הקריינית המעורטלת

אצל הליברלים הכול מותר, נכון?
סימן איקס
commons.wikimedia.org

אם קריינית בטלוויזיה תרצה להופיע מעורטלת, האם לפי הגישה הליברלית צריכה להיות בעיה? לכאורה, לא. הרי זו המשמעות של חופש הביטוי, של כבוד האדם וחירותו – שכל עוד אינך פוגע באחר, זכותך לנהוג כרצונך. מי שלא ירצה לצפות, שיעביר ערוץ.

הטענה שיש בערטול פגיעה ברגשותיהם של אחרים אינה מוצדקת, כי הכול עניין של הרגל. רגש הבושה הוא פונקציה של הרגל ולא של מוסר מוחלט. עובדה שבחוף הים, ברחצה המעורבת בין גברים לנשים, אין בעיה. מה ההבדל העקרוני בין חוף הים למרכז העיר, או להופעה בטלוויזיה? זה רק עניין של טעם, של אופנה ושל הרגל.

עובדה גם שיש מדינות באירופה, שם אנשים מעורטלים לחלוטין בחוף הים. יש גם מועדונים כאלה. ברגע שיתרגלו לכך גם כאן, כבר לא ייפגעו רגשותיהם של אחרים. כי בעולם של ערכים ליברליים, ערך הצניעות מוכרח להיות ערך יחסי, אם בכלל. אז הטענה שיש בכך פגיעה ברגשות היא טענה לא ליברלית.

לכן גם לא ברור איך אפשר לאסור את הזנות, שהיא בהסכמה, ועוד לענוש את הצריכה לזנות. שרת המשפטים מנסה להחדיר, במהלך חסר שחר שהוא גם פטרנליסטי וגם אנכרוניסטי, ערכים יהודיים – שהיא עצמה אינה מאמינה בהם – אל ליבת מערכת הערכים הליברלית. זה פשוט לא ברור. שני הצדדים רוצים בזנות, ואף לא אחד נפגע. עצם ההתערבות היא שערורייה אנטי-ליברלית.

גם אם יהיו כאלה שירצו ללכת ברחובות כשהם מעורטלים, לא ניתן יהיה לאסור זאת. החוק שאוסר זאת הוא חוק לא חוקתי, שדינו להתבטל כנגד הערכים הליברליים שבחוקי היסוד. כי מה ההצדקה לאסור על מישהו או מישהי לנהוג כראות עיניהם, בהביעם בכך את נוחיותם ואת רגישותם האסתטית?

כי אם לא כך, ניתן יהיה לאסור על לבוש בצבע מסוים או על לבוש בסגנון מסוים שמישהי, נניח שרת המשפטים, החליטה שהוא פרובוקטיבי. וכך גם יאסרו על לבוש קצר או רחצה בים שלא בלבוש מלא. ואם בחוף הים מותר, למה שברחוב יהיה אסור? איזו הצדקה מוסרית או אחרת יש לכך? מה הוא הדבר המקנה למישהו אחר, יהא אשר יהא, את הסמכות להגדיר עבורי מה היא מכובדות וכיצד עליי להתלך?

ההצדקה היחידה היא – על בסיס המסורת היהודית, לפיה קיימים גדרים ברורים למותר ולראוי, וזאת בהתחשב ברגשות האדם, ביצריו ובתאוותיו כפי שנקבעו על ידי מסורת רבת שנים זו.

אך מבחינה ליברלית, קשה מאוד למצוא הצדקה לאסור על הזנות או לאסור על קריינית כלשהי להופיע כשהיא מעורטלת.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. לא הכל מותר בשל חופש הפרט והדעה. השאלה הגדולה היא מהו ספר החוקים שיכתיב את המותר ואת האסור.

  2. הינחת לפתחינו אתגר פרובוקטיבי המעורר דיון וננסה להתקדם איתו

    אכן, ההרגל הוא המכתיב בדרכ את ההתנהגות, במילים אחרות- זו התרבות הלאומית/קבוצתית הניבנת במשך דורות עי כול חברה כדרך להבטיח את הישרדותה.כלומר אותם הכללים שכול חברה באשר היא מוצאת המתאימים ביותר להישרדותה כחברה ולא כאינדיבידואל.
    זה ההבדל בין אנרכיה ובין חברה, כינמצא שאנכיות טהורה אינה מבטיחה הישרדות ללא תמיכת החברה, וה"מחיר" שעל הפרט לשלם הוא בויתור מסוים על חירותו לעשות "כל מה שבא לו בראש שלו". וזיל גמור

  3. זה אומר לא סתם כותרת אלא שהחוקים והמסגרת צריכים להיות יהודיים. אם לא יהיה כך, מה ההבדל יהיה בין מדינה יהודית למדינה לא יהודית?

  4. אבל אין ספק שמי שנצמד לתורת ישראל מלפני אלפי שנים הוא מגביל מידי וזה הרבה יותר לא הגיוני

  5. תלוי במחוקקים
    ואצלנו המחוקקים לא כאלה שאפשר לסמוך עליהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

אולי אנחנו טועים?

חמאס והג'יהאד האסלאמי מנהלים את המערכה מעל לראשינו