ברכה לשלום החיילים

בתשעה ביולי 2014 פרסם אל"מ עופר וינטר, מח"ט גבעתי, מנשר לחייליו הלוחמים במבצע "צוק איתן". באותה העת מצאתי את עצמי בתפקיד חירום כממלא מקום מנהל המרכז הקהילתי של מועצה אזורית שער הנגב (אריה חודרה, קצין וג'נטלמן), שעל יד רצועת עזה. הדי הפיצוצים העזים מעל ראשינו עדיין חקוקים עמוק בזיכרוני. במנשר זה אמר המפקד בין השאר: "הלחימה באויב הטרוריסטי 'העזתי', אשר מחרף, מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל […] אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד'. ה' אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכינו […] עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב 'כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם' ונאמר אמן" (ציטוט חלקי).

כחילוני, החי את חייו ללא נוכחות ההשגחה העליונה בתודעתו, לי אישית לא הייתה כל בעיה עם המנשר האלוהי הזה. המושג אלוהי-ישראל הוא חלק מהתרבות היהודית-ישראלית והאזכור שלו איננו מעיד בהכרח על עולם האמונות והדעות של כל אחד מאתנו. עם זאת, כמי שעוסק מרבית חייו הבוגרים בתרבות היהודית בישראל, הבנתי שהפוטנציאל הגלום במנשר זה נפיץ לא פחות ממטען גחון שמונח מתחת לשריון הישראלי. שריון הסולידריות החברתית, המצוין בעתות מלחמה, נסדק עמוקות והתעוררה מחלוקת קשה הן בקרב חיילים בחזית הקדמית הקטלנית הן בקרב אזרחים בחזית האחורית המותקפת. המנשר הזה הפך את מלחמת ההגנה על חיי אזרחים למלחמת דת בין אלוהי ישראל לבין אלוהי ישמעאל. חיילים ואזרחים שרגשותיהם הדתיים עזים פחות מאלה של המפקד, התקוממו בטענה שהם לא נלחמים למען אלוהי ישראל אלא בעד אזרחי ישראל. במילים פשוטות כאילו אמרו: אדוני המפקד, אל תנצל את ההזדמנות להטפה דתית.

המחלוקת שקמה על רקע זה לא הפתיעה אותי כלל ועיקר. כל מי שמכיר את החברה בישראל, יודע מהם הגבולות האדומים שאסור לנציגי הממסד לעבור. אלוהי ישראל איננו אזרח עובד צה"ל ואין לגייס אותו לא לצבא ולא לנציבות שירות המדינה. מה שטוב בשבילו, טוב בשביל המדינה. המפקד העליון, הקצין הבכיר והלוחם העז, הנערץ בעיניי, התנהג בפעם זו כאחרון הטירונים בענייני דת וחברה.

כחילוני האוהב עד מאוד את מסורת ישראל אני מגיע לבתי הכנסת השונים לעתים ולוקח חלק פעיל הן בתפילות והן בדרשות שאני נושא בפני הציבור. שם, בעת פתיחת ארון הקודש והקריאה בתורה בשבת, נושאים ברכה לשלום חיילי צה"ל. יש גרסאות שונות, אך עיקרן סובב על הציר של ניצחון במלחמה על האויבים, בעזרת אלוהי ישראל. או אז התעורר אצלי הצורך להציג מודל אחר של ברכה לשלום החיילים. מודל שיביא להסכמה רחבה ככל האפשר בקרב הציבור בישראל ומודל שלא יקים עליו אף אחד מן הנצים. ישבתי לחבר תפילה עדכנית וחדשנית שיש בה מאפיינים המבטאים באופן נאמן יותר את ערכי הרוב השפוי בישראל.

בראש ובראשונה בירכתי את החיילים כאחת הברכות הרבות שאנו מברכים זה את זה ביום יום מבלי להזכיר את שם השם. הברכה מציגה תמונה שוויונית בין חיילות לחיילים, העושים את מלאכתם נאמנה באותה המידה. היא מביעה דאגה גם לשלומם הנפשי והמוסרי. מלחמות מטשטשות את צלם האנוש שבנו. כאן אנו מאחלים לבנותינו ולבנינו לשוב שלמים נפשית ומוסרית מן הקרב. בברכה זו חיילי צה"ל יוצאים להגן על החברה הישראלית ועל הערכים שעליה מושתתת חברה זו. ערכים אלה מאפיינים חברה דמוקרטית מודרנית, חירות, שוויון וצדק. הברכה מייחלת לשלום עולמי ולא רק לשלום על ישראל. זוהי ברכה המנוסחת באופן יהודי מסורתי אך היא מגלמת בתוכה ערכים מודרניסטיים, פלורליסטיים ואוניברסליים. אף על פי כן, היא מייחלת לא רק לשלומם של החיילים אלא גם להצלחתם. משמעות הצלחתם היא המשכיות הקיום היהודי בארץ ישראל. בלעדיהם, אנה אנו באים?!

נוסח הברכה:

נְבָרֵךְ אֶת חַיָּלוֹת וְחַיָּלֵי צְבַא הֲגַנָּה לְיִשְֹרָאֵל, הַיּוֹצְאִים חָלוּץ לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה לַהֲגַנָּת הַחֶבְרָה הַיִּשְֹרָאֵלִית וְעֶרְכֵי הַחֵרוּת, הַשִּוְיוֹן וְהַצֶּדֶק. יִהְיוּ נָא מַצְלִיחִים בְּכָל מְשִֹימוֹתֵיהֶם, בַּיַּבָּשָה בָּאֲוִיר וּבַיָּם, בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה וּמִחוּץ לִגְבוּלוֹתֶיהָ, וְיָבוֹאוּ מִן הַקְּרָב עֲטוּרֵי תְּהִילַת-נִצָּחוֹן. יְהִי רָצוֹן שֶיָּשוּבוּ לְבָתֵּי מִשְפְּחוֹתֵיהֶם שְלֵמִים בְּגוּפָם וּבְרִיאִים בְּנַפְשָם, נְקִיֵּי-כַפַּיִם מִּכָּל הֶרֶג-חִנָּם וּבְרֵי-לְבָב מִּכָּל כַּוָנַת-זָדוֹן. וִיהִי רָצוֹן שֶיְּקֻיָּם בְּכָל צִבְאוֹת הָעוֹלָם מִקְרָא שֶכָּתוּב: וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְנֹאמַר אָמֵן.