המנהיג העתידי ואיך לבחור בו

כשאנחנו הולכים לקלפי אנחנו למעשה מבצעים פעולה עתידית. אנחנו מנסים לחזות מי תהיה המנהיגות הראויה ביותר להנהיג אותנו בארבע השנים הבאות. נושא "חיזוי" אירועים או מבט לעתיד הוא נושא מסובך וקשה להגדרה מאחר שאנחנו עוסקים בעתיד, שהוא תמיד בלתי ידוע ובלתי מוכר.

ברם, בכל פעם שעלינו להחליט במי לבחור כדי שינהיג אותנו אנחנו עומדים בפני בעיית חיזוי, דהיינו אנחנו מנסים לחזות מי מבין שלל המועמדים יהיה המנהיג המוכשר והרצוי ביותר שראוי שניתן לו את קולנו. נושא "חיזוי מנהיגים" עולה בכל פעם שאנחנו עומדים בפני ההחלטה אם לבחור במועמד א או במועמד ב, ובמקרה של מפת המפלגות של מדינת ישראל עלינו להחליט בין מספר רב של מועמדים. בדרך כלל ההחלטה שלנו נקבעת לפי תחושות בטן, דעות קדומות, התייחסות המדיה למועמדים, תרבות שגדלנו עליה, ערכי המוסר שלנו, האידאולוגיה וקבוצת ההתייחסות שלנו.

דרך קבלת החלטות כזאת מתעלמת מגורם החיזוי. כל הגורמים שמנינו לעיל הם גורמים הפועלים עלינו בדיעבד. לכן ההחלטות של הבוחר הישראלי אינן נקבעות לפי חישוב עתידי – כיצד המועמד יתפקד כמנהיג, כיצד יקבל החלטות ומה יהיה סגנון המנהיגות שלו – אלא לפי הרגשתנו כלפיו בעבר. אכן, הבוחר הישראלי מתאפיין בהתעלמות, בחוסר רגישות ובהעדר עומק מחשבתי לגורם החיזוי, וחסך זה מונע ממנו את היכולת להעריך נכונה את אופיו ואת דרך התנהלותו העתידית של המועמד.

כתוצאה מתהליך בחירה שאינו כולל את גורם החיזוי, במקרים רבים הבוחר הישראלי חש לאחר הבחירות שקיבל החלטה לא נכונה ושבחר במועמד או במפלגה שלא עונים לציפיות שלו. עובדה זאת מתבטאת בתנודות החדות והקיצוניות של הבוחרים הישראליים הקופצים ממפלגה למפלגה, נטייה המביאה להולדת מפלגות חדשות הצצות כפטריות לאחר הגשם, והתחסלות מפלגות או מיזוג מפלגות קיימות. תופעה זאת מסוכנת לדמוקרטיה, מאחר שהיא מערערת את היציבות המשילותית הפוליטית ויכולה להביא לחוסר יציבות ולעיוותים בתהליכי החקיקה ואכיפת החוק.

הפתרון לבעיה לא יבוא משינוי באחוז החסימה. עליית אחוז החסימה היא מכשול למפלגות קיקיוניות, אך אינה פותרת את התנודתיות ואת חוסר היציבות של המערכת הפוליטית בישראל. לשם כך הבוחר צריך לעבור תהליך של חשבון נפש ובדק בית בשיקולי בחירת המועמד או המפלגה המועדפים עליו. בחירה נכונה מחייבת תהליך של חיזוי, דהיינו הבוחר צריך לנסות ולהעריך באופן אובייקטיבי והגיוני את המנהיג העתידי לפי פרמטרים הכוללים את אופיו, את דרכי התנהגותו ברמה האישית והכללית וכן את סגנונו ואת התייחסותו לתפקידו. כאמור, כל זה דורש חשיבה ברמת החיזוי וביצוע הערכה עתידית לגבי יכולת ההתנהלות של המועמד כמנהיג המדינה. צורת מחשבה כזאת תיצור יציבות של הבוחרים ותמנע את התנודתיות בהצבעות ואת הצמיחה וההתרסקות של המפלגות בישראל.

