פרדוקס הדמוקרטיה

האם מותר לפגוע בדמוקרטיה כדי להגן עליה?
צילום של שי
ד"ר שי ענבר

הנה שאלה פילוסופית-מדינית מעניינת ומאתגרת – מהו מעמדן של קבוצות והתארגנויות לא דמוקרטיות או אנטי-דמוקרטיות בדמוקרטיה?

ואם נפתֵּח את השאלה, האם בשם הזכויות והחופש המעוגנים והמוערכים בדמוקרטיה, זכותם של יחידים וקבוצות לפעול בצורה לא דמוקרטית או אפילו אנטי-דמוקרטית? עד לאן מושכות הזכויות הדמוקרטיות את המתירנות, את החופש ואת הזכות לפגוע בעצם הדמוקרטיה, או לפגוע בערכים דמוקרטיים בשם הערכים הדמוקרטיים עצמם – חופש הדת וחופש ההתארגנות?

אחת הדוגמאות הבולטות של פגיעה בערך הדמוקרטי "ערך השוויון" במדינות דמוקרטיות, היא פגיעה במעמד ובשוויון של נשים. במסגרת מה שמכונה "חופש הדת" או מנהגים של קבוצות מסוימות, נפגעות הנשים על ידי מניעת ייצוג פוליטי, פוליגמיה, הגבלת החופש והתנועה וכדומה.

בבחירות האחרונות בישראל ניסתה קבוצת נשים חרדיות להתמודד עם חוסר שוויון זה, ולאלץ את המפלגות החרדיות לאפשר ייצוג נשי ולא למנוע מנשים לפעול פוליטית במסגרת המפלגות הללו. הניסיון הזה נכשל תוך קבלת אישור ממסדי ומשפטי.

נשים בעולם הדתי/חרדי סובלות מחוסר שוויון ברור ומובנה, בלי כל התערבות של המסגרות הדמוקרטיות וניסיון לאכוף את השוויון, שהינו מרכיב מרכזי בדמוקרטיה. בשם הדת מוכנות הדמוקרטיות לבלוע פגיעות מהותיות לא מעטות בערכים דמוקרטיים.

האם לגיטימי שקבוצות או מפלגות דתיות, אשר תפיסת עולמן היא תפיסה של עליונות הדת על כל הגורמים האחרים, ובכלל זה של השלטון והמדינה, יפעלו במסגרת הדמוקרטיה? האם אין המשמעות של מפלגה הדוגלת בשלטון דתי היא שלילת עצם הדמוקרטיה, ועמה שלילת זכויות הפרט המובנות מאליהן בחברה דמוקרטית? האם הדמוקרטיות צריכות להכיל הטפה והסתה דתית לפגיעה בכל מי שלא מאמין באותה דת? האם על מנת לכבד רגשות דתיים מותר לפגוע בחופש הביטוי? האם הדמוקרטיות צריכות להבין ולקבל פגיעה פיזית במי שמתבטא בחוסר כבוד כלפי קבוצה דתית?

האם לגיטימי שקבוצות יפעלו, במסגרת החופש הדמוקרטי ובזכותו, כדי לערער על עצם הדמוקרטיה? קבוצות רבות, במאבקן הלגיטימי להשגת מטרותיהן, פועלות בצורות לא דמוקרטיות – איומים בפגיעה, איומים במרד, פגיעה בפועל במתנגדים (לא בהכרח פיזית) או בנציגי המדינה והשלטון. האם המאבק הלגיטימי הופך ללא לגיטימי בשלב כלשהו? מהו השלב הזה? האם רק פגיעה פיזית היא עילה לפעולה מתגוננת של הדמוקרטיה, או שעילה זו קיימת כבר כמה שלבים קודם לכן?

בימים אלה, למשל, בעקבות הפיגועים בפריז, מבקשת ממשלת צרפת לשנות את החוקה כך שיתאפשר לפעול בדרכים "דמוקרטיות פחות" נגד מי שנראה שמנסה לפגוע בדמוקרטיה ובערכים הצרפתיים. בין הפעולות הללו: סגירת מסגדים, שלילת אזרחות, גירוש, מעצרים מנהלים, פרופיילינג (כך שחזות מסוימת – למשל מזרחית – מאובחנת, מתוייגת ונפגעת), סמכויות לשעת חירום ועוד.

