מעל לכל ביקורת

התקשורת בישראל כבר אינה כלב השמירה של הדמוקרטיה
עיתונים

העיתונות אינה עוד כלב השמירה של הדמוקרטיה שלנו, והיא אף נוטלת חלק מרכזי בערעור יסודותיה בתוכנו. היא אינה ממלאת את שליחותה הציבורית לחברה, ולמעשה משרתת את הקבוצה השלטת בה ומהווה חלק ממנה.

אנו מרבים לדקלם סיסמאות למיניהן ולא נותנים די את דעתנו לאמת שמאחוריהן. בבתי הספר לעיתונות מלמדים אותנו שלתקשורת תפקיד חשוב מאוד – לשמור על הדמוקרטיה. אך בשטח שוררת מציאות שונה לחלוטין. בדיון הציבורי על התקשורת מרבים לדבר על קשרי הון-שלטון-עיתון ועל החינמון 'ישראל היום' כדבר הפוגע בחופש העיתונות ומאיים על קיומה, ומוסיפים לזה את האתגר האינטרנטי. לדעתי, בעיותיה של העיתונות העוסקת בפוליטיקה הן בעיות פנימיות ולא חיצוניות. היא לוקה עד מאוד בדרכי עבודתה. היא סטתה מיסודותיה.

בעת האחרונה מרבים לדבר על הריכוזיות במשק, על מונופולים ועל קבוצות של אינטרסים מיוחדים, ומבינים עד כמה מציאות זו שלילית ומזיקה למדינת ישראל. רבים מצביעים על יוקר המחיה, על התרחבות הפערים החברתיים ועל חוסר יעילות, אך אינם נותנים את דעתם למונופול שיש לתקשורת על הדעת בישראל. אדם שאינו מוכר אשר ינסה להעלות נושאים לדיון ציבורי דרך התקשורת המסורתית יתקל מיד בחומה בצורה שתמנע זאת ממנו, גם אם בידיו חומרים איכותיים וחשובים. נסו ותיווכחו. לא יתייחסו אליכם ובטח שלא יבחנו את דבריכם לגופם. אין לכם זכות להביע עמדה עצמאית ומושכלת, זו פריווילגיה השמורה רק לחברי המועדון הסגור, המגנים בחירוף נפש על זכויות היתר שלהם.

לתפיסה הרווחת היום – שרק לאנשים מקרב הקבוצה השלטת, ולדוקטורים או לפרופסורים מן האקדמיה, יש להם מקום בעיתונות – יש השלכות חמורות ביותר. היא מערערת את השיטה כולה ופוגעת בה. יצירת מונופול על הידע, והפקדתו רק בידי קבוצה קטנה וקבועה של אנשים,  בעייתית כשלעצמה. זהו המקור ליצירת מגמות של שקיעה והתדרדרות במדינה. הדברים אמורים בעיקר בנוגע למערכות החיים הציבוריים, ובראשן המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית. המציאות היום הבולמת תהליכים של שינוי והתחדשות, מתעלמת כליל מהשפעתו ומחשיבותו הגדולה של 'המעמד היצירתי החדש' ובכך עלולה לפגוע בחוסנה ובעתידה של המדינה ואולי אפילו בציביליזציה היהודית כולה.

לאקדמיה אמנם תפקיד חשוב ביותר בחיינו, אך אין היא מופקדת על מכלול היכולות, הידע והכישרון האנושי. זו הרי שטות מוחלטת. העיתונות חייבת להיפטר מן האתוס הנורא הזה, ולפתוח את עצמה לרב-גוניות של רוח האדם. האקדמיה מכשירה אנשים ומקנה להם השכלה ומקצוע, אך היא עצמה אינה ערוכה לעסוק בשאלות מקצועיות ומעשיות מחיי היום-יום. התובנות הכרוכות בכך עוברות מתחת לרדאר שלה, ולפיכך אינן מופיעות על מסכיה. עיתונות טובה חייבת לתת ביטוי לקולות השונים הנשמעים בחברה. כל חומר רלוונטי, העומד באמות מידה של איכות ומקצוענות ועונה על צורך ציבורי אמתי, חייב לעלות על ידהלדיון ציבורי. אסור ששיקולים זרים בתוכה ימנעו זאת. פגיעה בעיקרון זה משמעותה פגיעה חמורה בערכי הדמוקרטיה.

למרבה הצער, לא כך הם פני הדברים בתקשורת. וכשמדברים על פוליטיקה, שם החגיגה גדולה עוד יותר. העיתונאים העוסקים בכך הגדילו לעשות ומיקמו את עצמם מעל כולנו. חלק מהעיתונאים איבדו את צניעותם, ותחת שיתמקדו בעבודה העיתונאית הבסיסית – מתן ביטוי לעושר העמדות והדעות בציבור – הם עצמם העניין. הללו מקשקשים את הציבור לדעת בדעותיהם האישיות, לעתים מבלי שהם יודעים כלל פוליטיקה מהי. כך קורה שכתיבתם של מיטב הפרשנים העוסקים בפוליטיקה, מתאפיינת במלל תפל, בסיפורי מעשיות, ברכילות, בספקולציות ובדברי פרשנות הנשענים על לא יותר מאשר 'רציונליזם של חובבנים'. 

ברור לי כי האחריות לדברים מוטלת על הקדקודים העומדים בראש המערכת – המו"לים והעורכים. הם הנותנים את הטון, והם המעצבים את התרבות הארגונית ואת הערכים הלקויים כל כך שהתקבעו בעיתונות ושיבשו אותה. ולא אוכל לסכם בלי להצביע על האבסורדים הגדולים:  העיתונות מחלקת לעצמה פרסים, כמו פרס סוקולוב לעיתונות טובה; ומועצת העיתונות, אפילו היא סגורה ונעולה בפני הציבור, ואין לו כל כתובת לשטוח בפניה את טענותיו.  אם כן, העיתונות מבקרת את כולם אך היא עצמה מעל לכל ביקורות.

פיתוח עסקי וייעוץ ארגוני ואסטרטגי

מחבר הספר על הפוליטיקה "לקראת פרדיגמה חדשה"

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה