נושא זה רגיש ונפיץ ביותר. לא לחינם האבות המייסדים של מדינת ישראל המציאו את רעיון הסטטוס-קוו, היינו מעין הפסקת אש בין ההשקפות המתנגשות ודחיית ההכרעות למועד כלשהו בעתיד.

אין ספק כי בקרב העם היהודי השבת ודיני הנישואים והגירושים הם נושאים קיומיים ראשונים במעלה. העם היהודי הנחיל את יום המנוחה לעולם כולו, אבל לא הנחיל את השבת לעולם אלא שמר על הערך המוסף של קיום שבת יהודית כערך לאומי בלבדי של העם הזה, ערך שסייע בידיו מבחינות רבות. התפיסה היהודית, אשר טיפלה באנשים אשר חיו רוב ימיהם במצוקה רבה וחלקם גם בעוני, מצאה צורך ליצור יום חברתי מיוחד שבו מתבדל האדם מעשייתו היום-יומית, לובש בגדים שונים ומקיים התנהגות שונה לחלוטין מהרגיל. ביום זה נשברות מסגרות מעמדיות, שכן בתי הכנסת הם מקום שבו המעמדות מיטשטשים, התפילה אחידה, הביגוד זהה למדי וגם סדר היום המשפחתי זהה בדרך כלל, ובכך נוצרת אינטגרציה חברתית המורידה את המתח שמצטבר מקשיי היום במשך כל ימות השבוע. רעיון זה, יום שבתון אחד למנוחה מעמל, נתפס בקרב עמי העולם ואומץ על ידי רוב המדינות, חלקן רק בשנים האחרונות.

אך אוכלוסיות שונות הגיעו לארץ במהלך בנייתה של מדינת ישראל, וכל אחת מהן פירשה בדרכה את התפיסות הבסיסיות של היהדות. התנועות הציוניות שהגיעו לארץ ישראל בימים שקדמו למדינה היו מבוססות ברובן על פורשי העולם החרדי והדתי. חלק גדול מהחלוצים באו ממשפחות דתיות ומרדו בתפיסת העולם הדתית, ולארץ החדשה הם הגיעו עם השקפות סוציאליסטיות. הם השאירו מאחוריהם את התפיסה הדתית ואת שמירת המסורת כפי שהייתה מקובלת בגולה, שהסמלים העיקריים שלה היו נושאי כשרות, שבת וחוקי ודיני הנישואים. התנועה הקיבוצית וההתיישבות העובדת ויתרו על שבת כערך דתי ואימצו אותו כערך סוציאלי, ונושא הכשרות נפרץ בתקופה ההיא לחלוטין.

סמוך לפרוץ מלחמת העולם ומיד לאחריה החלו עליות נוספות פוקדות את ארץ ישראל, ומקרב עולים אלה – שומרי המסורת ובעלי הזיקה למסורת היו רבים יותר. האבות המייסדים ראו כי מתפתחים מתחים וחיכוכים העשויים להביא לפילוג מוחלט בעם, עד כדי מלחמת אחים. אף שרוב חברי ההנהגה נמנו עם הזרם החילוני, אחריותם הלאומית הביאה אותם למסקנה כי כדי לקיים חיים משותפים במדינה המוכרזת כמדינת לאום של העם היהודי, יש להגיע להסכמות. הדרך היחידה הייתה קביעת תחומים שבהם יש לשמר את הסטטוס-קוו הקיים בחברה הישראלית. מצד אחד הוחלט על שמירת שבת כערך חברתי, מבלי להתערב בהתנהגותו הפרטית של כל פרט בחברה. מצד שני סוכם כי לא תהיה עבודה ציבורית בשבת וכי יישמרו כללים אשר ימנעו עבודה בשבת. בסופו של דבר חוקק חוק המנוחה למניעת עבודה בשבת. עם זאת, גופים שנהגו בעבר לפעול גם בשבת – כמו התחבורה הציבורית בעיר חיפה, אשר ביסודה הייתה סוציאליסטית יותר ופחות קשורה לערכים דתיים – שם יימשך הנוהג של תחבורה בשבת, בהתאם למקובל בעת הסיכום. ההחלטה התקבלה על דעת מנהיגי כל הסיעות באותה תקופה.

אכן, החלטה זו הייתה נבונה ואחראית והתקבלה בקרב כל המנהיגים באותה תקופה, חרף התנגדויות של גורמים קיצוניים מכל צד. המנהיגות האזרחית ברובה הייתה לא דתית, אך הבינה כי העם היהודי נשא את הנושאים האלה כדגליו במשך שלושת אלפים שנה, והוא אינו רוצה ואינו יכול להתפרק מהם, לכן חובה להתפשר כדי להמשיך ולהתקיים בצוותא. נוסף לכך, רוב העם – הדתי והלא דתי – ינקו מאותם מקורות והכירו את אותם השורשים, גם אם לא הסכימו על חלק מהם.

אך מדינת ישראל גדלה והתפתחה. ציבורים חדשים הגיעו, אחרים שינו את פניהם. הסטטוס-קוו, ששימש היטב את מטרתו בימי ראשית המדינה, החל להתנודד, וקיום תחבורה ציבורית בשבת הפך לסלע מחלוקת. בפרקים הבאים אסקור את השינויים ואת המתחים שבאו איתם, ואציע פתרון אפשרי לבעיה המונחת לפתחנו בימים אלה.