נפתלי בנט הולך והופך לאיש ציבור מוביל שמייצג קו ומביא אותו לכלל ביטוי ללא כחל וסרק. האיש אינו חף מרקורד חיובי גם בשדה המערכה הצבאי וגם בתרומתו למערכת הכלכלית. עם זאת, כניסתו למערכת הפוליטית היא תאונה מצערת.
האיש עומד בראש מפלגה ימנית-דתית שהוא אינו קובע את דרכה, ושהיא עצמה קואליציה בין בנט לבין הדתיות הלאומית הקלסית – מפלגת "תקומה" שמיוצגת בממשלה על ידי אורי אריאל והאבות הרוחניים שלה הם הרב דב ליאור ודומיו. הרב ליאור, שנתן את ברכתו לפמפלט הידוע "תורת המלך", תומך בגלוי בטרנספר של ערביי יהודה ושומרון. הוא מקדש את ערך הנקמה "דין עמלק", והוא מושא הערצתם של רבים מהציונות הדתית הקיצונית והגאולית.
נפתלי בנט עוד לא דרך על מפתנה של המדינאות. הוא עוד לא ניהל משא ומתן מדיני, ועוד לא הפנים את מגבלות הכוח של מדינת ישראל ואת הסכנות העומדות לפתחה. הפונקציה הפוליטית של נפתלי בנט היא "טיהור נתניהו". ואמנם הוא תוקף את נתניהו, ואולי גם שוטם אותו. אבל לאזרחי ישראל שרוצים הסדר מדיני ומאמינים שזו הערובה לקיומה של המדינה, יש נטייה להבין את קשיי נתניהו, שהרי "הימין המסוכן והבלתי אחראי" תוקף אותו מעל כל במה.
פן מעניין אחר במיצובו של נפתלי בנט הוא היותו בעצם חבר ליכוד לא רשמי. הוא חבר לדנון, לחוטבלי, ללוין ולאלקין. הם חולקים דעה אחת, והם חסידי אותה אמנות הפחדה שמביא עמו נפתלי בנט. ובעצם, הליכוד היום הוא קואליציה של חברים, שחברו לנפתלי בנט נגד ראש מפלגתם וראש ממשלת ישראל.
מעולם לא עמדו צרכיה וסיכוייה של ישראל בניגוד מוחלט לעמדת שליטיה ומכווני דרכה, אבל כך קורה היום. הסיכוי להגיע להסדר היום נעוץ בכהונת אובמה כנשיא ארה"ב, בתמיכה כלל אירופית בהסדר שייתן לישראל תשואה כלכלית, ובכאוס הגדול שקיים בעולם הערבי, שנותן הזדמנות אולי בלתי חוזרת להסדר אמתי.
נפתלי בנט אולי מבין את המשתנים האלו, אבל הוא מנצח על מעבדה אנושית שמקבלת לגיטימציה מרבנות מיושנת, מרוחקת ולא ראויה לגודל השעה. יש הסבורים כי לדעותיו של נפתלי בנט יש אחיזה ברחוב הישראלי, ולכן אין להתעלם ממנו וממשנתו. ובכן, חשוב לזכור שהרחוב ימני כאשר אין שום יוזמה באופק שמעמידה אותו בפני הכרעה.
אני זוכר שבשנת 2000, בזמן המשא ומתן בין קלינטון, ברק וערפאת בקמפ דיוויד, היה ברק במצב פוליטי נואש. ממשלתו התפרקה ורבים ניסו ליחס דה-לגיטימציה לעצם המשא ומתן. אבל סקרים שנערכו אז הוכיחו שאהוד ברק, גם במצבו השביר, יכול לזכות ברוב במשאל עם על הסדר שלום מרחיק לכת. קל וחומר בנימין נתניהו, שיכול להביא שינוי גאו-פוליטי אם רק יתרומם לדרגת מנהיג לאומי, ולא ינסה לרצות את אורי אריאל ואת דני דנון.
נפתלי בנט הוא מכשלה, אבל הוא מכשלת בוסר פופוליסטית. המאבק מולו הוא בהנחת טיוטת הסדר, ולא בוויכוחים סתמיים. להצעת הסדר יהיה רוב מוצק בציבור שמשווע לצאת כבר מהסכסוך הממושך והמאיים.
5 תגובות
ההנחה הרווחת "במחנה השמאל" היא כי רב מוצק בציבור יתמוך בהסדר מוצע. אך האם קיים רוב מוצק בכנסת הנוכחית? סימן שאלה גדול זה הוא שמדרבן את בנט ו"מחנה הימין" לקעקע את הדרך להשגתו.
המצב כזה לא בטוח שראש הממשלה יחליט ללכת עם השמאל ואז דוקא כוחו של בנט יהיה רב יותר..!
כלפי פנים בכל דבר בנט משתדל להצטייר כאדם רגיש ראציונאלי גמיש ופתוח . רק בנושא ארץ ישראל השלמה הוא מוכיח כי הוא קיצוני קשוח ולא ראציונאלי .
מתי הקואליציה הנוכחית תתפרק הם יצור לא הגיוני ומלאכותי
כאשר לא וויתרנו ולא רקדנו לפי החליל של אינטרסים זרים .