דיפלומט מקצועי פלוס פלוס

תמיד הייתי שייך לקוטב של מפא"י והעבודה. פעילותי הפוליטית החלה אחרי תקופת בן גוריון כמנהיג יחיד ומיוחד. אבל למרות גלי ההערצה שהופנו אליו, היו לי תמיד הסתייגויות ממנו ומדרכו הפוליטית, החל בפרשת לבון וכלה במלחמתו האכזרית ביורשו לוי אשכול. עם זאת, לא יכולתי כמובן להתעלם מגדולתו, ממנהיגותו ומיכולת ההכרעה שניחן בה.

איש ממנהיגי מפא"י לא יכול היה להשתוות לבן גוריון, ואכן רובם קיבלו את דרכו ואת הכרעותיו. היחיד שהעז לחלוק עליו היה שר החוץ דאז וראש ממשלה לשנה – משה שרת.

אבל משה שרת הורחק מהממשלה בשנת 1956. בעצם המילה "הורחק" היא עידון של מעשה ההדחה שנעשה לו. למרות ההערכה לשרת כמדינאי, כנואם וכמסביר, הוא לא ניחן בכושר הנהגה שיכול היה לאפשר לו באמת לקרוא תיגר על בן גוריון.

לאחרונה, בעקבות ביקור בעמותה על שם משה שרת, התחלתי להתעמק יותר בכתביו ובמאמריו. יעקב שרת, בנו של משה שרת, ורינה, רעייתו של יעקב, עושים עבודת קודש בהוצאת ספריו והגותו של משה שרת. עד כה הוציאו לאור 11 ספרים מכתביו, ועוד היד נטויה. רק אדם פורה, מקורי, מוכשר וחרוץ יכול היה להותיר אחריו חומר רב כל כך.

אני זוכר את משה שרתוק (שרת) עוד מהימים שבהם הייתי אוחז בידו של אבי והולך עמו לביתו של שרת ברחביה שבירושלים. תמיד היו שם אנשים נוספים. תמיד היו שם דיונים וויכוחים. משה שרת צד את לבי בעברית המלוטשת שלו, שנהגתה בהברה מזרחית ובאותיות גרוניות מודגשות ביותר.

עברו שנים, והאיש הלך לעולמו בלב שבור שלא השלים עם הרחקתו מהזירה המרכזית. עתה, כאשר אני קורא את דבריו, אני מבין יותר את ערכו האידאולוגי של הוויכוח בין בן גוריון למשה שרת, ואת השלכתו על ימינו.

אני מודה ביני לבין עצמי – אני שרתיסט. אני חולק עמו את ההשקפה הרחבה על תלותה של ישראל בעולם הגדול ועל ההכרח להגיע להסדר שלום. כי העתיד צופן לנו חזית לא קלה.

יהיו וודאי מי שיאמרו – אבל דרכו של בן גוריון צלחה: צה"ל צבא חזק. המדינה התעצמה בכל תחום, מהכלכלי ועד המדעי והטכנולוגי. אז אולי צדק בן גוריון בדרכו, ומשה שרת היה נאיבי משהו.

אינני אוהב להשוות בין תקופות ובין אישים, כי התנאים הסביבתיים והגאו-פוליטיים השתנו, והמציאות היא דינמית ולא מקובעת. לאחר מלחמת ששת הימים השתנו רוב התנאים: הסיכוי להסדר שלום גדל בטור גאומטרי עולה, אבל הרצון שלנו, החזקים לכאורה, התמעט בטור גאומטרי יורד;  הדת, שהייתה בקרן זווית, מוערכת ובעלת מעמד, פינתה את מקומה לדתיות לאומנית קרתנית ששמה את מבטחה ברבנים, מהרב קוק ועד הרב ליאור; היחסים עם אירופה מורכבים, ועובדת קיום ההתנחלויות וטיפוחן דוחפת את ישראל לדימוי של מדינת אפרטהייד, אפילו כל מנהיגיה יישבעו בנקיטת חפץ על נאמנותם הצרופה לדמוקרטיה.

משה שרת היה איש אשכולות. אינטלקטואל, אדם רגיש. הוא ניחן בראייה ארוכת טווח שטובה אף לימינו. שרת לא היה רק "דיפלומט מקצועי", כפי שכינו אותו גם אוהביו וגם חורשי רעתו, הוא היה הרבה יותר מזה.