שאלת חיזוי תפקוד המנהיג אינה שאלה חדשה וחוקרים רבים לומדים את הנושא, מעלים השערות שונות לגבי דרכי חיזוי ואפשרויות חיזוי ושואלים כיצד ניתן לנבא בצורה קרובה ככל האפשר למציאות את המנהיג העתידי. הבעיה רלוונטית במיוחד לגבי מועמד אשר מעולם לא היה בעמדת מנהיגות לאומית, כמו יאיר לפיד. אך גם מנהיג קיים ספק אם יתמיד בעתיד בקו שבו הוא הולך בהווה, אם יעמוד בלחצים עתידיים בלתי צפויים, אם יתמודד באופן הראוי ביותר עם אתגרים ומצבי לחץ בלתי צפויים. ההיסטוריה הוכיחה לנו כי גם מנהיג מוכר ומנוסה מתמודד עם בעיות בלתי צפויות באופן מפתיע ובלתי מוכר.

קבוצה של חוקרים מאוניברסיטת ייל פיתחה מודל שהפך למודל קלאסי לחיזוי התנהגות ותפקוד "המנהיג העתידי", ומודל זה מציע כמה רעיונות שיכולים לסייע לבוחרים בקבלת ההחלטה החשובה "במי לבחור". לדעת החוקרים, הגורם החשוב ביותר בהבנת המנהיג ובחיזוי הדרך שבה יבחר להנהיג את המדינה – גורם זה הוא אופיו של המנהיג. המודל מתעלם מגורם ההשכלה והידע וכן מגורמים סוציו-אקונומיים ואידאולוגיים, אך מתחשב בהשקפת עולם באופן כללי ומתייחס לערכים דמוקרטיים-הומניים. המחקר מתבסס על ארבעה נשיאים אמריקניים: פרנקלין רוזוולט, הארי טרומן, ג'ק קנדי וריצ'רד ניקסון. אני כמובן משתמשת בחלק התאורטי של המודל ובגורמים הנראים לכותבי המחקר כמתאימים לחיזוי מנהיגים באופן כללי.

השאלה הראשונה שנשאלת היא מדוע "אופי" הוא הגורם החשוב ביותר, ולא השכלה, מעמד כלכלי, אידאולוגיה, ערכים? התשובה היא כי אופיו של המנהיג מכתיב את תגובותיו לתנאים הסביבתיים המשתנים הדורשים התייחסות מנהיגותית רב-מערכתית, בעיקר כשמנהיג נדרש להתמודד עם אירועים פוליטיים הרי עולם הדורשים התייחסות יציבה ושקולה. שנית, אופיו של המנהיג מכתיב את דרכי השימוש שלו בעוצמה שמקנה לו עמדת המנהיגות ואת דרכי ההתמודדות שלו עם מצבים שבהם העוצמה שלו מאותגרת או במצבי עימות עם מנהיגים בעלי עוצמה גדולה משלו או שווה לה. לבסוף, אופיו של המנהיג מוביל אותו להשקפת עולם מסוימת, קיצונית או ממותנת, וכן מקנה לו סגנון התנהגות הנדרש ממנהיג.

הסגנון הוא גורם חשוב בחיזוי המנהיג העתידי, והחוקרים חילקו אותו לשני סוגים: סגנון אקטיבי וסגנון פסיבי. הסגנון מראה לנו עד כמה המנהיג העתידי אכן נהנה מעמדת המנהיגות ורוצה להיות מעורב בכל הפרטים ובכל ההחלטות, לעומת מנהיג החש שהעומס וגודל התפקיד מכבידים עליו והוא מעדיף להאציל סמכויות ולא להיות מעורב אישית בניהול המדינה.

אם לסכם את הנאמר עד כה, עלינו לבחון את המועמדים לפי אופיים, לא לפי תחושות בטן, הפצצות במדיה או הדעות הקדומות שלנו. עלינו לזכור כי האופי מכתיב וקובע את ההתנהלות העתידית של המנהיג.