חילוקי דעות – נשמת אפה של היהדות

אם נכבד את הדעות השונות ביהדות נוכל לקרב לבבות
לחיצת ידיים
צילום: Tobias Wolter commons.wikimedia.org

המילה יהדות משמשת כביטוי רב עוצמה להשקפת עולם של אנשים שונים מזוויות ראייה שונות.

ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, השאלה למה הכוונה "יהודית" תקבל תשובות שונות מאנשים שונים, כך גם השאלות מיהו יהודי ומהי זהות יהודית תזכינה להתייחסות שונה מאנשים שונים.

בשנה האחרונה התעורר דיון על המושג יהדות פעמים רבות בהקשר של מערכת החינוך. הכוונה להגביר את לימודי היהדות ולחזק את הזהות היהודית בבתי ספר עוררה ויכוח ציבורי רחב, והמונח "הדתה" הפך לחלק העיקרי בוויכוח.

עד למאה ה-18 לערך לא התקיים דיון על מהי יהדות או מיהו יהודי, הדברים היו די ברורים הן ליהודים והן לסביבה שבה הם חיו. עם ראשיתה של הציונות וביתר שאת עם הקמת המדינה, הלך וגבר הוויכוח מהי יהדות ומיהו יהודי, ויכוח הממשיך עד היום הזה בעוצמות הולכות וגוברות.

בן-גוריון, שהבין את הבעיה כבר בשנות החמישים פנה לקבוצה של כחמישים רבנים – אורתודוקסים וליברלים – ואנשי רוח מישראל ומהתפוצות וביקש את חוות דעתם. תשובותיהם כונסו ב"מקראה בעניין מיהו יהודי – קובץ תשובות של חכמי ישראל ונספחים" (ירושלים, כסלו תשי"ט). למותר לציין כי התשובות היו רבות ומגוונות וחזרו והדגישו את חילוקי הדעות.

אנשים דתיים מאמינים שחמשת חומשי התורה ניתנו למשה בסיני, שמזמורי תהילים נכתבו על ידי דוד המלך ושקהלת, שיר השירים ומשלי נכתבו על ידי שלמה המלך. ואילו חוקרי המקרא ואנשים שאינם דתיים מתייחסים לתנ"ך כאל טקסט שנכתב לאורך שנים על ידי אנשים שונים, ונערך ונחתם לפני למעלה מאלפיים שנה. מאז ועד היום עוסקת היהדות בפרשנות לטקסט הקדום וכשיש פרשנות יש חילוקי דעות – חילוקי דעות אלו הפכו לנשמת אפה של היהדות.

חילוקי דעות התחילו כבר במקרא – משה רבנו עם קורח ועדתו, דתן ואבירם המרגלים שחזרו מארץ כנען והביעו דעות שונות, והם נמשכו לכל אורך ההיסטוריה היהודית. די אם נזכיר את הפרושים והצדוקים, חכמי המשנה הלל ושמאי, חסידים ומתנגדים, ובתקופה המודרנית מחלוקות בין דתיים לחילונים, בין אורתודוקסים לרפורמים ולקונסרבטיבים, בין ספרדים לאשכנזים ועוד.

לאחר מלחמת ששת הימים נוסף הוויכוח סביב שטחי יהודה ושומרון. מרבית התומכים בהתיישבות ביהודה ושומרון הם דתיים ואילו מרבית המתנגדים הם חילונים.

כיום במדינת ישראל ההתייחסות ליהדות ולזהות יהודית קיבלה בעיקר משמעות פוליטית, וחלק מחילוקי הדעות בנושאים אלו באים לידי ביטוי בהסכמים קואליציוניים שונים ומשונים.

במדינת ישראל מכתיבה הרבנות החרדית-אורתודוקסית את הפירוש המחמיר למשמעות מהי יהדות, מהי זהות יהודית ומיהו יהודי. אזרחי ישראל, לפחות רובם, נאלצים לחיות עם פירוש זה. הבעיה מחמירה כאשר מדובר ביהדות ארצות הברית שרובה נמנה עם הקהילות הרפורמית, הקונסרבטיבית והחילונית. הרבנות הראשית בישראל עושה ככל יכולתה להרחיק את הקהילות האלה ממדינת ישראל ומהיהדות.

מטרת מאמר זה לחזור ולהזכיר כי שבעים פנים לתורה. מחלוקות וריבוי קולות הן מהותה האמיתית של היהדות (בוודאי בימינו), ולכן חובה על כל מי שדובר בשם היהדות לזכור כי אנשים שונים מפרשים את היהדות בדרך אחרת ממנו, ועל כולם מוטלת החובה לכבד את חילוקי הדעות ולקרב לבבות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. הדתיים עומדים על כך שיכבדו את חוקיהם אך הם לא מוכנים להתחשב בדעות ורצונות וצרכים של חילונים או רפורמים

  2. החילונים מכבדים בדרך כלל את עמונות ודעות הדתיים אולם הדתיים ממש לא מכבדים ומזלזלים באמונות החילונים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

וידאו לעסקים

מה חשוב לקחת בחשבון בעת צילום?