האם יש הצדקה לשלל פעולות אלה? האם אין כאן פגיעה בדמוקרטיה ובערכים אשר מנחים את המדינות הנאורות המערביות? מתי מותר לפגוע בערכים דמוקרטיים כדי להגן על הדמוקרטיה עצמה?

השאלות האלה קשות, ואין תשובה ברורה וחד-משמעית המוסכמת על כל הדוגלים בדמוקרטיה. נראה שיש סקאלה רחבה למדי הנפרשת החל משוחרי הטוהר הדמוקרטי והתיאורטיקנים, המתנגדים לכל פגיעה בדמוקרטיה, ועד לאלו המוכנים לפגיעה משמעותית בערכים הדמוקרטיים בשם התגוננות הדמוקרטיה.

יש גורמים הפועלים בשם הדמוקרטיה על מנת לקעקע את הדמוקרטיה, או כדי לפגוע בערכים דמוקרטיים. בחסות חופש הדת פוגעים בשוויון, למשל במפלגות החרדיות. בחסות הדמוקרטיה פועלים לכינון משטר דתי, קרי לביטול הדמוקרטיה בכלל.

האם הוצאת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק (באמצעות תקנות הגנה שעת חירום, 1945, שהן לא דמוקרטיות בעליל) היא פגיעה בדמוקרטיה? האם זו פגיעה בחופש ההתארגנות, בחופש הדת, בחופש הביטוי? האם הפלג הצפוני פעל בניגוד לדמוקרטיה הישראלית ובכוונה לפגוע בה? ואם התשובות לשאלות האלה הן "כן", כיצד מיישבים את הסתירה הפנימית שבפגיעה בדמוקרטיה כדי לנסות להגן על הדמוקרטיה?

האם שמירה על הדמוקרטיה כשיטה וכמנגנון לחיים משותפים, גוברת על שמירה על ערכים דמוקרטיים או מצדיקה פגיעה בהם באין מוצא אחר שישמור על הדמוקרטיה? כדי להקל ולהסביר את הדילמה, חשוב להבין שבין הערכים הדמוקרטיים יש פוטנציאל מובנה של סתירה פנימית, זוהי בעצם מערכת של ערכים מתנגשים. על כן ברור שבסיטואציות מסוימות ערך או ערכים ייפגעו כדי שערכים אחרים יישמרו.

הדמוקרטיה, שיטה פוליטית לא מושלמת של הבניית חיים משותפים, היא כרגע השיטה המכילה והמתחשבת ביותר בפרט ובחברה. ככזו היא השיטה הטובה ביותר לרווחתם של בני האדם, ולכן היא ערך בפני עצמה, וחשוב והכרחי להגן עליה.

מובן שאין הכוונה להגן על הדמוקרטיה תוך פגיעה גדולה מדי בערכיה, שלמעשה תרוקן אותה מתוכן. הגנה על הדמוקרטיה היא חובה, אך חובה שזהירות רבה בצידה. ההגנה על הדמוקרטיה צריכה להיעשות תוך פגיעה מינימלית בערכים המרכזיים שלה ולזמן מוגבל וקצוב, כדי שלא תתרחש התדרדרות כללית עד כדי אובדן הדמוקרטיה.

ולסיכום – כן, יש לפעול לצמצום הפגיעה בשוויון הנשים, ולא חשוב בשם איזה חופש דמוקרטי נפגע השוויון הזה. וכן, יש הצדקה בהוצאה של הפלג הצפוני מחוץ לחוק, משום שהוא דוגל בפגיעה בדמוקרטיה ומשום שהוא פועל בהסתה לפגיעה בקבוצה מסוימת.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. דמוקרטיה צריכה להמעיט ככל שרק אפשר לדמיין על הערכים ולא לפגוע בהם, בכל מחיר. וזאת ההגנה הכי טובה על קיומה. נשמע לישראלים קשה, אבל זאת הנוסחה המנצחת.

  2. אם השאלה היא עקרונות או קיום הדמוקרטיה הקיום קובע
    אם אפשר בלי לפגוע בעקרונות זה לפני האופציה של עם לפגוע בעקרונות

  3. תלוי בערכים ובתשתית החינוך. עם שבו אין הפרדה בין דת ומדינה לא יכול להיות בו מראש בסיס לדמוקרטיה אמתית. למשל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של עדו

מי המלך?

על יחסי רוב, מיעוט ודילול מניות